כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן צד
תשובה
לכבוד הרב החו"ב כו' מו"ה יודא כ"ץ נ"י מו"ץ דק' סאניק:
בדבר אשר הקשה כ"ת בפסחים (ס') אמר לי' ראבא"ה לרבא דילמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר דהא לאוכליו ושלא לאוכליו כשר וכל היכא דשחט לי' שלא לאוכליו לחודי' פסול ואמאי הא סתמא לאוכליו קאי א"ל מידי אריא כו' אלא הכא סתמא לאוכליו קאי דילמא מימשכו הני ואתי אחרינא ומימנא עילוי' דהן נמנין ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט והרי אכתי קשה דאמאי פסול שלא למנויו דהא סתמא למנויו קאי ולמנויו ושל"מ הוא כשר והכא ליכא לתרץ דילמא מימשכו הני דאכתי קשה דהא עכ"פ בעינן שיהי' מבני החבורה הראשונה קיים לר' יהודה דס"ל כן בפסחים (צ"ט) וכבודו תירץ דר' יהודה לשי' דס"ל דאין שוחטין הפסח על היחיד א"כ משה"כ הוא פסול אע"ג דקאי סתמא על אחד מן המנויים כיון דא"ש הפסח על היחיד א"כ הוי כשלא למנויו לחוד דהא אחד ל"מ כלל, ולכאו' יפה תי', אולם היא נגד דברי הירושלמי בפ' האשה ה"ז דכתב שמה דמודה ר' יהודה שאם זרק הורצה ואם עבר ושחט מתירין לו לזרוק, וא"כ לפי"ז אזיל לי' תירוצו דא"ל דמשה"כ הוא פסול אע"ג דמסתמא קאי אחד מן המנויים כיון דא"ש הפסח עה"י הוי לי' אחד כמאן דליתא דהא בדיעבד מועיל השחיטה גם עה"י אף לר"י ודוק:
ובזה יתורץ קו' חמורה אשר הקשיתי אהא דאיתא ביומא (נ"א) ולר"ש לוקמה בפסח כו' ומשני קסבר אין שוחטין הפסח עה"י ומקשה ולוקמי' בפ"ש וכו' וא"כ משמע משם דאפי' למאן דסובר אין שוחטין הפסח עה"י אבל בפ"ש שוחטין עה"י והלא בפסחים (צ"ה) איתא ורבנן האי יעשו אותו מה עביד לי' ומשני מיבעי' שאין שוחטין הפסח עה"י א"כ מבואר להדיא דגם פ"ש א"ש עה"י והיא תימה לכאו', אולם לפי דברי הירושלמי הנ"ל ניחא כיון דבדיעבד אם שחט הוא כשר א"כ אפי' לר"י דסובר דא"ש הפסח עה"י א"א לומר דהתורה אסרה בהחלט לשחוט פ"ש עה"י דמי לא משכחת לה דהי' כל העם טהורין רק אחד הי' טמא משום הא לא יעשה פ"ש הא זה הוי כדיעבד כיון דא"א בענין אחר ובדיעבד אינו מעכב אם שחטו עה"י והכ"נ בודאי עושה היחיד פ"ש:
ולפי"ז מתורץ קושיתי דביומא שפיר מקשה הש"ס ולוקמי' בפ"ש דקרבן יחיד היא ועושה תמורה כגון שהי' רק אחד טמא ונדחה לפ"ש בזה שפיר שוחטין פ"ש עה"י כיון דהיא א"א בע"א ושפיר הוי קרבן יחיד ועושה תמורה והא דאמרי' בפסחים דא"ש פ"ש עה"י דאם הי' הרבה אנשים טמאין בזה גם בפ"ש א"ש עה"י ומשה"כ מדויק הלשון שמה (בדף צ"ה) הנ"ל דאמרי' דמיבעי' לי' שא"ש הפסח עה"י דכמה דאפשר לאהדורי' מהדרינן משום דבהחלט לא מצי לומר דא"ש פ"ש עה"י דאם הי' רק אחד טמא דודאי שוחטין פ"ש עה"י רק אם הי' הרבים שנדחו לפ"ש ואפשר לאהדורי' אחר טמא חבירו למנותו עמו מהדרינן ודוק:
