כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כו · פסוק ב
שְׁכוֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר מִיָּד ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״, וְאִם כֵּן מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״, מַשְׁמָע לְאַחַר זְמַן אוֹמַר אֵלֶיךָ בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ תִּשְׁכּוֹן, וּמִיָּד וְתֵכֶף אָמַר לוֹ אֵיזֶה אֶרֶץ הוּא, וְהוּא דָּבָר תָּמוּהַ בַּפָּסוּק. וְהַקָּרוֹב בְּעֵינַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ הֲלִיכַת חוּץ לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁשָּׁם אֵין מָקוֹם לְגִלּוּי הַשְּׁכִינָה, וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לֵאמֹר אֵלָיו שָׁם בִּנְבוּאָה אֵיזֶה דָּבָר לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה. לְפִיכָךְ ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״ אֲשֶׁר שָׁם גִּלּוּי שְׁכִינָתִי, וְשָׁם ״אֹמַר אֵלֶיךָ״ בְּעֵת אֲשֶׁר אֶרְצֶה לֵאמֹר לְךָ אֵיזֶה דָּבָר נְבוּאָה. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁאָמַר מִתְּחִלָּה ״שְׁכוֹן בָּאָרֶץ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ״, כִּי ״שְׁכוֹן״ מַשְׁמָע יוֹתֵר דִּירַת קֶבַע מִן ״גּוּר״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן גֵּרוּת, לְפִי שֶׁמִּצַּד קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּשְׁכּוֹן בָּהּ כְּתוֹשָׁב, אֲבָל מִצַּד קְנִיַּת הַבְּרָכוֹת הַגּוּפָנִית תִּהְיֶה בוֹ כְּגֵר. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ וְגוֹ׳, כִּי כָל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו מְדַבֵּר בְּיִיעוּדֵי הַגּוּפָנִיּוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ (בראשית כג:ד) – גֵּר מִצַּד, וְתוֹשָׁב מִצַּד.