כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לה · פסוק כה
עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וּמָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה בָּרוֹצְחִים שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁאַהֲרֹן מִדָּתוֹ הַשָּׁלוֹם, עַל כֵּן הָיָה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי דּוֹרוֹ שֶׁאַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְּיָמָיו וְלֹא תִּקְרֶאנָה כָּאֵלֶּה מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר זֶה. עַל כֵּן יֵשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאָז יִתְפַּלֵּל הוּא וְכָל בֵּיתוֹ עַל מִיתַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיַּחֲזוֹר מְהֵרָה לְבֵיתוֹ. וּמִטַּעַם זֶה אָמַר ״עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ״, וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכֹּהֵן זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה רְצִיחָה בְּיָמָיו, זֶה הָרוֹצֵחַ כִּבָּה נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם, וְכִבָּה נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וַדַּאי לֹא זָכַר כֹּהֵן זֶה בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁעָלָיו שֶׁהָיָה מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי פְעָמִים ״נֵר״, כִּי כָל כֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל שְׁמִירַת שְׁתֵּי נֵרוֹת אֵלּוּ בְּיָמָיו וּלְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה קָרָה בְּיָמָיו, עַל כֵּן יֵשֵׁב שָׁם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.