כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
סימן נו
שלמא רבא מן שמיא לכבוד ש"ב ידיד עליון ויד"נ הרב הה"ג החו"ב בוצינא קדישא חו"פ בנש"ק כקש"ת מו"ה נפתלי חיים הורוויטץ נ"י בעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן במהרה אמן.
ספרו היקר והנכבד אשר שלח לי לדורון הגיעני נכון ופניתי מכל טרדותי ליקח לי מועד לעיין בו ומצאתי בו דברים ערבים לקוראיהם והרבה העליתי לחדש בהשקפה ראשונה בכמה ענינים אשר מובאים בספרו אולם להציע כל זאת לפני כ"ת יקצרו כמה גליונות וגם לא יתן הזמן לזאת:
אבל אנקוט במה שראיתי בסוף ספרו אשר הקשה קו' מושכלת לכאורה וכתב דמאן דמתרצה יוביל מאני' לבי מסותא, והוא בגיטין (י"ב) בסוגיא דח"ע וחב"ח דהקשו התוס' שמה דלמה כופין יבא עשה וידחה ל"ת ויקח בת חורין ותירצו דל"ה בעידנא דאלאו עובר תיכף בשעת העראה ועשה דפו"ר ל"ה רק בגמר ביאה ועוד הקשו יקח ח"ש דוגמתו ותירצו דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות והקשה כ"ת דהא בשפחה תרופה אינו חייב רק בגמר ביאה וש"ח היא ח"ש וחב"ח המאורסת לעבד עברי והא דנקט הש"ס מאורסת לעבד עברי היא משום דאל"כ לא תפסו לא לעבד ולא לב"ח אבל אם הי' משכחת אופן קדושין באופן אחר לאו דוקא ע"ע א"כ לפי"ז תקשה קו' התוס' דלמה כופין יקח ח"ש וחב"ח דוגמתו וא"ל דל"ה בעידני' דהא האיסור גבי ש"ח הוא רק בגמר ביאה ושוב הוי בעידני':
ואנכי באמת גברא קחזינא ותיובתא לא קחזינא, וזה החלי, בראשונה הנני מוכרח לעורר את כ"ת שכתב דהא דנקט הש"ס דש"ח היא ח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע משום דלב"ח לא תפסו קדושין בזה במחכ"ת אישתמיט מיני' סוגיא מפורשת בגיטין אשר רבים דשו בה, בפ' השולח (דף מ"ג) דח"ש וחב"ח שנתקדשה קדושי' קדושין משום דלא שייר בקנינו ועיין ברש"י ה"ה לכל ישראל אלא אורחא דמילתא נקיט משום דע"ע מותר בשפחה וכן הוא להלכה דח"ש וחב"ח המאורסת לב"ת היא מקודשת קדושין גמורין רק דאין חייבין עלי' מיתה גזה"כ כן היא, וגם מה דפשיט לי' דאם נתקדשה לח"ע וחב"ח היא מקודשת באמת היא איבעי' דלא איפשטא שם בגיטין בח"ע וחב"ח שקידש ב"ח אם קדושי' קדושין עיי"ש והרמב"ם שם פסק דהוי קדושי ספק והוא הדין אם קידש ח"ש וחב"ח הוי ס"ק ובאמת הר"ן ז"ל קדושין תמה על הרמב"ם ז"ל דלמה בח"ש וחב"ח היא מקודשת ודאי ובח"ע וחב"ח הוא רק ס"ק וכבר אמרתי בחידושי לתרץ קו' זו ואכמ"ל עכ"פ מוכח מכל זאת דל"ה רק ס"ק אך עכ"ז הי' מקום לקושיתו דאם נימא בח"ע וחב"ע קדושי' קדושין א"כ תיקשי קו' התוס' דישא ח"ש וחב"ח וא"כ הוי ש"ח ולא עביד איסור רק בגמר ביאה והוי בעידני':
אולם באמת אין כאן התחלת קו' כלל דלפי המבואר בתוס' כאן דעובר אלאו דלא יהי' קדש בהעראה א"כ נהי דלענין חיוב קרבן אשם אינו חייב רק בגמר ביאה אבל משום האיסור עבדות שהוא מלאו דלא יהי' קדש לדעת התוס' דאיכא איסור מה"ת בשפחה ועין בב"ש אע"ז סי' ט"ז בודאי חייב על ההעראה:
ולפי"ז נראה לי מלתא חדתא דהא דמקשינן בש"ח אשה לאיש דהיכי דהיא קטנה גם הוא פטור מקרבן אע"ג שהוא גדול היינו דוקא מקרבן אשם אבל עכ"פ חייב מלקות משום לתא דלא יהי' קדש לדעת הסוברים דבשפחה איכא איסור דאורייתא אך אפילו אם נימא דבש"ח פקע איסור שפחה מינה כיון דאם נתקדשה קדושי' קדושין אבל אם יבא עלי' עבד מילתא דפשיטא דמלבד האשם שחייב מצד ש"ח עובר ג"כ על צד חירות שבה משום לתא דלא יהי' קדש תיכף משעת העראה והוא דבר ברור:
