ככר לאדן על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
פרק ד
הלכה א
מפשיטותא דתעניתא. פירוש לעשות השתחויה גמורה בפשוט ידים ורגלים בתענית כדבסמוך:
הדא מקזתא. פירוש שלא להקיז בב' וה"ה שאר מילי שאמרו בהקזה במפנין בבבלי דף קכ"ט:
שמע רבי חייא רבה ומר ואית וכו' ולא ר' חייא רבה תניתא וכו' חזר וקבעה כצ"ל:
הלכה ד
ותבר כלהון פרא חד. פירוש פחות אחד ומקשה ולמה הניח אפילו אחד ופריק דישראל רשע נחשד שהיה עובדה והיה ע"ז של ישראל ואין לה ביטול:
שמעון בריה הנכרי וכו' כצ"ל.
עד דהוה חיילך עלך כן אתניתני הנכרי וכו' כצ"ל ודוגמתו בב"מ לעיל:
לא היא עשיה לא היא קימה כצ"ל:
הלכה ח
את עיניי ממנו וכו' עד כדון וכו'. מרדכי תוס' דף נ"ה והרא"ש פירשן היטב:
ואילו בפני עצמן אפילו כן מותר כצ"ל:
שאי אפשר שלא היה שם טפה אחת צלולה ונוגע כצ"ל:
עד דתזחלון גובא כצ"ל. פירוש עד שיגר כל הבור וכיוצא בזה בבבלי דאתא עובדא קמי רב אשי:
ר' אדא בשם ר' ליזר אין גוי עושה יי"נ וכו'. הרא"ש פ' זה:
ותני כן אגרונימוס שטעם וכו'. כן הנוסחא בגמרין:
הלכה יא
אייתי ארמיא קולתה ושפכון לגובא כצ"ל:
הלכה יב
היה לרבי נימר צ"ע לישבו ואולי הגירסא היה לו נימר ופי' צורת חלון או פתח: