כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לב · פסוק כז
ַויֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. כִּי לֹא אוּכַל עוֹד לַהֲבִיאֲךָ לִידֵי הַכְחָשַׁת אֱלוֹהַּ, אַחַר שֶׁנָּתַתָּ לִבְּךָ וְדַעְתְּךָ בַּעֲלִיַּת הַשַּׁחַר, כָּאָמוּר. ״וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי״ (בראשית לב:כז) – שֶׁתִּהְיֶה מוֹדֶה לִי שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לִי בְּעִנְיַן רְאִיַּת וְהִסְתַּכְּלוּת מְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁמַּלְאָךְ רַע יַעֲנֶה אָמֵן בְּעַל כָּרְחוֹ, וְהַקָּטֵיגוֹר יִהְיֶה לְסָנֵיגוֹר, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה סַמָּאֵל בְּיוֹם כִּפּוּרִים.