כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כד · פסוק ג
לָא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, אֶלָּא שֶׁבָּא לְתָרֵץ בְּזֶה קֻשְׁיָא, וְזֶה כִּי מִסְתָּמָא צִוָּה שֶׁלֹּא יִתְחַתֵּן בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי פֶּן יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים ז ג) ״וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם״ וְגוֹ׳ ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ וְגוֹ׳. וְאִם כֵּן, מַה יַּרְוִיחַ אִם יִשָּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל, כִּי גַם הֵמָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ הַכְּנַעֲנִי? עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, וְאָמַר ״פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה״, כִּי אָמַר: פְּשִׁיטָא, אִם יִשָּׂא בְּנִי אִשָּׁה מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, מֵאַחַר שֶׁאָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, מִסְתָּמָא גַּם בְּנִי יָגוּר אֶצְלָם, וְאָז יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְאִם יִשָּׂא מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל וְיָדוּר אֶצְלָם, אָז יֵשׁ גַּם כֵּן לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה מִשָּׁם וְיָדוּר כָּאן, אָז מִמַּה נַפְשָׁךְ אֵין כָּאן בֵּית מֵחוּשׁ, כִּי מִלָּבָן וּבְתוּאֵל לֹא יִלְמוֹד, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדוּר אֶצְלָם, וּמִן הַכְּנַעֲנִי לֹא יִלְמוֹד, כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, וְאַדְּרַבָּה יִשְׂטְמוּ אוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא רָצָה לְהִתְחַתֵּן בָּם. אָמְנָם יֵשׁ חֲשָׁשָׁא אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁטֶּבַע הָאָבוֹת נִמְשָׁךְ גַּם לַבָּנִים, וְזֶה דַּוְקָא בְּאוֹתָן עֲבֵרוֹת הַבָּאִים מִפְּאַת הַחוֹמֶר, כַּאֲכִילָה וְזִמָּה וְכִילוּת וְקִנְאָה וְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנִּתְלִין בַּחוֹמֶר, נְגָעִים אֵלּוּ מִתְפַּשְּׁטִים מֵהָאָבוֹת לַבָּנִים, וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶם. אֲבָל הָעֲבוֹדָה זָרָה, דָּבָר הַתָּלוּי בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט מֵאָבוֹת לַבָּנִים, כִּי שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין בָּאָדָם: הַחוֹמֶר בָּא מִן אָב וָאֵם, לְפִיכָךְ כָּל מַעֲשֵׂה אָבוֹת הַתְּלוּיִין בַּחוֹמֶר יִירְשׁוּ בָּנִים. אֲבָל הָאֱמוּנָה הִיא תְּלוּיָה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ נְשָׁמָה וְשֵׂכֶל, לָמָּה יִתְפַּשֵּׁט זֶה מֵאָבוֹת לַבָּנִים? עַל כֵּן הָיָה מַרְחִיק הַכְּנַעֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְכַמָּה מִינֵי עֲבֵרוֹת הַנִּתְלִים בְּחוֹמֶר הָאָדָם זוּלַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא הִרְחִיק לָבָן וּבְתוּאֵל שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם פְּחִיתוּת הָעֲבוֹדָה זָרָה לְבַד.
דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּתַבְנָא דְלִבָּא אֲנִי יְתִיב, וַאֲנִי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לְפָנַי בָּאָה, כִּי אוּלַי לְמַרְאֵה עֵינַיִם תִּשְׁפּוֹט, כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם צְבוּעִים הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִנְחָס, וְתַחְשׁוֹב כִּי כְּשֵׁרִים הֵמָּה וּרְאוּיִים לְהִתְחַתֵּן בָּם. עַל כֵּן אָמַר כִּי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלַי, שֶׁאֵין בָּהֶם עוֹשֶׂה טוֹב גַּם אֶחָד, כִּי אָנֹכִי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּקֶרֶב לִבָּם וְיוֹדֵעַ תּוֹכָם כְּבָרָם. וְעַל כֵּן שִׁנָּה אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לָבָן וּבְתוּאֵל: ״אִם כֵּן הוּא שֶׁנָּבִיא הוּא וּבוֹחֵן לְבָבוֹת, וַאֲנַחְנוּ רַמָּאִים, אֲבָל לֹא יוֹעִיל לָנוּ רַמָּאוּת שֶׁלָּנוּ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁבְּלִבֵּנוּ״, וְאוּלַי מֵחֲמַת זֶה יִמָּנְעוּ מִלְּהִתְחַתֵּן בּוֹ. עַל כֵּן שִׁנָּה וְאָמַר שֶׁאַבְרָהָם אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״ לְמַעֵט גַּם בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב, כִּי סוֹף סוֹף הֵם מִזֶּרַע אָרוּר. וֶאֱלִיעֶזֶר חָשַׁב שֶׁאִם אוֹמֵר כֵּן תָּזוּחַ דַּעְתָּם, כִּי יֹאמְרוּ ״מֻכְרָח הוּא לְהִתְחַתֵּן בָּנוּ, כִּי אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״, וְיַכְרִיחוּהוּ לָבֹא אֶצְלָם. עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, דְּהַיְנוּ סְתָם כְּנַעֲנִים, אֲבָל אוֹתָן אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב מֻתָּר לוֹ לְהִתְחַתֵּן בָּם, עַל יְדֵי כָךְ לֹא תָּזוּחַ דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל״ (בראשית כד:מט), לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתִּיר לוֹ מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן.