אור ברסלב

כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד

סימן ה

סימן ד

ב"ה ד' אלול תרס"ח לפ"ק הרומליב.

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתו"י וו"ח כש"ת מוה"ר משה קליג נ"י מו"צ בק' הרובשוב.

בזו הרגע השגתי תשובתו והנני להשיבו על אתר כרצונו היקר. ע"ד שאלתו אם יש תיקון לפרצת הגשר שיפתחו בה שלשה נסרים באופן שיוכלו לטלטל אותה בשבת ודבר הניטל בשבת אינו ממעט, וכבודו האריך בפלפולו בזה בהשכל ודעת:

תשובה. לכאורה הי' נראה לומר דאפילו אם פירש ואמר שאינו רוצה לבטל אותה ל"מ כיון דסתמא למטיימי' קאי, א"כ אפילו אם אמר בפירוש דאינו מבטל אותה ל"מ וכדמצינו בש"ס סוכה (ד' ג' ע"ב) דאם היתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות ל"ה מיעוט ואע"ג דבטלינהו משום דבטלה דעתו אצל כל אדם, וא"כ ה"נ י"ל כיון דלמטיימי' קאי החריץ אע"ג דאמר בפירוש דאינו מבטל ל"מ משום דבטלה דעתו אצל כל אדם, וכעין זה מצינו במנחות (ט') דלא מצינו תרומה במחובר לקרקע כו' עד דאי תליש ואכיל תליש היא ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם. אולם דברי הגמ' אלו הם סותרים לדברי התוס' בנזיר (ד' ל"ו) דקאמר התם הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכדי אכילת פרס אי דקא שריף לי' מישרף בטלה דעתו אצל כל אדם, וכתבו התוס' דאי מתרמי הכי מודו דחייב ולכאורה קושי' גדולה היא על דברי התוס' בנזיר:

אמנם אחרי העיון נראה לי לתרץ דברי התוס', דהנה בשבת (ד' קמ"ד ע"ב) איתא אהא דשל בית מנשיא בן מנחם הי' סוחטין ברמונים מידא אריא דערביא אתרא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם, אלא היינו טעמא כדרב חסדא דאמר רב חסדא תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלות את המקוה בשנוי מראה והא לאו בני סחיטה נינהו אלא מאי אית לך למימר כיון דאחשבינהו הוה להו משקה ה"נ כיון דאחשבינהו הו"ל משקה ועיין בב"י סי' ש"כ שהקשה מכאן על הרא"ש שפסק דבשאר פירות סוחטין לכתחילה אפילו למימיהן ועיין בט"ז שהאריך בזה, א"כ לכאורה קשה אהא דקאמר בש"ס מנחות דאי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כ"א הא הכא בשבת אמרינן כיון דאחשבינהו ה"ל משקה ול"א בטלה דעתו אצל כ"א, א"כ נימא כיון דגחין ואכיל אותה אחשבי' לאכילה בכזית, אולם באמת ניחא דלא יוכל לומר דחשוב אצלו אכילה באופן זה ורוצה לאכול את התרומה באיסור דאם כונתו הי' לעשות איסור הי' לו לאכלה בתלוש ואז הי' בודאי עושה איסור באכילת התרומה דזה דרך אכילה אצל כל אדם אלא בודאי דלא רצה לאכול התרומה באיסור ולכך אכל אותה בדרך משונה משאר בני אדם כדי שלא יעבור על איסור זרות ולכך אי גחין ואכיל לה פטור, ולפי"ז שפיר מתורץ לה קושי' התוס' בנזיר דשפיר כתבו התוס' דאי מתרמי הכי מודו רבנן דחייב ול"א דבטלה דעתו אצל כל אדם וכדאמרינן בש"ס שבת הנ"ל כיון דאחשבינהו הו"ל משקה והכא ל"ל דא"כ דהי' רוצה לעשות איסור למה לא הי' אוכל אותה כדרך כל האדם, דאדרבא דאם הי' אוכל אותה כדרך כל האדם בדרך טיבול לא הי' עושה איסור כלל דלא הי' כזית בכדי אכילת פרס ולכך אכל אותה ע"י גמיעה כדי שיעשה איסור ושפיר כתבו התוס' דאי מתרמי הכי מודו רבנן דחייב, ודוק היטב כי דבר השכל הוא:

