כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ז · פסוק א
כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. מַה שֶּׁלֹּא אָמַר לוֹ כֵן מִיָּד כְּשֶׁצִּוָּה לוֹ עַל עֲשִׂיַּת הַתֵּבָה, לְפִי שֶׁהָיָה עֲדַיִן הַדָּבָר בְּסָפֵק שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי מְתוּשֶׁלַח קַיָּם, וְאֵיךְ יֹאמַר ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק״. וְאַחַר שֶׁהִמְתִּין ה׳ שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, ד) ״כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה״, מַהוּ לְשׁוֹן ״עוֹד״? אֶלָּא תּוֹרֶה שֶׁזְּמַן זֶה שָׁוֶה לִזְמַן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הִמְתִּין לָהֶם שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כָּךְ הִמְתִּין שִׁבְעַת יְמֵי אֵבֶל אֵלּוּ שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי עַל יְדֵי הָאֵבֶל וְהַהֶסְפֵּד הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קהלת ז, ב). וְאַחַר שֶׁעָמְדוּ בְּמִרְדָּם, אָמַר ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי״. וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״צַדִּיק תָּמִים״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ט) ״תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו״, רוֹצֶה לוֹמַר כַּמָּה דוֹרוֹת עָבְרוּ עַל נֹחַ וְהָיָה תָּמִים בְּכֻלָּם, רוֹצֶה לוֹמַר הָיָה עוֹמֵד בְּמַצָּב אֶחָד בְּצִדְקָתוֹ, עַל כֵּן אָמַר ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה״, כִּי מַה לּוֹ לְהַזְכִּיר מַה שֶּׁהָיָה תָּמִים גַּם בְּדוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, כִּי הַצָּלָתוֹ תְּלוּיָה בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם בַּדּוֹר שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, וּמַה שֶּׁעָבַר עָבָר. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה שֶׁתֹּאַר ״תָּמִים״ הוּא כְּנֶגֶד הַזְּנוּת, וְ״צַדִּיק״ שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל אֶלָּא הָיָה מַצְדִּיק מִשֶּׁלּוֹ וְנוֹתֵן, וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם כִּי אִם עַל הַגָּזֵל, עַל כֵּן אָמַר ״כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק״, עַל כֵּן אֵין אַתָּה בִּכְלַל חֲתִימָה זוֹ. וְהִזְכִּיר ״צַדִּיק לְפָנַי״, כִּי דּוֹר הַמַּבּוּל גָּזְלוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה וְצָדְקוּ בַּדַּיָּנִים, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא יָצְאוּ נְקִיִּים בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֲבָל אַתָּה צַדִּיק גַּם לְפָנַי, כִּי לֹא לָקַחְתָּ מִשֶּׁל אֲחֵרִים אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה.