כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יח · פסוק ו
מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת. בְּפֶרֶק הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פז.) מַסִּיק: כְּתִיב ״קֶמַח״ וּכְתִיב ״סֹלֶת״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה עֵינֶיהָ צָרָה בָּאוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָאִישׁ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הוּא אָמַר ״סֹלֶת״ וְהִיא אָמְרָה ״קֶמַח״. כִּי בְּהֵפֶךְ זֶה אֵין לִמּוּד כְּלָל, כִּי אִם הוּא יֹאמַר ״קֶמַח״, אֵיךְ תִּהְיֶה הִיא רַשָּׁאָה וְשָׁלְטָא לִקַּח יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצִּוָּה לָהּ בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל שֶׁלּוֹ? אֲבָל לְמַעֵט בְּהוֹצָאַת דָּבָר אֶפְשָׁר, שֶׁהִיא כִּמְחַנֶּפֶת לְבַעְלָהּ בָּזֶה. אַף עַל פִּי שֶׁלְּשׁוֹן הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁאַבְרָהָם אָמַר ״קֶמַח סֹלֶת״, מִכָּל מָקוֹם הוּא אָמַר ״קֶמַח״ לַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְ״סֹלֶת״ לְעוּגוֹת. וְשָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי ״קֶמַח״ שֵׁם כּוֹלֵל לְיָפוֹת וּלְבִלְתִּי יָפוֹת, וְאַבְרָהָם הוֹצִיא בְּאַקְרַאי מִפִּיו לְשׁוֹן ״קֶמַח״, וְהָיָה דַּעְתּוֹ לֵאמוֹר: ״קְחִי אֶצְלֵךְ יָפוֹת״. וְאַחַר כָּךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא תִּקַּח הִיא מִן הַבִּלְתִּי נָאוֹת, כִּי יָדַע בָּהּ אַבְרָהָם כִּי עֵינֶיהָ צָרוֹת בָּאוֹרְחִים. עַל כֵּן מִהֵר וּפֵרֵשׁ דְּבָרָיו וְאָמַר: ״סֹלֶת״ אֲנִי חָפֵץ. אוֹ מִתְּחִלָּה אָמַר ״קֶמַח״ לַעֲמִילָן, וְהָיָה יָרֵא פֶּן תִּקַּח קֶמַח גַּם לָעוּגוֹת, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ ״סֹלֶת״. וּלְפִי שֶׁהָיְתָה עֵינֶיהָ צָרָה, עַל כֵּן לֹא נִזְכָּר בְּכָל עֲשִׂיָּה זוֹ שָׂרָה, כִּי לֹא עָשְׂתָה כְּלוּם. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״ וְלֹא אֵלֶיהָ, כִּי הִיא עֵינֶיהָ צָרָה בָּאוֹרְחִים. גַּם לְעִנְיַן הַבֵּן אָמַר ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״, כִּי זְכוּתוֹ לְבַד גָּרַם לָהּ לֵילֵד בֵּן בִּזְכוּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּשּׁוּנַמִּית, בִּזְכוּת ״נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה״ וְגוֹ׳, וְהָיְתָה מַכְנֶסֶת אוֹרְחִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר לָהּ ״כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן״ (מלכים ב ד, י-טז). תָּלָה הַדָּבָר בָּהּ וְלֹא בְּבַעְלָהּ, כִּי הִיא הָיְתָה שְׁלֵמָה בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְלֹא הוּא, הֵפֶךְ מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ״. וְכֵן בְּלוֹט נֶאֱמַר ״וּמַצּוֹת אָפָה״, מַשְׁמַע הוּא וְלֹא אִשְׁתּוֹ, עַל כֵּן נַעֲשֵׂית נְצִיב מֶלַח, כִּי לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה בְּמִדַּת הַצְּדָקָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמֶּלַח, עַל דֶּרֶךְ (כתובות סו:) ״מֶלַח מָמוֹן חָסֵר״.