ומעתה נחזור לני"ד די"ל דאפילו אם אמר בפירוש שאינו מבטל אותה ל"מ כיון דסתמא למטיימי' קאי בטלה דעתו אצל כל אדם וראי' לזה דכל היכי דסתמא עומד להכי אפילו אם אמר בפירוש לאפוקי מסתמא ל"מ מהא דאיתא בש"ס ב"ק (ד' ק"ב) גבי ועצים להסקה תנאי הוא כו' עד יצאו משרה וכביסה וכתב רש"י שם והיינו תנאי דרבנן סברו סתם פירות לאכילה וחיילא עליהן קדושת שביעית כדאמרן לעיל דכל דבר שהנאתו וביעורו שוה חיילא הלכך אפילו לקטן למשרה ולכביסה לא מהניא מחשבה להפקיע איסורן למהוי כעלי קנים שלקטן לעצים דמשתרי דהתם סתמייהו להכי ולהכי אבל פירות סתמן לאכילה ומשעת יצירתן חייל קדושתן ותו לא מהני מחשבה לאפקועי ואסורין למשרה וכביסה ע"ש, א"כ חזינן להדיא כיון דסתמא לאכילה קיימי ל"מ מחשבתו שחשב עליהם למשרה וכביסה לאפקועי איסור שביעית מהם, וכעין זה תירץ הה"מ דברי הרמב"ם שפסק בחריות של דקל דאם חישב לישב עליהם מהני ומותרין לישב עליהם ובנדבך של אבנים פסק דאסור לישב עליהם אלא א"כ למדום וכתב הה"מ דה"ט דבשלמא חריות איכא דקיימי לישיבה איכא דקיימי לעצים וכאן לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שקצצן לשרפה מפני כך מחשבת ישיבה מוציאה מידי מחשבת שרפה, אבל נדבך של אבנים ליכא דקאי לישיבה לפיכך צריך מעשה להוכיח שהן לישיבה מובא דבריו במג"א סי' ש"ח ס"ק מ' עיי"ש, ובאמת דברי הה"מ הם ממש דברי רש"י בב"ק א"כ ה"נ בודאי בנ"ד כיון דחריץ מסתמא למטיימי' קאי ל"מ אפילו פירש דאין בדעתו לבטל אותה כמו דל"מ מחשבתו למשרה ולכביסה כיון דסתם פירות לאכילה קיימי:

אולם עכ"ז י"ל בני"ד שפיר מהני דהנה הטעם דלא מהני המחשבה לאפוקי מסתמא היינו כמ"ש הה"מ כיון דסתמא עומד לכך אין מחשבה מוציא מידי מעשה א"כ הא תינח היכי דלא עשה שום מעשה רק מחשבה בעלמא אז אמרינן אין מחשבה מוציא מידי מעשה אבל בני"ד דעשה מעשה גדולה דנטל המסמרות מהנסרים וא"כ מוכח היא דאין מבטל אותה וברצונו ליטול אותה לפעמים בזה שפיר אמרינן מעשה מוציא מידי מעשה, וגם אם נימא דמש"ה ל"מ מחשבה להוציא מדבר שסתמא עומד לכך משום דבטלה דעתו אצל כל אדם אפ"ה בני"ד כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשה דאין בדעתו לבטלה בכה"ג לא אמרינן בטלה דעתו אצל כ"א ודבר זה מצינו בתוס' סוכה (ט"ז ע"א) אהא דקאמר התם מטלניות שאין בהן שלש על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים כתבו התוס' שם ואפילו חישב עליהן בטלה דעתו, והא דמשמע בזבחים פ' דם חטאת (ד' צ"ד) דחטלית פחותה מג' על ג' מהניא בי' מחשבה דל"ד דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אלמא היכי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"א בטלה אצל כ"א א"כ ה"נ בני"ד כיון דניכרת מתוך מעשיו דאין ברצונו לבטל הגשר שם לעולם ל"א בטלה דעתו אצל כ"א והוי דבר שעתיד ליטול ואינו ממעט המחיצה כנ"ל ובלאה"נ כבר הארכתי בתשובה לק' קראקא ולמדינת מאלדאווע בדבר היתר הגשר ולא יתן לי כעת הזמן לחזור ולשנות ע"ב י"ל דבכגון דא בודאי אין הגשר מבטל המחיצה:

והנני ידידו דוש"ה מברכו בכוח"ט

תוכן העניינים

כוכב מיעקב (וויידנפלד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה