אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן קפה

סימן קפד

ב"ה יום ב' כ"א שבט תרמ"ג לפ"ק הרימלוב יע"א.

להנ"ל

יקרתו הגיעני נכון בזו הרגע ואנכי מוטרד מאוד כעת לרגל עסקי, עכ"ז הנני למלאות רצונו להשיבו על אתר מפני הכבוד. הנה בדבר הג"פ שרצה מעלתו לפסול עפ"ד מהרש"ל אשר הובא בס' נ"ש דבאונס הידוע לכל ד"ה מודים שאינו מועיל ביטול מודעה, לדעתי אין זה דבר ברור די"ל דבגט גם מהרש"ל מודה דאין לחלק בזה דהנה מבואר בב"ח חו"מ סי' ר"ה דאפי' לדעת הר"ה דל"מ ביטול מודעה אם הי' אונס על הביטול היינו דוקא בד"מ אבל בגט דמבואר בערכין (כ"א:) בהדיא דמהני הביטול ואפי' אם הי' אונס על הביטול דשאני גט דהוי כגט מעושה בישראל דהוא כשר וגם נ"ל דמצינו דגם לענין אומדנא דמוכח דמהני בד"מ כמבואר בתוס' ובכמה ראשונים בכמ"ד, ואפ"ה כ' המ"ב בתשו' ע"ו דבגיטין ל"מ אפי' אומדנא דמוכח עיי"ש והובא דבריו בתשו' מהרמ"ל הידוע וכן ה"נ לענין ביטול המודעה באונס י"ל בין ד"מ לגיטין:

ובאמת חל עלינו להבין ד' המ"ב דבאמת מש"ס ב"ב מוכח להיפך, דאי' בב"ב (דף מ') אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא היא א"כ מוכח להדיא דבגט סגי בג"ד כמו במתנה ואיך כ' המ"ב להיפך דאפי' אומדנא דמוכח דמועיל בד"מ לא יועיל גבי גט, אולם באמת כבר, התעורר בזה הב"ח דהא קי"ל כאביי דג"ד בגיטא לאו מלתא ואיך קאמר בש"ס ב"ב דס"ל דבגיטא ומתנתא בגי"מ בעלמא סגי ותי' הב"ח דג"ד קודם הכתיבה שפיר מלתא היא וכעין זה כ' בס' מכתב מאלי' דהא דאמרי' ג"ד בגיטא לאו מלתא היא היינו דוקא ג"ד בביטול הגט אבל אם אעיקרא דמלתא כשצוה לכתוב הגט או כשנתנו לאשה איכא ג"ד דלא מגרשה אלא ע"ד כן בכה"ג ג"ד בגיטא מלתא היא, אולם בב"י בסי' קל"ד הביא ד' הרמב"ן והרשב"ץ שם נראה בעליל דג"ד בגיטא ל"מ אפי' קודם המעשה וצ"ל הטעם לדבריהם עפמ"ש התוס' בר"פ השולח דחכמים עשאוהו כדברים שבלב ואע"ג דמדאו' ל"ה גיטא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' עייש"ה וכדמצינו לענין אונס דאם הוא שכיח ול"ש קיי"ל דאין אונס בגיטין אע"ג דמדינא הוי אונס תיקנו חכמים דלא יועיל משום צניעות ומשום פריצות וזה בודאי הטעם של המ"ב דאינו מועיל בגיטין אפי' אומדנא דמוכח משום דלאו כ"ע ידעו הך אומדנא ואיכא חשש קלקול וכדאי' בש"ס גיטין גבי גיטו כמתנתו דקיי"ל דאם עמד אינו חוזר משום דשמא יאמרו דיש גט לאח"מ ואפקעינהו רבנן כו' כמבואר בב"ש וכבר אמרתי בזה לתרץ ד' הרמב"ם בנותן ב' פרוטות לאשה בא' התקדשי לי עכשיו ובא' לאחר שאגרשך, הנודע, ואכ"מ, [עיין לעיל סי' מ"א] ומה"ט נ"ל דבגיטין אפי' אם היא אונס הגלוי כיון דלאו כ"ע ידעי לחלק בזה בין אונס לאונס אם נימא דבאונס הגלוי ל"מ ביטול מודעה נפיק מיני' תקלה ולכך אפי' באונס הגלוי מהני ביטול המודעה, אך אעפי"כ אין ברצוני לתקוע א"ע בדבר הלכה זו כי לאו מלתא זוטרתא היא אי' א"א, לכן ידי מסולקת מזה:

ואודות המקוה יפה כ' כבודו דאין שום חשש בד' המערער כלל משום דדעת הרמב"ם דלית לי' גוד אחית דגבי ניצוק וקטפרס דקיי"ל דאינו חיבור הק' המרדכי בשבועות מובא דבריו בב"י דאיך אנו טובלין בנהר הלא קטפרס היא ותי' דהא דאמרי' דקטפרס אינו חיבור היינו למעלה מן הקטפרס אבל למטה ש"ד, ואע"ג דהב"י כ' שם דאין זה עולה לפסק הלכה דאנן קיי"ל כחכמים דאין טובלין אלא באמצעית אבל באיכא טופח ע"מ להטפיח ובפרט ביש במים כשפ"ה כ"ע מודו דהוי חיבור, ועי' בתוס' גיטין (דף ט"ז) ד"ה הניצוק בסה"ד דכ' דדוקא לר"י סגי בטופח ע"מ להטפיח אבל לרבנן צריך כקליפת השום ברוחב ב' אצבעות, וגם תימה אקרא על כבודו נ"י מדוע לא הביא ד' הט"ז בסי' ר"א בס"ק מ"ז, דכ' דלענין שאוב גם הרמב"ם מודה דאמרי' גוד אחית. [מצוין בגליון, ומבואר זאת להדיא בב"י בסי' ר"א בשם הראב"ד בבעה"נ עיי"ש דלענין שאוב גם ר"י מודה ולכאו' נעלם זאת מרבינו הטו"ז ז"ל], ואם הי' חשש משום גוד אחית בנ"ד אפי' למאן דסובר גוד אחית הי' לנו לחוש בנ"ד דהכא הוי גוד אסיק דהא תחת השולים הוי מקוה כשרה והוא טובל למעלה מן השולים, אך בנ"ד ל"ש לגוא"ח או לגוא"ס כלל דהא בקרקע שוה דל"ש גוא"ח כ' התוס' בגיטין שם דאפי' ר"י מודה דטופח עמלה"ט ל"ה חיבור ובעי כקליפת השום הרי להדיא דקרקע שוה עוד גרע לענין טופח ממלה"ט דבקרקע שוה ל"ה חיבור וא"כ האיך נוכל לרבנן יהי' להיפך מר"י דלר"י בקרקע שוה טופח עמלה"ט ל"ה חיבור והיכי דשייך למימר גוא"ח שפיר הוי חיבור טופח עמ"ל ולרבנן יהי' להיפך דבקרקע שוה מהני עירוב כשפ"ה והיכי דשייך למימר גוא"ח ל"מ כשפ"ה, ע"כ הדבר פשוט דאין שום חשש בזה ובכמה מקומות נהגו לעשות המקואות כן והוא ברור ופשוט:

הכ"ד ידידו דו"ש הטוב באהבה ובלונ"ח:

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה