כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ה · פסוק א
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. הָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁחוֹזֵר לְכָל הַתּוֹרָה, כִּי כֻּלָּהּ סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. וְרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פֵּרֵשׁ שֶׁהַסֵּפֶר, דְּהַיְנוּ הַחָכְמָה, עִקַּר תּוֹלְדוֹת הָאָדָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁסֵּפֶר זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בְּיוֹם בְּרוֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ״, כִּי בְּיוֹם שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה שָׁלֵם בַּיְּצִירָה בְּכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת וְהָיָה מְשֻׁלָּל מִכָּל מוּם וְחִסָּרוֹן. כְּאוּמָן הַכּוֹתֵב עַל סֵפֶר כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לִמְלַאכְתּוֹ, כָּךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סֵפֶר כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ בָּאָדָם עַד אֲשֶׁר מִצִּדָּם הָיָה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, כְּדֵי לִלְמֹד לַדּוֹרוֹת אֵיךְ בְּחֶטְאָם גָּמְלוּ רָעָה לְנַפְשָׁם שֶׁהָיוּ כָּל הַדּוֹרוֹת הָלוֹךְ וְחָסוֹר מִן אוֹתָן הַשְּׁלֵמוּיוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט:טז) ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״. וּפָסוּק זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) עַל יְצִירָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּלְפִי דַּרְכָּם אוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״ – שֶׁהָיָה נִרְאֶה טוֹב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ – זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַמַּעֲלוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת אֲשֶׁר כְּלָלָם הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״בִּדְמוּת אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ״. אָמְנָם ״יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״ – שֶׁיָּבוֹאוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה בַּנּוֹלָדִים אֲפִלּוּ אֶחָד מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָהֵם, כִּי יֵלְכוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר מִן אוֹתוֹ שְׁלֵמוּת. לְפִיכָךְ ״מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״ – אוֹתָן שֶׁהֵם רֵעִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְהֵמָּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, יְקָרִים הֵמָּה בְּעֵינַי כִּי אֵינָן בַּנִּמְצָא.
דָּבָר אַחֵר, שֶׁיֹּאמַר כָּל זֶה עַל הַבְּחִירָה הָאֱנוֹשִׁית, כִּי ״הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם״, וְכֻלָּם מַעֲשֵׂה הָאָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹלָדוֹת וְקוֹרוֹת, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹלִידָן כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ: הַחָכְמָה וְהָעֹשֶׁר וְהַגְּבוּרָה וְאֹרֶךְ יָמִים. אָמְנָם ״זֶה סֵפֶר״, דְּהַיְנוּ הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר, הֵם תּוֹלְדוֹת אָדָם מִתְיַחֲסִים אַחַר הָאָדָם וְאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק בָּהֶם, כִּי מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיָדוֹ, וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת, וְנַעֲשָׂה הָאָדָם בַּעַל בְּחִירָה ״בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ״, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׁלִּיט עַל כָּל מַעֲשָׂיו, כָּךְ הָאָדָם שַׁלִּיט בְּכָל מַעֲשָׂיו, וּמִזֶּה הַצַּד הוּא בִּדְמוּת אֱלֹהִים. וְזֶה שֶׁאָמַר ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ (תהלים קלט:טז), כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (טז:) שֶׁמְּבִיאִין הַטִּפָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים אִם זֶה הַנּוֹלָד חָכָם יִהְיֶה אוֹ טִפֵּשׁ, חַלָּשׁ אוֹ גִּבּוֹר, עָשִׁיר אוֹ עָנִי, וְאִלּוּ צַדִּיק וְרָשָׁע לֹא קָאָמַר, לְפִי שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. זֶה שֶׁאָמַר ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״, שֶׁקֹּדֶם יְצִירָתִי רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה תְּהֵא בְּגָלְמִי כְּשֶׁמַּעֲמִידִים הַטִּפָּה לְפָנָיו, ״וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״, שֶׁכּוֹתְבִין עַל סֵפֶר כָּל עִנְיָנָיו אִם יִהְיֶה גִבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ וְכוּ׳, וַאֲפִלּוּ ״יָמִים יֻצָּרוּ״, קוֹצְבִים לוֹ כַּמָּה יִחְיֶה. אָמְנָם ״וְלֹא אֶחָד בָּהֶם״, כִּי חָסֵר בַּסֵּפֶר זֶה אֶחָד מִן הַשְּׁלֵמוּת, דְּאִלּוּ צַדִּיק וְרָשָׁע לֹא קָאָמַר, עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב עַל סֵפֶר שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַיֶּלֶד וּמַעֲשֵׂהוּ. לְפִיכָךְ ״מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״, שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּדְמוּת אֱלֹהִים שַׁלִּיטִים עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְכָאָמוּר.