כלי יקר על בראשית· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק א · פסוק ב
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. מַאי דַּהֲוָה הֲוָה, וּמַה צֹרֶךְ בִּידִיעָה זוֹ? וְנִרְאֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁמִּשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וָהָלְאָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה שׁוּם דָּבָר מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂי הָרְשָׁעִים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל. וְכֵן בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת כְּתִיב (ירמיה ד:כג) ״רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ״, וְהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁאִם יִקְרֶה בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ, לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב שִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה אֶלָּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, כִּי מִטִּבְעוֹ לִהְיוֹת תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵפֶךְ טִבְעוֹ וּבָרָא הָאוֹר לַצַּדִּיקִים, וְעַל יְדֵי קִלְקוּל הַמַּעֲשִׂים יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה וְלֹא יִהְיֶה נִקְרָא שִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה, כִּי תְּנַאי הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּמִטַּעַם זֶה מִעֵט הָאוֹר וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, כִּי לֹא אָדָם הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְנֶחָם, אֶלָּא לְפִי שֶׁאִם רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ בַּעֲבוּר קִלְקוּל מַעֲשֵׂיהֶם לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב לְשִׁנּוּי בַּבְּרִיאָה. וְזֶהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ (בראשית רבה ב:ה) ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ״ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר״ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים וְכוּ׳. מָה רָאָה בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְהוֹצִיא הַפְּסוּקִים מִפְּשׁוּטָם? וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ דִּבְרֵי מִדְרָשׁ זֶה מְבֹאָרִים, כִּי פְּשׁוּטוֹ נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ וְהַדְּרָשָׁה תִּדָּרֵשׁ גַּם מִפְּשׁוּטוֹ. וּמַה שֶּׁמַּסִּיק שָׁם ״וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶם חָפֵץ, אִם בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים״ וְכוּ׳ – תִּמְצָא מְבֹאָר בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן הַנִּקְרָא ״אֹרַח לְחַיִּים״ בַּדְּרָשׁ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר, עַיֵּן שָׁם.