ובזה כמו נסתר דברי הכ"מ בפ"ב מה' ק"פ ה"ב דכתב דהא דאמרי' בפסחים (צ"ה) דמיבעי' לי' שא"ש הפסח עה"י דכמה דאפשר לאהדורי' מהדרינן משמע לרבינו דכר' יוסי אתיא דאילו לר"י מאי אמר כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן הא אמר דא"ש על היחיד כלל ולפימ"ש אין כאן ראי' כלל דשפיר הגמ' הנ"ל אתיא כר"י ואפיה"כ קאמר דכמה דאפשר לאהדורי' מהדרינן דשם מיירי בפ"ש א"כ אין לומר בהחלט דאסור לשחוט עה"י דאם הי' כולם טהורים רק אחד טמא שפיר מצי לשחוט עה"י משה"כ קאמר דאם אפשר לאהדורי' מהדרינן היינו אם הי' רבים טמאין ובזה נראה לי לתרץ דברי הכ"מ על הרמב"ם שמה דפ"ש משתדלין שלא לשחוט לכתחילה עה"י והקשה הכ"מ מאחר דפסק הרמב"ם כר' יוסי מה האי דקאמר שלא לשחוט לכתחלה עה"י דהא ר' יוסי אפי' לכתחלה מתיר ולפי דברינו ניחא כיון דכתיב בפ"ש יעשו אותו ומדכתיב יעשו אותו ילפינן דכמה דאפשר לאהדורי' מהדרינן א"כ אפי' לר' יוסי ילפינן מדכתיב יעשו אותו דפ"ש כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן אע"ג דבפ"ש בודאי שוחטין עה"י לכ"ע כדמוכח מש"ס יומא דאם הי' אחד טמא שוחטין עליו אפיה"כ אם אפשר לאהדורי אחר רבים מהדרינן א"כ הכ"נ בפ"ר משתדלין שלא לשחוט לכתחלה על היחיד אפי' לר' יוסי דלא גרע פ"ר מפ"ש כמו"ש התוס' שם (דף צ"ה) ד"ה מיבעי':
ובזה מדויק לשון הרמב"ם ז"ל כמין חומר דכתב משתדלין שלא לשחוט לכתחלה עה"י שנאמר יעשו אותו דמדכתיב לא תזבח הפסח באחד לא נפקא לי' להרמב"ם דא"ש הפסח עה"י דהרמב"ם פסק באמת כר' יוסי ור' יוסי מוקי לי' לקרא באחד כר"ש כדאיתא בפסחים (צ"א) רק דנפקא לי' מדכתיב יעשו אותו בפ"ש ופ"ר לא גרע מפ"ש דכמה דאפשר לאהדורי' מהדרינן ובזה מתורץ קו' התוס' שם בד"ה מבעי' דהקשו דתיפוק לי' מככל חוקת הפסח וראשון נפקא לן דא"ש עה"י מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד, ולפי האמור ניחא דהך סוגי' אתיא כר' יוסי דמוקי לי' הך באחד כר"ש אך מדכתיב יעשו אותו ילפינן דמשתדלין שלא לשחוט לכתחלה עה"י ודוק היטב בכ"ז:
ובדבר קו' הנ"ל שהקשה דאיך פסול שלא למנויו דהא סתמא למנויו קאי כיון דבעינן שיהי' אחד מבני חבורה הראשונה קיים, נראה לתרץ דניהו דאם משכו כולם ולא נשאר אחד מהם מבני חבורה ראשונה תו לא חזי לפסח דבעינן שיהי' אחד מבני חבורה קיים, אבל עכ"פ לשלמים חזי כדאיתא בפסחים (ע"ג) ועיין בירושלמי פסחים סוף פ' א"ד המושך ידו לפסחו ר"י אומר שלמים כשרים כו' עיי"ש א"כ משה"כ פסול שלא למנויו ומסתמא לאו למנויו קאי דדילמא מימשכו הבעלים את ידיהם מהם ורצונם להקריב אותו לשלמים ואפיה"כ פסול משום של"מ אע"ג דהיא שלמים מ"מ כ"כ דלא עקר לי' מפסח הוא פסול משום פסח שנשחט שלא למנויו כדאיתא בפסחים (ע"ג) גבי פסח ששחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידו ממנו ותני עלה בחול כה"ג ישרף מיד כיון דבעי עקירה א"כ הוי לי' פסח שלא לש"מ וכן פסק הר"מ ז"ל בפ"ד מהק"פ המג ודוק היטב:
מה שהקשה כיון דלמנויו ושלא למנויו כשר א"כ בקידושין (מ"ב) דיליף שליחות בקדשים מפסח ודחי שאני התם דאית לי' שותפות בגווה והרי אפי' בלית לי' שותפות מוכרח שליחות בקדשים דאל"כ איך משכחת לה פסול בשלא למנויו כלל דהא השוחט גופי' הוא תמיד מן המנויים כיון דאית לי' שותפות בגווה והוי למנויו ושלא למנויו דכשר, לדעתי לא תיובתא קחזינא הכא כלל דמה בכך דאית לי' להשוחט שותפות בהבהמה דאטו משום הא לא משכחת לה שישחוט שלא למנויו ויהי' תמיד למנויו ושל"מ הא אע"ג דאית לי' להשוחט שותפות בהקרבן מ"מ יכול להיות דשחט את הפסח כולו שלא למנויו ולא שחט גם לשם עצמו אך להאנשים שאינם מנויים על הפסח וכל שינוי בעלים כך היא בכל הקרבנות רק דבשאר קרבנות אינו פסול בשינוי בעלים רק בשוחט ע"מ לזרוק ובפסח פוסל השינוי בעלים בשחיטה עצמה כמו"ש התוס' בפסחים (ס"א) בד"ה ואיתקש והיא פשוט וברור:
ובתוס' שם (דף ס') בד"ה הכ"נ הקשו בהא לשמו ושלא לשמו כשר לר"מ ולא אתי את שלא לשמו ומפיק לי' מיד לשמו ושלא לשמו גרידא פסול אע"ג דמסתמא לשמו קאי, והנראה לתרץ קו' התוס' בטוטו"ד דמשה"כ לא אלים הכא אמירתו לשמו בפסח בשאר ימוה"ש מסתמא כי היכי דשלא לשמו מפיק לי' מסתמא דלשמו קאי הכ"נ מפיק לי' מידי לשמו כיון דאם נימא דפסח בשאר ימוה"ש ל"ב עקירה וסתמא לשלמים קאי א"כ אפי' אם שחט אותו בפירוש לשמו היא כשר דשלמים לשם פסח קשחיט כמו"ש התוס' בפסחים (ס"ד) בד"ה טעמא וביומא (ס"ג) בד"ה טעמא וא"כ הך דפסול דלשמו בפסח בשאר ימוה"ש היא רק מכח משום דמסתמא לשמו קאי א"כ לא עדיף אמירתו לשמו מסתמא כיון דהא דפסול אם שחטו בפירוש לשמו היא רק משום דמסתמא לשמו קאי דאל"כ הי' כשר כמו בשוחט שלמים לשם פסח משה"כ אמרי' כי היכי דמפיק שלא לשמו מסתמא הכ"נ מפיק לי' מידי לשמו משא"כ בפסח ששחטו לשמו ושלא לשמו שפיר הוא כשר לר"מ דשם שפיר אלים אמירתו לשמו מסתמא כיון דהכשר דלשמו לא בא מכח משום דסתמא לשמו קאי דאפי' א"נ דסתמא לאו לשמו קאי יפה כוחו של ההכשר ששחטו בפירוש לשמו ולכך אע"ג דשלא לשמו מפיק לי' מסתמא דלשמו קאי אפיה"כ לא מפיק לי' מידי לשמו אם שחטו בפירוש לשמו משא"כ בפסח בשאר ימוה"ש דפסול דלשמו היא רק מכח דסתמא לשמו קאי ולכך לא אלים אמירה מסתמא וכי היכי דמפיק לי' מסתמא הכ"נ מפיק לי' מידי לשמו בפירוש והיא דבר מושכל: