כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ל · פסוק ו
עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״עַל כֵּן״ הָיָה מְרֻבֶּה בְּאוֹכְלוּסִין, חוּץ מִן שֵׁבֶט לֵוִי, לְפִי שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם. וְתֵדַע, שֶׁלְּשׁוֹן ״עַל כֵּן״ לֹא נֶאֱמַר כִּי אִם בְּלֵוִי וִיהוּדָה וְדָן, כִּי ״בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״ (משלי יד:כח), וִיהוּדָה גּוּר אַרְיֵה (בראשית מט:ט) מִמֶּנּוּ הוֹד מַלְכוּת, וְ״דָן יָדִין עַמּוֹ״ (בראשית מט:טז) יִקַּח נִקְמוֹת עַמּוֹ ״כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״, הַיְינוּ כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ הַמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וְהַלּוֹקֵחַ נִקְמוֹת עַמּוֹ צָרִיךְ גַּם כֵּן אוֹכְלוּסִין. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר (דברים לג:כב) ״דָּן גּוּר אַרְיֵה״, הִמְשִׁילוֹ לְדָוִד שֶׁנִּמְשַׁל גַּם כֵּן לְגוּר אַרְיֵה. וְשֵׁבֶט לֵוִי, מִמֶּנּוּ כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, כִּי מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה וְאַהֲרֹן הַכְּהֻנָּה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי יִהְיוּ רַבִּים, כִּי מִמֶּנּוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ וּבְרָב עָם הַדְרָתָם, אַךְ שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצַּד שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל הָאָרוֹן הָיוּ פְּרוּשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶם, וְעַל כֵּן לֹא פָּרוּ וְרָבוּ כָּל כָּךְ. וּמַקְשִׁים עַל זֶה, וַהֲלֹא הָיוּ מְעַטִּים קֹדֶם שֶׁנִּמְסַר לָהֶם מַשָּׂא הָאָרוֹן? עַל כֵּן פֵּרְשׁוּ שֶׁאָרוֹן זֶה הַיְינוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. וְאֵין צֹרֶךְ לָזֶה, כִּי לְעוֹלָם הָאָרוֹן הַקֹּדֶשׁ הַסִּבָּה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁלֵּוִי עָתִיד לִשָּׂא אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַל כֵּן אָמַר יַעֲקֹב לֵוִי לֹא יִשָּׂא אֲרוֹנוֹ, לְפִי שֶׁלֶּעָתִיד יִשָּׂא אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְעַל כֵּן נָהֲגוּ הַמִּצְרִים כָּבוֹד בְּשֵׁבֶט לֵוִי, כִּי רָאוּ שֶׁיַּעֲקֹב נָהַג בּוֹ כָּבוֹד, וְעַל כֵּן לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים וְלֹא הָיוּ בִּכְלַל ״פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א:י), וְעַל כֵּן לֹא הָיוּ גַם בִּכְלַל ״כֵּן יִרְבֶּה״ (שמות א:יב). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל ״פֶּן יִרְבֶּה״ וּבִקְשׁוּ הַמִּצְרִים לְהַמְעִיטָם מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן, הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁכָּל חָכְמָתָם לֹא עָמְדָה לָהֶם נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהִפְרָם וְהִרְבָּם שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם. אֲבָל שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּעִנּוּי מִצְרַיִם וְלֹא בִּקְשׁוּ לְהַמְעִיטָם, לֹא הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹתָם כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, עַל כֵּן לֹא הָיוּ מְרֻבִּים בְּאוֹכְלוּסִין כָּל כָּךְ. וְנִרְאֶה שֶׁגַּם מִטַּעַם זֶה הָיוּ שֵׁבֶט לֵוִי עֲנִיִּים וְלֹא הָיָה לָהֶם נַחֲלָה בָּאָרֶץ, כִּי כָּל שֶׁפָּרַע חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ (בראשית טו:יג), הָיָה בִּכְלַל ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ (בראשית טו:יד), וְקַל לְהָבִין.