אור ברסלב

כוס אליהו על הגדה של פסח· רבי אליהו בן הרוש

מגיד · דיינו

עשר המכות

פסקה ב

כמה מעלות וגו' אלו הוציאנו וגו'. היל"ל ולא דן אותם כלשון הפ' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. אלא דלשון זה יצדק על פיסוק הדין לחובה או לזכות לכך נקט ולא עשה בהם שמורה על מעשה העונש בפועל שכן כתיב לאסור מלכיהם בזקים וגו' לעשות בהם משפט כתוב ולשון זה ג"כ נאמר באלהיהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים:

פסקה ג

אלו עשה בהם שפטים. לכאו' מה שעשה באלהיהם אין זו מעלה למקום על ישראל דאם המצריים פשעו ששעבדו את ישראל אלהיהם מה עשו. אלא משום דהא בהא תליא. דכשהקב"ה נפרע מן האומה. נפרע מאלהיה תחלה. נמצא ששניהם נעשו בשביל ישראל. וא"כ גם מה שעשה באלהיהם היא מעלה למקום עלינו. ועוד שישראל במצרים היו עובדים ע"ז ובמה שעשה באלהיהם ידעו שאין בהם ממש ואין צור זולתו אלהינו. והאמינו בה'. וזו ודאי מעלה יתירה למקום עלינו:

פסקה ד

אלו עשה באלהיהם. הקדים המגיד עשה באלהיהם להרג בכוריהם שלא כסדר הכתוב שכתב תחילה והכיתי כל בכור ואח"כ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. לפי שאין הקב"ה נפרע מן האומה אא"כ נפרע מאלהיה תחלה. וקרא עיקר המכה נקט תחלה. שעיקר המכה באה עליהם ובשבילם לקו אלהיהם:

פסקה ה

אלו הרג בכוריהם. בביזת מצרים תרי קראי כתיבי אחד קודם מכת בכורות ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים ואחד אחר מכת בכורות וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וכבר כתבתי בחידושי על התורה לקיים את שניהם דהשאלה היתה קודם מכת בכורות. והנתינה אחר מכת בכורות ע"ש באורך והכא איירי בנתינה ולכן הקדים המגיד הרג בכוריהם לנתן לנו את ממונם:

פסקה ו

אלו נתן לנו את ממונם. אע"ג דביזת הים היתה אחר קריעת ים סוף מכל מקום הואיל וביזת מצרים היתה קודם הקריעה לכך הקדים המגיד נתן לנו את ממונם לקרע לנו את הים וכלל במלת ממונם ביזת מצרים וביזת הים:

פסקה ז

אלו קרע לנו. ודאי דקריעה בלא העברה לאו כלום היא. דאי לא יעברו מה צורך בקריעה. ולכן פי' המפרשים דמעלת ההעברה זולת הקריעה היא מה שהעבירם בחרבה בלי רפש וטיט. אך מפסוקי תהלים אין נראה כן שהזכיר השתי מעלות הללו לגוזר ים סוף לגזרים והעביר ישראל בתוכו ולא הזכיר בחרבה היא מעלת ההעברה שעיק' מעלת ההעברה היא מה שהיו ישראל בתוך הים והמים להם כחומה וככותלים מזה ומזה לכל שבט ושבט בפ"ע והם עוברים בתוך המחיצות וזהו שלא אמר והעביר ישראל בו. וז"ש ולא העבירנו בתוכו שהיא עיקר המעלה. ונוסף גם הוא שהיתה ההעברה בחרבה בלי רפש וטיט אך אין זה עיקר מעלת ההעברה:

פסקה ח

אלו העבירנו וכו' ולא שקע וכו'. היל"ל ולא טבע כלשון הפסוק טובעו בים סוף. אלא שלשון זה נופל על תחילת הטביעה. ולכן נקט לשון שיקוע לפי שצללו כעופרת בתחתית הים. כדבר השוקע בתחתית הכלי:

פסקה ט

אלו שקע וכו'. ולא ספק וכו'. היינו כל מה שצריכי' לחם ומים וכסות וענני כבוד לבל יכם שרב ושמש וכולם מפורשים בכתוב ושאר צרכים שלא נתפרשו הרי הכתוב כוללן זה ארבעים שנה. ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר ואמר ולא האכילנו את המן הגם שזה בכלל ספק צרכנו שהזכיר הנה לא קצרה ידי ית' מהספיק להם תבואה שהוא מאכל גשמי והוא ית' האכילם את המן שהוא מאכל רוחני וקדוש ונבלע באיברים:

פסקה יא

אלו האכילנו את המן. אעפ"י שהשבת קדם למן דשבת ודינין במרה איפקיד. ומן ירד אח"ך במדבר סיני. עכ"ז הקדים המגיד המן לשבת שהרי אמרו ז"ל שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. א"כ המן קדש. א"כ משום שאחר שע"י ירידת המן נתחדשו כמה דיני שבת כמו שמפורש בפרשת המן. גם ע"י המן נודעה גדולת שבת וקדושתו שלא ירד בו מן. ובשבילו היה מתברך המן ביום הששי ללחם יומים. וזהו ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו לכך הקדים המגיד המן לשבת:

פסקה יב

אלו נתן לנו את השבת וכו'. ולא קרבנו וכו' שע"י הקריבה ההיא למקום מקודש שהשכינה שורה עליו קנו קדושה שחפץ ה' בנו להתקדש בקדושתו כמ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ועוד נתן לנו את התורה הקדושה שע"י וע"י מצותיה הוסיף לנו קדושה על קודשה. והכניסנו לא"י ארץ הקדושה. שגם האדמה אשר הם עליה היא קדושה. ובנה לנו בית הבחירה להתמיד בקדושה שע"י העון נטמא הגוף וע"י הקרבת הקרבן בב"ה הם נטהרים מהעין ומתמידין בקדושה. וז"ש ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו:

תוכן העניינים

כוס אליהו על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה