כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כז · פסוק מא
יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. תָּלָה הַדָּבָר בִּימֵי אֵבֶל, לְפִי שֶׁאָבֵל אָסוּר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּ״פִקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״ (תהלים יט:ט), וְיִצְחָק אָמַר ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ (בראשית כז:מ), דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה ״וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (שם), וְאִם כֵּן בְּאֶבְלוֹ וַדַּאי לֹא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יִהְיֶה לוֹ דָּבָר הַמֵּגֵן עָלָיו, וְאָז ״אַהַרְגָה אֶת אָחִי״ (בראשית כז:מא). וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מד:) שֶׁהָאָבֵל צָרִיךְ שְׁמִירָה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ הַתּוֹרָה הַמְּגִנָּה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כב) ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ״.