ובפרט דלדעתי נראה דעבד הבא על ש"ח אינו חייב אשם כלל, דהנה איתא בירושלמי יבמות פי"א סוף ה"ב עבד שבא על אמו חייב חטאת ואמרת עליהם לרבות עבדים או נאמר לחלבין איתאמרת ועיין בפ"מ דהתורה דיבתה עבדים לחלב ולשאר חטאות וכיו"ב ולפי"ז נראה לי לומר דדוקא לחלב ריבתה התורה לחייבו חטאת משום דעבד דינו כאשה וגם אשה אם אכלה חלב חייבת חטאת משא"כ קרבן אשם של ש"ח דלא אשכחן באשה כלל דהאשה אינה חייבת קרבן כלל רק מלקות בודאי גם העבד אינו חייב קרבן אשם והנה דעת הראב"ד בה' א"ב דכי היכי דמקשינן איש לאשה כן נמי מקשינן אשה לאיש ומהאי טעמא דעת הראב"ד דקטן הבא על ש"ח כיון דהיא פטורה מן הקרבן היא פטורה נמי מן המלקות עייש"ה, וא"כ הכ"נ בעבד הבא על ש"ח כיון דהוא פטור מן האשם כמו"ש ליכא על האשה ג"כ חיוב מלקות משום ש"ח א"כ לדעת התוס' דבשפחה איכא איסור דאורייתא ממילא עבד הבא על ש"ח בודאי חייב משום לתא דלא יהי' קדש משעת העראה, ודוק היטב כי ברור הוא כשמש ותקותי בטוחה כי כת"ה יודה לזה כי האמת כן היא, אך למען כבוד אבותיו הקדושים זצ"ל נ"ט זי"ע מחילנא לי' במחילה גמורה אשר אמר לגמול למען דמתרץ קושיתו וחלילה לי לשמש בקודש להוביל מאני אבתראי לבי מסותא ח"ו:
ואגב אכתוב מה שאמרתי לתרץ בסוגיין קו' הט"א המפורסמת והוא:
דהנה התוס' בגיטין שם הקשו אמאי לא ימכור א"ע בע"ע ותירצו דחרורי אין נמכר בע"ע, והקשה הט"א מיבמות ק' דאמרינן שם הגדילו התערובות כו' עד אימא כופין ומשחררין זא"ז דבכאן הדרא קו' התוס' לדוכתא שימכור א"ע בע"ע והכא ל"ש תירוץ התוס' דהא אם כהן הוא שפיר יכול למכור א"ע בע"ע ורבים מגדולי האחרונים נלאו למצא פתח לתרץ קו' הגאון הנ"ל זצ"ל, ולדעתי נראה לתרץ זאת בטו"ט דהנה בגיטין (דף מ"ב ע"ב) איתא מעוכב ג"ש אוכל בתרומה או אינו אוכל כו' ת"ש כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה כו' הכי השתא התם אם יבא אלי' ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא קנין כספו קרינן בי' הכא לאו קנין כספו הוא כלל, והנה לכאורה קשה לפי"מ דאיתא בר"ה (דף ט"ו) באתרוג בת ששית שנכנס לשביעית דפטורה מן הביעור ופטורה מן המעשר משום דיד הכל ממשמשין בה ואת אמרת חייב במעשר ופירש רש"י ז"ל שם אע"ג דנהגו בי' שביעית עכ"ז הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר עייש"ה והמהרי"ט בתשובותיו האריך בזה לענין פירות עכו"ם בשביעית דהם פטורים מן המעשר א"כ קשה מה משני הכא אם יבא אלי' ויאמר בחד מנהון דעבד הוא יהי' קנין כספו דמאי בכך דמ"מ הוא הפקר ואין יכול להשתמש בו ועכ"ז אוכל בתרומה, אולם לפימ"ש התוס' שם בד"ה מעוכב ג"ש דמעוכב ג"ש ע"י הפקר אוכל בתרומה והכא איירי בח"ע וחב"ח א"כ לפי"ז ל"ק כלל קושיתי דבאמת גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה שפיר הוי הפקר דהא עכ"פ אינו יכול להשתמש בו רק מפקיר עבדו אוכל בתרומה ולכך שפיר גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ג"כ אוכל בתרומה דלא גרע ממפקיר עבדו והאיבעיא אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה הוא בח"ע וחב"ח דוקא:
ומאחר דאתאן עלה דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמי למפקיר עבדו דנהי דספק עבד הוא עכ"פ אינו יכול לשמש בו ודמי להא דר"ה (דף ט"ו) הנ"ל דיד הכל ממשמשין בו ואת אמרת חייב במעשר א"כ שפיר מתורץ קו' הט"א הנ"ל כמין חומר דהנה בש"ס גיטין (ל"ט) איתא דמפקיר עבדו ומת משתלח בלא גט דעבדו כאשתו אולם התוס' (בדף ח') ד"ה הא הקשו תימה דלעיל (דף ל"ט) קאמר דמפקיר עבדו ומת משתלח בלא גט דעבדו כאשתו והכא משמע דבעי גט ותירצו דבעי גט מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה והנה הא דאמרינן גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דהגדילו משחררין זא"ז בודאי איירי דכהנת מתה דאל"כ הוי לי' לומר דכהנת משחררת לשניהם ומדנקט דהם משחררין זא"ז ע"כ מיירי דכהנת מתה דבחיותה של הכהנת אין בידם לשחרר זא"ז ומאחר דמיירי הכא דהכהנת בעלת העבד מתה א"כ הוי כמו מפקיר עבדו ומת דבנתערב ולדה בולד שפחתה הוי כמו מפקיר עבדו כנ"ל ומפקיר עבדו ומת מדאורייתא משתלח בלא גט רק מדרבנן בעי גט כמ"ש התוס' הנ"ל ולישא ב"ח אינו יכול כיון דמדרבנן בעי ג"ש וא"כ ל"ק כלל קו' הט"א דימכור א"ע בע"ע ויוכל לישא שפחה ממנ"פ דדילמא עבד הוא וא"כ מדאורייתא משתלח בלא גט דמפקיר עבדו ומת משתלח בלא גט מה"ת רק מדרבנן בעי גט. וא"כ מה"ת הוי חרורי וחרורי אינו נמכר בע"ע, והוא כפתור ופרח:
והנני ידידו עוז דו"ש ושלום תורתו באה"ר ובלונ"ח.