כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כד · פסוק ג
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּעֵינֵי ה׳, ״וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים״, הַיְינוּ לַחֲקוֹר אַחַר פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם הַנַּעֲשִׂים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי (שמ״ר ב ד): ״מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר״, כָּל מַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְבָּר כוּ׳. כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁבִּזְכוּת הָעֲנָוָה הַמְּצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין אֶת עַצְמָן כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלָיו, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְכָל הַמַּעֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בעירובין נד.) עַל פָּסוּק ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה״. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו לְסַפֵּר מִכָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר זָכוּ לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. לְפִיכָךְ קָרָא אֶת עַצְמוֹ ״שְׁתֻם הָעָיִן״ דַּוְקָא בְּפַעַם זֶה. אֲבָל לְרַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁנִּסְמֵת עַל אָמְרוֹ ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קָרָא עַצְמוֹ כֵן בִּנְבוּאָה שְׁנִיָּה.