כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יט · פסוק ט
הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט. הֲרֵי בְּאוֹתוֹ יוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וְלָמָּה הִתְרַעֲמוּ עָלָיו? וְהַנָּכוֹן הוּא כְּפֵרוּשׁ הַמְפָרְשִׁים בְּכֶפֶל לָשׁוֹן ״וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט״, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִשְׁפֹּט דָּבָר שָׁפוּט כְּבָר, כִּי כְּבָר שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט שֶׁאוֹרֵחַ בְּרַגְלָיו לֹא יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ שֶׁל שׁוּם אֶחָד, וְאֵיךְ אַתָּה רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַחֹק הַשָּׁפוּט כְּבָר? כִּי אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא קִבַּלְנוּךָ לַעֲשׂוֹת חֻקִּים חֲדָשִׁים. וּמַה שֶּׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּ״אֶחָד בָּא לָגוּר״, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין לְךָ דִּין תּוֹשָׁב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַחֻקִּים כְּפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה, אֶלָּא גֵּר אַתָּה, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכֵי קִבַּלְנוּךָ לְהִתְיַשֵּׁב עִמָּנוּ, כְּדֵי שֶׁתַּסְכִּים עַל כָּל הַחֻקִּים שֶׁלָּנוּ.