כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק א · פסוק ח
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיִּקָּרֵא בְּשֵׁם רָקִיעַ, כִּי שֵׁם זֶה מוֹרֶה עַל הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלֹקֶת, מִלְּשׁוֹן ״וַיְרַקְּעוּ פַּחֵי הַזָּהָב״ (שמות לט:ג), ״לְרוֹקַע הָאָרֶץ״. כִּי כָל רָקִיעַ הוּא מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים, וּמִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי אֵין טוֹבָה כִּי אִם בִּמְקוֹם מְצִיאַת הָאַחְדוּת. וּלְכָךְ נֶאֱמַר בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים ״כִּי טוֹב״, אַחַת לִמְלֶאכֶת יוֹם שְׁלִישִׁי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד אַחְדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד״, וּבַעֲבוּר אַחְדוּת זֶה הִזְכִּיר ״כִּי טוֹב״. אֲבָל בְּיוֹם שֵׁנִי אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יוֹצֵא כָּל שִׁנּוּי וְהוּא הַתְחָלָה לְכָל שִׁנּוּי וּמַחֲלֹקֶת, לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״כִּי טוֹב״. וְלֹא רָצָה ה׳ שֶׁיִּקָּרֵא בְּשֵׁם רָקִיעַ הַמּוֹרֶה עַל מָסָךְ מַבְדִּיל וּבֵין אַחִים יַפְרִיד, וְנִקְרָא בְּשֵׁם שָׁמַיִם הַמּוֹרֶה עַל הַשָּׁלוֹם, כִּי שָׁמַיִם נִגְזַר מִלְּשׁוֹן אֵשׁ מַיִם, שֶׁעָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְנִתְחַבְּרוּ וְנַעֲשָׂה מֵהֶם שָׁמַיִם. וְהַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (אבות ה:יז) ״כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם״ וְכוּ׳, רוֹצֶה לוֹמַר מַחֲלֹקֶת שֶׁתַּכְלִיתוֹ הַשָּׁלוֹם כְּהוֹרָאַת שֵׁם שָׁמַיִם, וְקַל לְהָבִין. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לֹא נֶאֱמַר ״כִּי טוֹב״ בַּשֵּׁנִי לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, כִּי הָרָקִיעַ כְּבָר נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְטַעַם לַדָּבָר לְפִי שֶׁיּוֹם שֵׁנִי הַתְחָלָה לְכָל שִׁנּוּי וּפֵרוּד, עַל כֵּן לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַטְבִּיעַ טֶבַע הַשִּׁנּוּי בְּשׁוּם נִבְרָא.