כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יד · פסוק יט
בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. לְמַעְלָה נֶאֱמַר ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״, וְלֹא הִזְכִּיר ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁבָּא אַבְרָם הָיָה נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֵל עֶלְיוֹן״, כִּי לֹא הָיְתָה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נִכֶּרֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי״ (בראשית כד ז). וְאַבְרָם הִקְנָה שָׁמַיִם וָאָרֶץ לַה׳, כִּי פִּרְסֵם לַכֹּל מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל אַבְרָם תָּמִיד ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת בָּאוֹת מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל הַבְּרָכָה ״קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״. וְכֵן כְּשֶׁאָמַר לְמַטָּה (בראשית יד כב) ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה׳ אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ וְגוֹ׳, אָמַר כֵּן לְפִי שֶׁיָּכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת לוֹ מִשֶּׁלּוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מֵעָל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, עַל כֵּן לֹא אֶקַּח מִשֶּׁלְּךָ כְּלוּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַה שֶּׁאָמַר ״וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם״. אֵין פֵּרוּשׁוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹאמַר, אֶלָּא בֶּאֱמֶת אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ שֶׁלֹּא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רְצוֹנִי לִקַּח כְּלוּם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה עֶלְיוֹן, כִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁלְּמַטָּה מִגַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְעַל יְדֵי מִלְחָמָה זוֹ רָאוּ עַיִן בְּעַיִן כִּי הוּא גַּם אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְהַשְׁגָּחָתוֹ גַּם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ כִּי אִם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ.