כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יג · פסוק כד
לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל. כִּי מִיָּמִים רַבִּים הָיָה נִקְרָא מָקוֹם זֶה ״אֶשְׁכּוֹל״ כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (קב כג) וּבְפָרָשָׁה זוֹ (תשמג יג), וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה זֶה קְרָאוּהוּ ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״, הוֹסִיפוּ לוֹ שֵׁם ״נַחַל״, וְהוּא לְשִׁבְחוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַגֶּפֶן הַטּוֹב הוּא הַצּוֹמֵחַ בֶּהָרִים כִּי הֵמָּה מִתְבַּשְּׁלִים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹלֶטֶת יוֹתֵר בֶּהָרִים מִבַּנְּחָלִים, וְהֵמָּה לָקְחוּ אֶשְׁכּוֹל מִן הַנַּחַל בָּעֵמֶק וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה גָּדוֹל וּמְעֻלֶּה, וְקַל וָחֹמֶר לְאַשְׁכְּלוֹת הֶהָרִים. וּבָזֶה מְִתוֹרָץ לָמָּה לֹא קְרָאוּהוּ סְתָם ״אֶשְׁכּוֹל״. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נָשֹׂא (ה יז) בְּמֵי הַמָּרִים פֵּרַשְׁתִּי שֶׁמֵּי מָרָה הָיוּ מְתוּקִים וּבְפִיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לוֹמַר שָׁם ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, שֶׁלֹּא יוּבַן מִשֵּׁם מָרָה שֶׁהָיוּ קֹדֶם לָכֵן מָרִים. כָּךְ בָּעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁנִּקְרָא ״אֶשְׁכּוֹל״ עַל אוֹדוֹת אֶשְׁכּוֹל זֶה שֶׁכָּרְתוּ מִשָּׁם, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁנִּקְרָא מֵעוֹלָם אֶשְׁכּוֹל עַל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת מֻבְחָרִים, וְיִהְיֶה זֶה עֵדוּת עַל גְּנוּת הָאָרֶץ שֶׁאֵין בְּכָל הָאָרֶץ כְּמוֹתָם, עַל כֵּן אָמַר שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ הָיָה כֵן וְהֵמָּה לָקְחוּ בְּמִקְרֶה מִמָּה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדָם, וּמַה שֶּׁנִּקְרָא ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״ זֶהוּ עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁנִּקְרָא אֶשְׁכֹּל עַל שֵׁם ״לָמָּה אֶשְׁכַּל שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד״, כִּי מָקוֹם זֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁכוּלִים, כִּי אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ, וְעַל יְדֵי זֶה כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כֻלָּם נִכְרְתוּ סָפוּ תַּמּוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.