אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

תשובה ב'

תשובה א'

שוכט"ס לכבוד ידיד נפשי הרב המה"ג הישיש החריף ובקי מפורסם מו"ה ליפא קאפלער נ"י אבד"ק סקאלט יע"א

יקרתו הגיעני נכון והנני עם ממהר להשיבו כרצונו היקר אף כי מוקף בחבילי מרדין אנכי היום. ע"ד שאלתו באשה רכה בשנים אשר נישאת לאיש והוא גבר חלש ואין בכוחו להזדקק לה כדרך כל הארץ והאשה באה מחמת טענה שיגרש אותה אשר הדין מבואר באה"ע שיגרש אותה ויתן כתובה אם מגיע לה התוס' מלבד השליש הוספה שהוספת השליש מבואר בבי"ש כ"פ עצמו מלספר דדינו כנדוניא ובלי תפונה לא נעלם זאת מכ"ת, ואף שהב"מ חולק עליו מ"מ בנידון דידן בודאי יש לסמוך על הבי"ש, אך כונתו על התוס' שהוסיף מלבד השליש המגיע לה ע"פ תקחז"ל. והנה כ"ת מצדד בזכות האשה דלא גרע מאם היה יכול להתקשות וא"י למרק דמבואר בתו' יבמות דף ס"ה דיש לה תוספת כתובה ובא"י להתקשות אז דוקא אינו מגיע לה ת"כ דהוו כנכנסה לחופה ולא נבעלה. באמת מדברי התוס' נראה להדיא כן אולם בב"ש סי' קנ"ד ס"ק מ"ט מבואר להדיא בטוענת שאין לו גבורת אנשים דלדעת הרא"ש אין לה ת"כ מטעם דלמשקל ומיפק לא יהיב לה ובטוענת שאין לו גבורת אנשים משמע דמיירי שיכול להתקשות רק דאין בכוחו למרקו ואפי"ה אין לה ת"כ, והא דכתבו התוס' דביכול לבעול רק שאין בידו למרק מגיע לה ת"כ היינו לטעם דאין מגיע ת"כ מטעם דאין כאן חיבת ביאה ע"כ ביכול לבעול דק שא"י למרק יש חיבת ביאה או דמיירי במגרשה מעצמו ברצונו ואז לא שייך הטעם דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה ואפי"ה ל"ל ת"כ מטעם דלא הי' חיבת ביאה אבל ביכול לבעול שפיר אית לה חיבת ביאה, אבל במגרשה בע"כ אפי' יכול לבעול רק שאין בידו למרק בודאי ל"ל ת"כ מטעם דלמשקל ולמיפק לא יהיב לה.

ולפי"ז בנ"ד י"ל דל"ל ת"כ מטעם דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה. אולם באמת הדבר ברור לדעתי דמגיע לה הת"כ בנ"ד אפי' להטעם של הרא"ש דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה. דהנה ידוע מ"ש התוס' בב"ק ק"י ע"ב ד"ה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה דדוקא בנפלה מן האירוסין מיירי דמקידושיו אין לה שום טובה ואז שייך האומדנא, וכעין זה כתבו התוס' בב"ק דף ט' ד"ה משהחזיק גבי דייש אמצרי, ולפי"ז האיך נוכל לומר דאדעתא דהכי לא יהיב לה כיון שהוא אחר הנישואין אלא ע"כ צ"ל דמיירי הכא בלא הי' גבורת אנשים משעת הנישואין ואז אמרינן דאדעתא דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה אבל אם נתקלקל אח"כ אחר הנישואין והי' לו הנאה מהתשמיש ואח"כ נחלש ואין לו ג"א בודאי לא שייך אומדנא וא"ל ת"כ, וכמו שכתבו התוס' בב"ק עיש"ה, ולפי"ז צ"ל הטעם של דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה באין לו ג"א שהביא הב"ש ל"ש רק לסברת התוס' בסוף נדרים דבהעראה ל"ה חיבת ביאה וא לא היה לו הנאה ולכך שייך האומדנא, משא"כ לפימ"ש התוס' ביבמות דאף דא"י למרק שייך חיבת ביאה גם האומדנא ל"ש כיון דהי' לו הנאה ממנה ובחי' לו הנאה ל"ש האומדנא והנ"מ בהטעם דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה בלא הי' לו חיבת ביאה הוא לענין תפיסה דלטעם דאין כאן חיבת ביאה מהני תפיסה דנכנסה לחופה ולא נבעלה הוא אבעיא דלא איפשיטא משא"כ לטעם דאומדנא ל"מ תפיסה, ולפי"ז בנ"ד דאחר כמה שנים תש כוחו והי' לו הנאה ממנה ל"ש האומדנא דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה דאחר הנישואין ל"ש אומדנא וכמ"ש התוס' בב"ק וא"ל גם הת"כ וז"ב לדעתי.

והנני ידידו דוש"ה באהבה ובלונ"ח

יעקב וויידנפעלד

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה