פרק כ · הלכה ה
קרוח קריחא קפוח קפיחא שפוך צנינים על מאן דעדי ליה נפל ביתיה על מאן דרויה עליה. פירוש הקרח מקריחין הגזול גוזלין ראוי לשפוך צונן על מי שאין לו בגד. דעדי ליה כמו מעדה בגד או פירוש בזוי כתרגום היו לבז לעדי. נפל ביתיה וכו' על מי שהמים יורדים עליו בשופע ולא די לו צערו אלא שנפל הבית. וכל זה הביאו למה שהראשונים שאלו וכו' ולא די עניותו שאין לו כר של מוכין אלא של תבן וכדי להשוותו שיהיה לו איזה נחת רוח תלוי בבעיא:
הדין דין לעני. כלומר דיני התורה הם דינים וצער לאיש שהוא עני:
והתני מודין חכמים לר"מ. לקמן ביום טוב:
סוף הספר