כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כז · פסוק כט
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ. וּבִלְעָם אָמַר הֵפֶךְ זֶה (במדבר כד:ט), וְכֵן נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית יב:ג) ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אוֹרְרִים וּשְׁנֵי מִינֵי מְבָרְכִים. מִין אֶחָד הוּא הַמְקַלֵּל מַמָּשׁ אוֹ מְבָרֵךְ מַמָּשׁ, וּלְעוֹלָם כָּךְ הַמִּדָּה בַּצַּדִּיקִים, שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה. וְהִנֵּה כָּל מְבָרֵךְ מִסְתָּמָא הוּא מְבָרֵךְ בִּזְמַן שֶׁצְּרִיכִין לִבְרָכָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין מְצוּיִים, לְאַפּוּקֵי בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה אֵינָן צְרִיכִין לִבְרָכָה, כִּי כֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם כְּשֶׁאָמַר ״אִם כֵּן אֲבָרְכֵם״, אָמַר לוֹ ״אֵינָם צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ כִּי בָרוּךְ הוּא״. וְכָל מְקַלֵּל מִסְתָּמָא הוּא מְקַלֵּל בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם, כִּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִים לָמָּה יוֹסִיף קְלָלָה. וּמִזֶּה הַמִּין נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם תְּחִלָּה ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי בַּהַתְחָלָה יִהְיוּ הַיִּסּוּרִין וְאָז תִּצְטָרֵךְ לַמְבָרְכִים, וְכָל מְבָרְכֶיךָ אֲבָרֵךְ אָנִי. וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם יִתְקַנְּאוּ בְךָ רַבִּים וְיַחְשְׁבוּ לְקַלֶּלְךָ, וַאֲנִי אָאֹר אוֹתָם. וּמִזֶּה הַמִּין אָמַר בִּלְעָם ״מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר״.
אֲבָל אֹרְרֶיךָ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן, אֵינוֹ מְדַבֵּר כְּלָל בַּמְּקַלְלִים בִּלְשׁוֹן קְלָלָה, אֶלָּא בַּמְּצַעֲרִים, וְכֵן פֵּרַשׁ רַשִׁ״י. וְזֶה מָצוּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִין בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ (שבת לב.) נָפַל תּוֹרָא חַדֵּד לְסַכִּינָא. כִּי נוֹסָף עַל הַיִּסּוּרִין יָבוֹאוּ לְצַעֶרְךָ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה לָהֶם לְנַחֶמְךָ, כִּי בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם בַּמֶּה יְצַעֲרוּ. וְכֵן מְבָרְכֶיךָ הַיְינוּ מְשַׂמְּחֶיךָ, וְזֶה מָצוּי בְּיוֹתֵר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁרַבִּים יִשְׂמְחוּ עִמְּךָ. וּמִכָּאן לָמַד רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ אֹרְרֵיהֶם הַיְינוּ מְצַעֲרֵיהֶם, וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִקְשׁוּ הָרְאֵ״ם וְהָרַמְבַּ״ן, וְעַיֵּן בְּסִפְרֵיהֶם. אֲבָל לְפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י לֹא יִתְיַשֵּׁב כָּל זֶה, וַאֲנִי לֹא בָאתִי כִּי אִם לְתָרֵץ הַפְּסוּקִים. תֵּדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בִּלְעָם אָמַר (במדבר כג:י) ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאֵיךְ אָמַר (במדבר כד:ט) ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״ בַּסּוֹף, וְיִעֵד לָהֶם שֶׁסּוֹפָן יִסּוּרִין? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֹרְרֶיךָ מְדַבֵּר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁתִּהְיֶה בְּאַחֲרִית יְמֵיהֶם, וְעָלֶיהָ אָמַר ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״. אֲבָל לָרְשָׁעִים יִיעֵד הֵפֶךְ זֶה וְאָמַר (במדבר כד:כ) ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד גַּם כֵּן לְאַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר וְיִצְטָרֵךְ לִמְבָרְכִים, וְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂגֶּא מְאֹד וְיָבוֹאוּ עָלָיו מְקַלְלִים וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ.