כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן קיח
שפעת ברכה והצלחה אל כבוד ידידי הרב הגדול חריף עצום ובקי מעוז ומגדול כש"ת מו"ה יוסף ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון הגדול ראבד"ק קראקא ז"ל]:
היום הגיעני נכון יקרת מכתבו וגם העלים לתרופה אשר שלח לי כבודו מספרו לקח טוב אשר ברצונו להוציא לאור את ספרו היקר ע"פ התבל ועיינתי בדבריו היקרים וראיתי כי המה ערבים ומתוקים מדבש לכן יאה ויאה לאדפוסי אדרא הס' הנעלה הזה כי ראיתי את רב גוברי' בש"ס ובפוסקים בבקיאות נפלא:
וע"ד אשר תמה על דברי הירושלמי פסחים פ' כ"ש דמיבעיא לי' בחלת תודה שנעשה נותר מהו אם הוא בשריפה או בכ"ד ותמה כ"ת דמוכח דאיבעיא לי' שלא יהי' חיוב שריפה אפילו היכא שנעשה נותר קודם חלות איסור חמץ דרק בפשיטות האיבעיא הוא דמחלק בין היכא שנעשה נותר מקודם לבין שנעשה נותר אח"כ אבל לפי האיבעיא הי' מסתפק גם היכא שנעשה נותר מקודם וזה ודאי דבר מתמי' כיון דכבר נעשה נותר מדוע יפקע חיוב הזה ע"י שנעשה חמץ אח"כ והיא הערה נכונה, אולם באמת מצינו דוגמא זאת בירושלמי נזיר בפ' שני נזירין ה' ב' שערו של נזיר מצורע מהו איתפלגון ר"י אמר שערו אסור ר"ל אמר שערו מותר ר' זעירא בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר ד"ה מותר אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע ד"ה הוא אסור ר' ירמי' פשיטא לי' במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע ד"ה אסור, א"כ חזינן דהי' סברא בהירושלמי דאפילו בנזיר שנצטרע דכבר נאסר שערו אפ"ה בנצטרע שערו מותר ור' ירמי' ס"ל דבנזיר שנצטרע ד"ה שערו אסור כיון דכבר חל איסור על השער מתחלה קודם שנצטרע ובפשיטות האיבעיא בירושלמי פסחים דמחלק בין שנעשה נותר קודם חמץ בין אם נעשה נותר לאחר שנעשה חמץ, ודוק כי ממש דמי להא דחלת תודה שנעשה נותר והוא דאיבעיא לי' לר' ירמי' גופי' בירושלמי פסחים הנ"ל גבי בעיא דפטר חמור שהמית לי' עיי"ש:
גם ראיתי בספרו שהקשה אהא דיליף טריפה מבע"מ דאסור לגבוה במנחות (דף ה') והקשה לפמ"ש התוס' בזבחים (דף ע"ד) דבבע"מ אפילו אם נתערב חד בחד שרי מה"ת א"כ איצטריך למיכתב טריפה דלא נימא דשרי אם נתערב חד בחד כמו בע"מ, והראה לי בני החריף שי' שבס' בית יצחק מהגאון מפרעמיסלא עמד ע"ז ולדעתי נראה לתרץ ע"פ דברי הר"ן בע"ז שהקשה על הראב"ד שכ' דאיסור הנאה שנתערב אסור תערובתה באכילה ולא בהנאה וערלה אינו בא' ומאתים רק לענין אכילה והקשה הר"ן דאין ביטול לחצאין ואם אינו בטל לענין אכילה גם לענין הנאה אינו בטל עש"ה, א"כ ה"נ י"ל כיון דכבר ידעינן דטריפה אסור לגבוה שוב אין לומר דיתבטל חד בחד לענין גבוה כיון דאינו בטל איסור טריפה חד בחד לענין הדיוט גם לענין גבוה לא יתבטל דאין ביטול לחצאין ודוק:
עוד עלה ברעיוני לתרץ קו' הנ"ל והוא דהנה ר"ט ס"ל בב"ק דהיכי דמיפרך ק"ו לא אמרי' דיו ועיין בתוס' קידושין (ה') ד"ה חופה דכתבו דאתי' כר"ט ולפי"ז ניחא דאם נימא דבטריפה אם נתערב חד בחד מותר לגבוה א"כ שוב ליכא למילף דטריפה אפי' בעינא יהי' אסור לגבוה מק"ו מבע"מ דשרי להדיוט טריפה שאסור להדיוט אינו דין שיהי' אסור לגבוה די"ל טריפה שנתערבה חד בחד יוכיח דאסור להדיוט ומותר לגבוה ולכך אפי' טריפה בעינא שרי לגבוה אע"ג דאסור להדיוט וא"כ ע"י הדיו יהי' מיפרך הק"ו והיכא דמיפרך הק"ו לא אמרי' דיו ואתיא הסוגי' דמנחות אליבא דר"ט ודוק:
הכ"ד ידידו דוש"ה.