אור ברסלב
כלי יקר על בראשית פרק לג › פסוק ט

כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרק לג · פסוק ט

פרק לג

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב. מַשְׁמָע רָב אֲבָל לֹא כֹּל, וְיַעֲקֹב אָמַר ״כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״. לְפִי שֶׁהָרְשָׁעִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לָהֶם שֶׁעֲדַיִן הֵם חֲסֵרִים, וְיֵשׁ לָהֶם רָב אֲבָל לֹא כָּל צָרְכָּם. לְכָךְ אָמַר עֵשָׂו ״יֶשׁ לִי רָב״ אֲבָל לֹא כֹּל, כִּי עֲדַיִן חֲסֵרִים הֵמָּה, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה לְמָאתַיִם. וְהַצַּדִּיקִים בְּהֵפֶךְ זֶה, כִּי אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ מְעַט בְּיָדָם הֵם מִסְתַּפְּקִים בּוֹ וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהֶם כֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ה יח) ״גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְגוֹ׳ זוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִוא״. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ״ וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה לָמָּה הִזְכִּיר תְּחִלָּה ״אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים״ לְשׁוֹן עָבָר, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ הָאֱלֹהִים״, יִתֵּן לְהַבָּא מַשְׁמָע.

אֶלָּא לְפִי שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן מְדַבֵּר בְּאִישׁ צַדִּיק, אֲשֶׁר לֹא יְבַקֵּר בֵּין רַב לִמְעַט, כִּי אֲפִלּוּ בַּמּוּעָט שֶׁבְּיָדוֹ דּוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים אֶת כֹּל, וְאִישׁ כָּזֶה שַׁלִּיט עַל מָמוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ וְהִשְׁלִיטוֹ הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳. אֲבָל פָּסוּק שֵׁנִי מְדַבֵּר בְּרָשָׁע רָע, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין כָּל הָעוֹלָם שָׁוֶה לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ, כִּי לְעוֹלָם הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה׳ עוֹד לְהַבָּא עֹשֶׁר וּנְכָסִים, וּמְבַקֵּשׁ גַּם הַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה הַמֻּשָּׂג עַל יְדֵי רִבּוּי הָעֹשֶׁר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאִישׁ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִמָּלֵט וּבוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר הַכָּבוֹד בָּרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּירוֹ בָּרוֹדְפִים אַחַר רִבּוּי הַמָּמוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְיֵשׁ בְּיָדוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְהוּא עַל כָּל פָּנִים יִתְאַוֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה׳ עוֹד, זֶה הָאִישׁ וַדַּאי לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, כִּי מָמוֹנוֹ שַׁלִּיט עָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ שַׁלִּיט עַל מָמוֹנוֹ וְעֵינוֹ צָרָה בְּשֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שַׂר הַמְמֻנֶּה עָלָיו וְלֹא יַנִּיחוֹ לִנְגֹעַ בְּמָמוֹנוֹ לִקַּח מִמֶּנּוּ וּלְהוֹצִיאוֹ לִצְדָקָה אוֹ לְצָרְכּוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ״יֶשׁ לִי רָב״ (בראשית לג, ט), וּבְיַעֲקֹב ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג, יא), וְהִזְכִּיר לְשׁוֹן ״חַנַּנִי״ כִּי הַצַּדִּיקִים לְעוֹלָם אֵינָן תּוֹלִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, וְחוֹשְׁבִים שֶׁכָּל הַנִּתָּן לָהֶם חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם הוּא, הַנּוֹתֵן לָהֶם עַל צַד הַחֲנִינָה. אֲבָל הָרְשָׁעִים עַל הָרֹב הוּא שֶׁהֵמָּה חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לְצַדִּיקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל נִתָּן לָהֶם עַל צַד הַחִיּוּב.

וּבְמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (ויקרא י ז) אָמַר רַבִּי יִצְחָק: רְשָׁעִים אֵין לָהֶם טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע״ (קהלת ח יג). מְתִיבִין: וְהָכְתִיב ״כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן״! אָמַר לָהֶם: ״בְּטוֹב״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״כְּטוֹב״ – טוֹבָה וְאֵינָהּ טוֹבָה. אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (מלכים א ח סו) ״וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה״, עַכְשָׁיו. וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, שֶׁהָרְשָׁעִים בְּכָל הַטּוֹבוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִים, נִרְאֶה לָהֶם טוֹבָה וְאֵינָהּ טוֹבָה, כְּאִלּוּ הֵם חֲסֵרִים עֲדַיִן. אֲבָל בַּצַּדִּיקִים כְּתִיב ״עַל כָּל הַטּוֹבָה״, כִּי לְעוֹלָם נִרְאֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּל. עַל כֵּן אָמַר יַעֲקֹב ״כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּאן הוֹדָה לוֹ עֵשָׂו עַל הַבְּרָכוֹת, וְאָמַר ״יֶשׁ לִי רָב״ – מוֹדֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה רַב לִי וַאֲנִי הָעֶבֶד, וְאִם כֵּן מַה תִּתֶּן לִי, הֲלֹא מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.

תוכן העניינים

כלי יקר על בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה