כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כה · פסוק ל
עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. מַה שֶּׁלֹּא קְרָאוּהוּ אֱדוֹם מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַד עַל שֵׁם ״וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי״, לְפִי שֶׁאֵין זֶה חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי כַּמָּה יְלָדִים נוֹלָדִים אֲדֻמִּים לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְלַע דָּמָם, כְּהַהוּא דְּרַבִּי נָתָן (שבת קלד), וּלְסוֹף יִשְׁתַּנֶּה וְיַחֲזוֹר לְמַרְאֵהוּ. עַל כֵּן חָשְׁבוּ מוֹלִידָיו שֶׁמָּא מַרְאֶה אֲדֻמָּה זֶה בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּטֶבַע. אַךְ כְּשֶׁאָמַר ״הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קְרָאָם עֲדָשִׁים בִּשְׁמָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶם מִצַּד עַצְמָם כִּי אִם מִצַּד מַרְאֵיהֶם הָאֲדֻמָּה, וְהוֹרָה בָּזֶה כִּי מֶזֶג טִבְעוֹ נוֹטֶה אֶל הָאַדְמוּמִיּוּת בְּיוֹתֵר מִצַּד תִּגְבֹּרֶת מָרָה הָאֲדֻמָּה שֶׁבּוֹ. עַל כֵּן הָיָה אוֹהֵב כָּל דָּבָר הַמִּתְיַחֵס לְמִזְגוֹ, וְהוּא כָּל דָּבָר אָדֹם. עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, כִּי אָז נוֹדַע בֶּאֱמֶת שֶׁטִּבְעוֹ אֲדֻמָּה וְהוּא יוֹשֵׁב תַּחַת מַזַּל מַאֲדִים, וְעַל שֵׁם הֱיוֹתוֹ גַּבְרָא אָשֵׁד דְּמָא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי עָיֵף אָנֹכִי״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עָיֵף בִּרְצִיחָה, כְּמוֹ ״כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהוֹרְגִים״ (ירמיהו ד לא). וּמַה הִגִּיד לָהֶם עֵשָׂו בָּזֶה שֶׁהוּא עָיֵף בִּרְצִיחָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנָּתַן לִדְבָרָיו טַעַם לָמָּה קָרָא הָעֲדָשִׁים אָדֹם, לְפִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ זְמַן בִּכְלֵי אֻמָּנוּתוֹ בִּרְצִיחָה כְּפִי טִבְעוֹ, עַל כֵּן בִּקֵּשׁ שֶׁיַּלְעִיטוּהוּ מִן הַמַּאֲכָל הַנָּאוֹת לְמִזְגוֹ. וּבַעֲקֵדָה נָתַן שְׁנֵי טְעָמִים עַל אָמְרוֹ ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם״, אֲבָל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי מִתְיַשֵּׁב יוֹתֵר עַל פְּשַׁט הַמִּקְרָא.