כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כב · פסוק ד
וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק. אֲבָל לֹא מִקָּרוֹב, כִּי רָאָה זִיו שְׁכִינַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵרָחוֹק דַּוְקָא, רְאִיָּה חוּשִׁית כְּהִסְתַּכְּלוּת בַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמֵּרָחוֹק יָכוֹל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ אֲבָל לֹא מִקָּרוֹב, כִּי אֵין כֹּחַ בְּחוּשׁ הָרְאוּת לְהִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ בִּהְיוֹתָהּ קְרוֹבָה לָאָדָם. קַל וָחֹמֶר בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר, זֹהַר זִיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה (שמות ג ג) ״אָסוּרָה נָּא וְאֶרְאֶה״ וְגוֹ׳, ״אָסוּרָה נָּא״ – הַיְינוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ וְלֹא לִהְיוֹת קָרוֹב לוֹ, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (ירמיה לא ג) ״מֵרָחוֹק ה׳ נִרְאָה לִי״, מַשְׁמָע אֲבָל לֹא מִקָּרוֹב.