אור ברסלב
כלי יקר על במדבר פרק כב › פסוק ב

כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרק כב · פסוק ב

פרק כב

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַהֲלֹא נִסֵּי מִצְרַיִם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, וְלָמָּה לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳. וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן כִּי זָכַר כָּאן אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: יִשְׂרָאֵל, הָעָם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קָהָל. כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ״אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״. הֲלֹא דָבָר הוּא.

וּבֵאוּר הַדָּבָר כָּךְ הוּא, שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַמְּלָכִים יֵשׁ לָהֶם סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים אֲשֶׁר עָלָיו כְּתוּבִים כָּל הַקּוֹרוֹת מִיָּמִים רַבִּים. אֲבָל הֶהָמוֹן עָם אֵינָן יוֹדְעִין כִּי אִם הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם אוֹ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִן הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם. לְפִיכָךְ בָּלָק שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, הִנֵּה מִיָּמִים רַבִּים יִפָּקֵד אֶצְלוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא אֶל הָאֱמֹרִי, כִּי הוּא הָיָה רַק אִישׁ אֶחָד וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְתֵי מִסְפָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן נִצַּח אֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח כב): ״אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״. וּלְפִי דַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא קכג.) שֶׁפֵּרְשׁוּ ״בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי״ הַיְינוּ בִּתְפִלָּתוֹ, אָתֵי שַׁפִּיר, שֶׁרָאָה בָּלָק כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל סָבָא לָאֱמֹרִי בִּתְפִלָּתוֹ, לְפִי שֶׁכָּל כֹּחוֹ בְּפִיו. עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל הוּא גַּם כֵּן אַחַר אֶחָד שֶׁגַּם כֵּן כֹּחוֹ בְּפִיו. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּרְא בָּלָק״ וְלֹא נֶאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע בָּלָק״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הָהֵם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי הָאֲדָמָה, וְרָאָה בְּעֵינָיו הַדָּבָר כָּתוּב עַל סֵפֶר, וְנִכְנַס מוֹרֶךְ בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אִם כֵּן עָשׂוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, מַה יַּעֲשׂוּ עַתָּה בִּהְיוֹתָם עַם רַב וְעָצוּם. וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״הָעָם״ אוֹ ״קָהָל״, לְפִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל סָבָא הוּא מְדַבֵּר.

אֲבָל מוֹאָב, דְּהַיְינוּ כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וְלֹא פָחֲדוּ כִּי אִם מִן הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם עַם רַב וְעָצוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״. וְהָיָה הַהֲמוֹן עָם שֶׁל מוֹאָב יְרֵאִים מִפְּנֵי שְׁתֵּי כִּתּוֹת, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי מִפְּנֵי הָעֵרֶב רַב הָיוּ יְרֵאִים מֵחֲמַת רִבּוּיָם, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיָה פַּעֲמַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״, קָרָא הָעֵרֶב רַב בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, ״כִּי רַב הוּא״, כִּי רַבִּים הֵמָּה בֶּאֱמֶת. אֲבָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים, לֹא יָרְאוּ מֵהֶם מִצַּד רִבּוּיָם. אָמְנָם מִצַּד אַחֵר הָיָה מוֹרַא יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א יב) עַל ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״מִפְּנֵי״, אֶלָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁהַמִּצְרִים הִמְשִׁילוּ אֶת עַצְמָם לְקוֹצִים בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ ט-י): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה רוֹצֶה לִטַּע כֶּרֶם בְּשָׂדֶה מְלֵאָה קוֹצִים, אָז הוּא עוֹקֵר הַקּוֹצִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ וּמַשְׁלִיכָם זְרֵה הָלְאָה כְּדֵי לִטַּע בִּמְקוֹמָם הַגֶּפֶן. כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִים יְרֵאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְטוּעִים בָּאָרֶץ כְּגֶפֶן, וְהֵמָּה יַעֲלוּ מִן הָאָרֶץ כְּקוֹץ מוּנָד כֻּלָּהֶם (שמואל ב כג ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (שמות א י), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ וְכוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵמָּה יִנָּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מוֹאָב כְּקוֹץ מֻשְׁלָךְ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַגֶּפֶן אֲשֶׁר הֵסִיעַ ה׳ מִמִּצְרַיִם לְגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְלִטָּעֵם שָׁמָּה. לְכָךְ אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי יִשְׂרָאֵל סָבָא אֵינֶנּוּ, כִּי כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וּבָנָיו יָבֹאוּ שָׁמָּה, אֲבָל לֹא הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם ״הָעָם״, כִּי מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין (סנהדרין סה:), וּמַה יִּתְרוֹן לְעֵרֶב רַב עַל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁיְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְיִטַּע אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, אִם לֹא אַגַּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וּמָה רָאוּ הַמִּדְיָנִים עַל כָּכָה לְהִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לָהֶם, אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מַטּוֹת (לא ו) ״אוֹתָם וְאֶת פִּינְחָס״ – שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז לו): ״וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְפוֹטִיפַר״, וּבְנֵי יוֹסֵף נִקְרָאִים ״קָהָל״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה יא): ״גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״קְהַל גּוֹיִם״ נֶאֱמַר עַל יוֹסֵף. וְכֵן אָמְרוּ זִקְנֵי מוֹאָב אֶל מִדְיָן שֶׁגַּם אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם לִירֹא מִפְּנֵי הַקָּהָל, בְּנֵי יוֹסֵף, שֶׁיִּרְצוּ לִקַּח מִכֶּם נִקְמַת יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר אֲבִיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר״, כִּי ״הַקָּהָל״ – בְּנֵי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר הֵמָּה, עַל כֵּן יְלַחֲכוּ אוֹתָנוּ כְּשׁוֹר הַמְלַחֵךְ כְּדֵי לִקַּח נִקְמַת הַשּׁוֹר. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

תוכן העניינים

כלי יקר על במדבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה