כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ב · פסוק ג
אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. לְפִי שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹרָה עַל בְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, וְדַוְקָא מֵאוֹתָהּ בְּרִיאָה שָׁבַת, אֲבָל מִבְּרִיאַת יֵשׁ מִיֵּשׁ לֹא שָׁבַת, כִּי כַּמָּה נְטִיעוֹת קוֹלְטוֹת וְצוֹמְחוֹת בְּשַׁבָּת, וְכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה נִבְרְאוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם יֵשׁ מִיֵּשׁ, כִּי כֻּלָּם הֵם כְּחֹמֶר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה אֵיזוֹ דָּבָר, כָּךְ כָּל הַנִּבְרָאִים עוֹשִׂים יֵשׁ מִיֵּשׁ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וָהָלְאָה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת״ – שֶׁבְּרָאָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶם יֵשׁ מִיֵּשׁ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וּמִכְּלַל זֶה אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹפֵת עַל בְּרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן דַּוְקָא, דְּאִם לֹא כֵן מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם.
וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״: לְפִי שֶׁבְּכָל הַיָּמִים הַלַּיְלָה זְמַן הַמְּנוּחָה וְהַבֹּקֶר זְמַן הַמְּלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד:כב) ״תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְגוֹ׳ יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ״. אֲבָל יוֹם הַשַּׁבָּת אוֹ כֻּלּוֹ מְנוּחָה אוֹ כֻּלּוֹ מְלָאכָה, אִם כֵּן אֵין בּוֹ הֶבְדֵּל בֵּין עֶרֶב לְבֹקֶר, כִּי מִצַּד סְתָם מְלָאכָה כֻּלּוֹ מְנוּחָה, וּמִצַּד עֲמַל הַתּוֹרָה כֻּלּוֹ לִמְלָאכָה, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת נִתַּן לַעֲסוֹק בּוֹ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יהושע א:ח) ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״. וְכִדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבה א). וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא״, הַיְנוּ סְתָם מְלָאכָה, ״לַעֲשׂוֹת״ – בַּחֲרוֹשֶׁת עֵץ חַיִּים הַתּוֹרָנִי, וּבַחֲרוֹשֶׁת אֶבֶן הַלּוּחוֹת, וְקַל לְהָבִין.