כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כה · פסוק יח
כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם וְגוֹ׳. בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם נִרְאֶה כֶּפֶל לָשׁוֹן: ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, מַה בֵּין צָרוֹר לִ״וְהִכִּיתֶם״? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא פנחס ג) מִכָּאן הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ – הַעֲרֵב לְהָרְגוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי הַמִּדְיָנִים הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה. וּלְשׁוֹן ״צוֹרְרִים״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים לָכֶם. וְאוּלַי יָדַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁבְּלִבָּם שֶׁל הַמִּדְיָנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נָח רָגְזָם וַעֲדַיִן הֵם צוֹרְרִים חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְעוֹלֵל עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע וְאוּלַי יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁנּוּרָא דַּאֲחוֹתָם דָּלוּק בְּלִבָּם לְהִתְנַקֵּם, לְפִיכָךְ הַשְׁכֵּם לִצְרוֹר אוֹתָם. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁ״צּוֹרְרִים״ הוּא שֵׁם דָּבָר, לוֹמַר שֶׁמֵּעוֹלָם הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״ (בראשית לז לו), אַחַר כָּךְ עָשׂוּ מִדְיָן שָׁלוֹם עִם מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, אַחַר כָּךְ הִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לְהַכְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁהַמִּדְיָנִים מֵעוֹלָם רְצוּעַת מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר כִּי הֵם צוֹרְרִים שֶׁלָּכֶם.
וּכְדֵי לְיַשֵּׁב הַכֶּפֶל אוֹמֵר אֲנִי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. אַחַת, ״צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים״ לְצַעֲרָם תְּחִלָּה יָמִים רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״ וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְפִי שֶׁצוֹרְרִים הֵם לָכֶם, וְהוּא נְתִינַת טַעַם עַל ״צָרוֹר״, כִּי גַם הֵמָּה צִעֲרוּ אֶתְכֶם עַל יְדֵי שֶׁהַזּוֹנוֹת הִשְׁקוּם יַיִן, וּכְשֶׁאָמַר הַשְׁמִיעִי לִי, אוֹמֶרֶת לוֹ פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה תְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ עַל דְּבַר פְּעוֹר״, כִּי כָל עִקַּר צַעַר זֶה שֶׁצִּעֲרוּ אֶתְכֶם הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְרִיחַ אֶתְכֶם לִפְעוֹר. וְעַל מַה שֶּׁאָמַר ״וְהִכִּיתֶם אוֹתָם״, נָתַן טַעַם וְאָמַר, ״עַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, לְפִי שֶׁאֲחוֹתָם הִיא הַמֻּכָּה יַחְשְׁבוּ גַם הֵמָּה לְהִנָּקֵם וּלְהַכּוֹת אֶתְכֶם. עַל כֵּן הַשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹת אוֹתָם, כִּי הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה״ סוֹף פָּסוּק וּבְאֶתְנַחְתָּא, לְדָרְשׁוֹ אַשֶּׁלְאַחֲרָיו וְאַשֶּׁלְפָנָיו: לְאַחֲרָיו כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפָנָיו לוֹמַר שֶׁגַּם אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה הֵם רוֹצִים לְהַכּוֹת אֶתְכֶם עַל דְּבַר אֲחוֹתָם הַמֻּכָּה, עַל כֵּן תַּשְׁכִּימוּ לְהַכּוֹתָם.