כלי יקר על במדבר· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ה · פסוק טו
לֹא יִצֹּק עָלָיו שֶׁמֶן. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָה לְשׁוֹן נְקֵבָה, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לְשׁוֹן זָכָר ״עָלָיו״, כִּי הוּא מוּסָב עַל הַקֶּמַח שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר. וְצִוָּה לִקַּח קֶמַח דַּוְקָא כִּי מִיָּד אַחַר הַטְּחִינָה הוּא נַעֲשֶׂה קֶמַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מז ב): ״וְטַחֲנִי קָמַח״. וּמָצִינוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה גַּם כֵּן לְשׁוֹן טְחִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז כא) ״וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים״, וּכְתִיב (איוב לא י) ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי״, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, הַיְינוּ הַקֶּמַח שֶׁאַחַר הַטְּחִינָה, וּמִנְחָה זוֹ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, הַיְינוּ שֶׁמַּזְכֶּרֶת עֲוֹן הַטְּחִינָה שֶׁל הָאִשָּׁה. וּמַה שֶּׁהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן עַל מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהַמִּנְחָה בְּיַד הַבַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ״ וְגוֹ׳, כָּתַב ״הוּא״ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי בְּיָדוֹ מַטֵּה זַעְמוֹ (ישעיה י ה). אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן״, כָּתַב ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, כִּי בְּיָדָהּ מַטֵּה זַעְמָהּ. וּפְשׁוּטוֹ הוּא שֶׁבְּפָסוּק זֶה לֹא הֻזְכַּר הַקֶּמַח, עַל כֵּן אָמַר ״הִיא״ מוּסָב עַל הַמִּנְחָה.