כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יח · פסוק כ
זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בִּזְנוּת, שֶׁתַּאֲוַת הָאָדָם רַבָּה וְהוֹלֶכֶת, כִּי אֵבָר קָטָן בָּאָדָם מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב. וְכֵן חָטְאוּ בְּגָזֵל וְחָמָס, כִּי עַל כֵּן שָׂמוּ בֵּינֵיהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, מִשְׁפָּטִים בַּל יִחְיוּ בָּהֶם, כַּנּוֹדָע מִדַּיָּנֵי שֶׁקֶר דִּסְדוֹם. וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן גַּם כֵּן רַבָּה וְהוֹלֶכֶת, כִּי ״אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף״ (קהלת ה:ט). עַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״כִּי רָבָּה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל ״וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם״ (בראשית ו:ה), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ (בראשית ו:ה). וְכֵן כָּאן פֵּרוּשׁוֹ גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה מט:ו) עַל עִסְקֵי רִיבָה אַחַת כוּ׳. גַּם לְמִדְרָשׁ זֶה שְׁנֵיהֶם בְּמַשְׁמָע, כִּי רִיבָה זוֹ צָעֲקָה עַל מָה שֶׁעָשׂוּ בָּהּ עַל שֶׁנָּתְנָה קֶמַח לֶעָנִי, וְהַיְינוּ רִבּוּי חֶמְדַּת הַמָּמוֹן אֲשֶׁר הֱבִיאָם לִידֵי מִדָּה זוֹ. הֵן צַעֲקַת רִיבָה נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה אֲשֶׁר צָעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זַעֲקַת סְדֹם״: הֵן זַעֲקַת הַנְּעָרוֹת הָאֲנוּסוֹת, הֵן זַעֲקַת רַבִּים לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח (ישעיהו ה:ז).
וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר, ״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?״ מֵהֵיכָן לָמַד אַבְרָהָם זֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵבִין מִמַּאֲמַר ״זַעֲקַת סְדֹם כִּי רָבָּה״ עֵסֶק הַזְּנוּת, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת אַנְדַּרְלָמוּסְיָא בָּא לָעוֹלָם וְהוֹרֵג טוֹבִים וְרָעִים (ירושלמי סוטה פ״א ה״ה), לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם לַצַּדִּיקִים לָצֵאת מִן הַמָּקוֹם הַטָּמֵא הַהוּא, כִּי אֵין לְךָ עָוֹן הַמְטַמֵּא גַּם הָאָרֶץ כְּמוֹ הַזְּנוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָיוֹת (ויקרא יח כז) ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ״. כִּי אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מְטַמֵּא הָאָרֶץ, כִּי קַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, כִּי לֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם (עבודה זרה מה.). וְעַל שֶׁלֹּא יָצְאוּ הַצַּדִּיקִים מִתּוֹךְ מָקוֹם טָמֵא זֶה, דִּין הוּא שֶׁיֵּעָנְשׁוּ עִמָּהֶם, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה. וְכָאן נֶאֱמַר ״וְנֵדְעָה אֹתָם״, הֲרֵי שֶׁהָיוּ טְמֵאִים גַּם עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכָר. וְטָעַן אַבְרָהָם עַל זֶה: בִּשְׁלָמָא אִם אַתָּה מַעֲנִישׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דְּהַיְנוּ אַנְדַּרְלָמוּסְיָא, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין טוֹבִים לָרָעִים מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ גַּם בַּטּוֹבִים צַד חֵטְא שֶׁדָּרוּ בֵּינֵיהֶם, אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן וַדַּאי אֵין הַזְּנוּת עִקָּר, כִּי אֵין שָׁם מָקוֹם כְּלָל לַשְּׁכִינָה, וְאִם כֵּן חָלִילָה לְךָ, חֻלִּין הוּא לְךָ שֶׁלֹּא לְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, כִּי אַף אִם יֵשׁ צַד חֵטְא גַּם בַּצַּדִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בָּעֹנֶשׁ אֶל הָרְשָׁעִים, ״וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע״.