כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ו · פסוק כו
יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ. בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יז:) הִקְשׁוּ: כְּתִיב (דברים י יז) ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, וּכְתִיב ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ כוּ׳. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְהַלָּן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי גָּדוֹל. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת הַמַּקְשֶׁה שֶׁכָּל נְשִׂיאוּת פָּנִים מוֹרֶה עַל פָּנִים הָרְאוּיִין לִפּוֹל אוֹ לִהְיוֹת כְּבוּשִׁים, וְהֵמָּה מְנֻשָּׂאִים דֶּרֶךְ וִתּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד ז-ח): ״לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״, יִהְיוּ מְנֻשָּׂאִים. וּכְשֶׁאָמַר לְהַלָּן ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ שֶׁפְּנֵי הַחוֹטֵא הָרְאוּיִין לִפּוֹל כִּפְנֵי קַיִן וַחֲבֵרָיו, לֹא יִשָּׂא אוֹתָם ה׳ לְהַגְבִּיהָם מִנְּפִילָתָם, אֶלָּא יִפּוֹל הַנּוֹפֵל הָרָאוּי לִפּוֹל, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם (תהלים לו יג), כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר כְּלוּם. וְכָאן אָמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, מִדְּקָאָמַר ״יִשָּׂא״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס שֶׁיִּשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִהְיוֹת בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, וְכָל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֵם כְּבוּשִׁים לְמַטָּה כִּבְיָכוֹל, מִכָּל מָקוֹם אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדֶּרֶךְ וִתּוּר אֶשָּׂא לְךָ פָּנַי שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִין נֶגֶד פָּנֶיךָ, כִּי אֵין אוֹמְרִים ״יִשָּׂא״ כִּי אִם בָּרָאוּי לִפּוֹל אוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כָּבוּשׁ. קַשְׁיָא וִתּוּר אַוִּתּוּר.
וּבַמִּדְרָשׁ (במ״ר יא ז) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי בַּתּוֹרָה (דברים ח י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״, וְהֵם מַחְמִירִים עַד כַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה. רוֹצֶה לוֹמַר, הִנֵּה בְּרָכָה לָקַחְתִּי מֵהֶם וּבְרָכָה וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, וְאֵיךְ לֹא אָשִׁיב לָהֶם בְּרָכָה דֶּרֶךְ וִתּוּר תְּמוּרַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי לוֹקֵחַ מֵהֶם גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וִתּוּר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּלוּם דֶּרֶךְ וִתּוּר, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ דַּוְקָא, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ וִתּוּר וּמַחְמִיר עַל עַצְמְךָ, גַּם אֲנִי אֶשָּׂא פָנַי אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ וִתּוּר. וַאֲפִלּוּ וִתּוּר זֶה אֵינוֹ בְּכָל דָּבָר, כִּי אִם מִדָּה בְּמִדָּה מַמָּשׁ, כִּי אַתֶּם מַחְמִירִין עַד כַּזַּיִת אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׂבִיעָה כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים, כָּךְ אֲוַתֵּר לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל קִמְעָא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. וְעַל זֶה אָמַר ״וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו ה-ו): ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״, וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן וּבָרוּר בַּהֲבָנַת מִדְרָשׁ זֶה.