כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כב · פסוק יב
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אָתָּה. אֵין כָּל לְשׁוֹן ״עַתָּה״ מְמַעֵט הַזְּמַן הַקּוֹדֵם לוֹ, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ (דברים י יב) ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״, וְכִי קֹדֶם זֶה לֹא שָׁאַל מִמֶּנּוּ הַיִּרְאָה? אֶלָּא שֶׁהוּא כְּאִלּוּ אָמַר ״וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל״. כָּךְ ״עַתָּה יָדַעְתִּי״ כְּאִלּוּ אָמַר ״הִנֵּה יָדַעְתִּי״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יָדַעְתִּי כְּמוֹ הוֹדַעְתִּי, כִּי תַּכְלִית נִסָּיוֹן זֶה הָיָה כְּדֵי לְהָרִים דֶּגֶל נֵס לְהַרְאוֹת הָעַמִּים יֹפִי מַעֲשָׂיו, וְיִהְיֶה מַאֲמַר ״וְהָאֱלֹהִים נִסָּה״ לְשׁוֹן הֲרָמַת נֵס הַנִּרְאֶה לְכָל אָדָם, כִּי טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה הַבָּאָה מֵאַהֲבָה מְסֻתֶּרֶת (משלי כז ה), כְּשֶׁהָאַהֲבָה גְּדוֹלָה וְהִיא נִסְתָּרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ עָלָיו תּוֹכַחַת מְגֻלָּה, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּקַבְּלָהּ מֵאַהֲבָה תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה אַהֲבָתוֹ לְעֵין כֹּל. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן יְדִיעַת ה׳ כָּל דָּבָר טֶרֶם הֱיוֹתוֹ, וְשֶׁיִּשָּׁאֵר הָאָדָם עַל בְּחִירָתוֹ, נָבוֹכוּ רַבִּים בַּחֲקִירָה זוֹ, וְרוֹב הַחוֹקְרִים יָצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ דֶּרֶךְ מַסְפִּיק לְהֶתֵּר סָפֵק זֶה, כִּי נִרְאִין מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, וְהוּא דְּרוּשׁ עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. וְעָלָיו פֵּרֵשׁ הָרַמְבָּ״ם אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג טו) ״הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל צָפוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם הָרְשׁוּת נְתוּנָה לָאָדָם וְנִשְׁאָר עַל בְּחִירָתוֹ.