כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יג · פסוק ב
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. לְפִי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (דברים א כב) ״נִשְׁלְחָה לְפָנֵינוּ אֲנָשִׁים וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, ״לָנוּ״ הַיְינוּ לַהֲנָאָתֵנוּ וּלְטוֹבָתֵנוּ, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״שְׁלַח לְךָ״ וְלֹא לָהֶם, כִּי לְךָ דַּוְקָא יִהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת לַהֲנָאָה וּלְטוֹבָה, אֲבָל לָהֶם לֹא יִהְיֶה לְטוֹבָתָם כִּי עַל יְדֵי שְׁלִיחוּת זֶה נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָה וּלְמֹשֶׁה גָּרַם שֶׁיִּהְיֶה חַי עוֹד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי כְּבָר נִגְזַר עַל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שֶׁבַע אֻמּוֹת וְעַל יְדֵי חֵטְא הַמְרַגְּלִים נִשְׁתַּהוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
דָּבָר אַחֵר, ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״, דַּוְקָא אַתָּה תֶּחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אִם הָאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים לָזֶה הַשְּׁלִיחוּת, כִּי רֹב הָעוֹלָם טוֹעִים בַּאֲנָשִׁים חֲנֵפִים הַמַּרְאִים אֶת עַצְמָם כְּשֵׁרִים וְלוֹבְשִׁין אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ. עַל כֵּן אָמַר ״לְךָ אֲנָשִׁים״, דַּוְקָא אוֹתָן שֶׁהֵם בְּעֵינֶיךָ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים וְלֹא אוֹתָן שֶׁהֵם אֲנָשִׁים בְּעֵינֵי זוּלָתְךָ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם. דָּבָר אַחֵר, ״לְךָ אֲנָשִׁים״, לְךָ נִרְאֶה כִּי הֵמָּה אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, כִּי עֵינֵי בָשָׂר לְךָ לִרְאוֹת בְּנִגְלֶה לְבַד בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ, אֲבָל בְּעֵינַי אֵינָן אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּי אֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, בַּהוֹוֶה וּבֶעָתִיד, כִּי עֲתִידִין לִהְיוֹת בְּעֵצָה רָעָה.
וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (במ״ר טז ו) שֶׁסְּמִיכוּת הַמְרַגְּלִים לְמִרְיָם, לְפִי שֶׁמִּרְיָם לָקְתָה עַל עִסְקֵי דִּבָּה וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר. וּרְצוֹנָם לוֹמַר שֶׁמִּיָּד אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם נִשְׁתַּלְּחוּ הַמְרַגְּלִים, כִּי אָמַר ה׳ פֶּן יִנָּחֵם כָּל אֶחָד מֵהֶם וְיִקַּח מוּסָר בִּרְאוֹתוֹ מַה שֶּׁקָּרָה לְמִרְיָם. וּמִטַּעַם זֶה פֵּרֵט כָּאן ״אֲנָשִׁים״ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב א) ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיְדַבְּרוּ״ כִּי ״וַתְּדַבֵּר״ חוֹזֵר אֶל מִרְיָם, וְעוֹד שֶׁלֹּא מָצִינוּ עֹנֶשׁ לְאַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁהִגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מָצוּי בְּנָשִׁים יוֹתֵר מִבַּאֲנָשִׁים, כִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים כוּ׳, (קידושין מט:), וּלְפִי שֶׁסְּתַם נָשִׁים פַּטְפְּטָנִיּוֹת דַּבְּרָנִיּוֹת עַל כֵּן תָּלָה הַדִּבּוּר בְּמִרְיָם, כִּי הִיא הִתְחִילָה בְּקִלְקוּל זֶה וְאַהֲרֹן הָיָה טָפֵל לָהּ. לְכָךְ אָמַר ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ שֶׁאֵין לָהֶם דֶּרֶךְ נָשִׁים וְלֹא יִהְיוּ כְּמִרְיָם שֶׁסִּפְּרָה לָשׁוֹן הָרַע אֶלָּא אֲנָשִׁים מַמָּשׁ שֶׁאֵין מִדַּרְכָּן לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע.
דָּבָר אַחֵר לְכָךְ פֵּרַט אֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקו״ש פנחס תשעג כז) הָאֲנָשִׁים הָיוּ שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ וְאָמְרוּ ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (במדבר יד ד), וְהַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת הָאָרֶץ וְאָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״ (שם כז ד), וְעַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי דַּעְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בֶּעָתִיד הָיָה יוֹתֵר טוֹב לִשְׁלֹחַ נָשִׁים הַמְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ, כִּי לֹא יְסַפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ, אֲבָל לְךָ לְדַעְתְּךָ שֶׁאַתָּה סָבוּר שֶׁכְּשֵׁרִים הֵמָּה וְאַתָּה סָבוּר שֶׁהָאָרֶץ חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם, תִּשְׁלַח אֲנָשִׁים. וְזֶהוּ ״שְׁלַח לְךָ״, לְדַעְתְּךָ, ״אֲנָשִׁים״, אֲבָל לְדַעְתִּי הָיָה יוֹתֵר טוֹב לִשְׁלֹחַ נָשִׁים כָּאָמוּר.
וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן. מָצִינוּ שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת בְּעִנְיָן זֶה: וְיָתֻרוּ, וְיַחְפְּרוּ, וַיְרַגְּלוּ, כִּי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ (דברים א כב): ״נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: ״וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן״. וּבַמְרַגְּלִים כְּתִיב (שם א כד): ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״. לְפִי שֶׁשָּׁלֹשׁ דֵּעוֹת הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״וְיָתֻרוּ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם לְשׁוֹן יִתְרוֹן, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת לָהֶם יִתְרוֹן הָאָרֶץ עַל כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג ח): ״וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה״, וְטוֹבָה זוֹ הִיא הַטּוֹבָה הָרוּחָנִית מִצַּד הֱיוֹתָהּ אֲוִירָא דְּמַחְכִּים (ב״ב קנח:), כִּי זֶה הֲכָנָה אֶל הָאָדָם לָבֹא עַל יָדוֹ לִכְלַל הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית, כִּי אֵין לְאָדָם יִתְרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ זוּלָתוֹ וְיִתְרוֹן אֶרֶץ זֶה בַּכֹּל הִיא (קהלת ה ח). אֲבָל יִשְׂרָאֵל רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמָּהֶם, כִּי תָּמִיד הָיוּ מְבַקְשִׁים תּוֹאֲנָה לָשׁוּב מִצְרָיְמָה, וְעַל כֵּן אָמְרוּ ״וְיַחְפְּרוּ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן חֶרְפָּה, כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ רָצוּ לִרְאוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לָלוּן וְלוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא בִּקְשׁוּ שֶׁיּוֹצִיאוּ מִלִּבָּם דִּבָּה שִׁקְרִית. וְהַמְרַגְּלִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבִּקְשׁוּ מֵהֶם, וְהוֹצִיאוּ מִלִּבָּם מִלִּין שְׁקָרִים כְּדֶרֶךְ כָּל הוֹלֵךְ רָכִיל הַמַּפְלִיג כָּל דָּבָר לְהַגִּיד יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרָאָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״. כִּי רֶגֶל לְשׁוֹן רָכִיל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ״י עַל פָּסוּק לֹא תֵלֵךְ רָכִיל (ויקרא יט טז).
גַּם יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״וְיָתוּרוּ״, כִּי בֶּאֱמֶת הָאָרֶץ הַהִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת עַל יְדֵי כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת כְּפוּלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל שְׁאָר הָאָרֶץ. וְכֵן מֵבִיא בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ (יג תשמג) עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּסוּק ״וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל״ (משלי ח כו), וְהֵמָּה עָשׂוּ בְּהֵפֶךְ זֶה לוֹמַר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, כִּי אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא, וְהוֹרִידוּהָ מִמַּדְרֵגַת הָרֹאשׁ אֶל מַדְרֵגַת הָרֶגֶל. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״, שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ לְמִדְרַס רֶגֶל, כְּרֶגֶל זֶה הַפָּחוּת שֶׁבְּכָל הַגּוּף. וּבֶאֱמֶת הִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּכָל מָקוֹם לְשׁוֹן עֲלִיָּה בַּהוֹלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה אָמְרוּ ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, מָצִינוּ נְתִינָה לְשׁוֹן שְׁבִיקָה, כְּמוֹ ״לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ״ (שמות ג יט), תַּרְגּוּמוֹ ״לֹא יִשְׁבּוֹק״, כָּךְ אָמְרוּ כָּאן נִשְׁבּוֹק הָרֹאשׁ, אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי הִיא רֹאשׁ לְכָל הָאֲרָצוֹת, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁהִיא לְמַטָּה מִמַּדְרֵגַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב לְשׁוֹן מְרַגְּלִים בְּאוֹתָן שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים, מִכָּל מָקוֹם קְרָאָם מְרַגְּלִים לְפִי שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ לְמִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ לַעֲשׂוֹת מִדְרַךְ רֶגֶל לְיִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ. אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״וַיְרַגְּלוּ אוֹתָהּ״, מַשְׁמַע שֶׁעָשׂוּ אֶת הָאָרֶץ עַצְמָהּ בְּמַדְרֵגַת הָרֶגֶל. וּמַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ ״כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ״ (יהושע ב ג), לְפִי שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָן מוֹכְרֵי קְדֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב א) ״חֶרֶשׁ לֵאמֹר״, וְדֶרֶךְ עוֹשֵׂי קְדֵרוֹת לַעֲשׂוֹת חֲפִירוֹת בָּאָרֶץ וְגוּמּוֹת, וְהַמָּקוֹם הַהוּא הָיָה דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, מָקוֹם חָשׁוּב. עַל כֵּן אָמְרוּ עֲלֵיהֶם: רְאוּ כִּי לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ, לַעֲשׂוֹת חֲפִירוֹת בָּאָרֶץ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהֶם קְדֵרוֹת, וִיקַלְקְלוּ הָאָרֶץ.