כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
מסכת פרה
פרק א מ"ב בתוי"ט ד"ה אלא ובסוף פ"ז דבכורות כתבתי דמקרא ממעטינן זקן. נ"ב עיין סוטה דף מ"ו ע"א ויהי' מום פוסל בעגלה מק"ו ומה פרה שאין השנים מוחלין בה כו' שוב נזכרתי שכבר העיר בזה המל"מ פ"ב ה"ו מה' א"מ:
פרק ב מ"ג כל שהוא לצורכה כשירה. נ"ב עיין ירושלמי פ"ו דפסחים דלצורך הקרבן אין בו מעילה ויליף מפרה ועיין תוס' פסחים דף ס"ו ד"ה והא:
שם מ"ה רי"א אסי' בתוך כוס אחד נ"ב עיין ירושלמי ספ"ב דע"ז הן כוסות הן גוסות ועיין בפ"מ שם דמוכח כהר"ש דר"י לא פליג:
פרק ג מ"ג הר הבית והעזרות כו' נ"ב עיין מל"מ ה' ב"ה הי"ג דדוקא הר הבית והעזרה הי' תחתיהן חלול אבל המזבח לא הי' חלול תחתיו ובזה נראה לסע"ד לתרץ קו' המל"מ שם אהא דאיתא בירושלמי סנהדרין דחזקי' עיבר שנה מפני הטומאה היינו דמצאו גלגולת של ארונה סיבובי תחת המזבח והא קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל. ולפמ"ש המל"מ דתחת המזבח ל"ה חלול א"כ היה שם טומאה טמונה וטומאה טמונה בוקעת ועולה ובש"ס חולין דף קכ"ה איתא הכא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן דכולה נגיעה הוא ולפי"ז י"ל מילתא חדתא דבטומאה רצוצה קברי עכו"ם נמי מטמא כיון דנגיעה הוא וקברי עכו"ם לא נתמעטו ממגע ודו"ק ועדיין צ"ע:
פרק ה מ"ג רי"א אם מקדש הוא בה מתחילה כו'. נ"ב עיין ירושלמי עירובין פ"ט ה"ד אמר ר"י כושית וקירוי ומבוי, וגר וע"ה חמרים כו':
שם מ"ז השוקת שבסלע ל"ב עיין ירושלמי פ"ג דע"ז ה"ז מתני' פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה כו' מפני שחקקו ואח"כ חברו עייש"ה ומזה ראיה לדעת הרא"ש דלטבול בתוך הכלי יש ג"כ חילוק בין חקקו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף חקקו והמ"ב מהד"ת תמה עליו דמש"ס ב"ב דף ס"ו מוכח דדוקא לענין שאיבה דרבנן מחלקינן בזה ולא לענין טבילה בכלים שהוא מה"ת ומכאן יש ראיה מפורשת דאפילו לענין דאורייתא לא חשיב כלי בקבעו ולבסוף חקקו מדאין צריכה צמיד פתיל ודו"ק:
פרק ז מ"ט מי שהיה מימיו על כתפו כו'. נ"ב עיין ירושלמי ברכות פ"ב ה"ה אמר ר"ח אף מי שהי' מימיו על כתפו הרי זה קורא את שמע למ"ד א"צ כונה עייש"ה:
פרק י מ"ג קלל של חטאת. נ"ב עיין ירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ה ר' יעקב ב"א ואסף איש טהור כו' אפי' אם אוספה במגריפה של מתכות הא פשוטי כ"מ טמאין אי במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא ועיין בגליון הש"ס שם דהוי כמו קלל ע"ג שרץ דטמא משום דאינו מונח במקום טהור:
שם מ"ו עיין ירושלמי פ"ב דחגיגה דבעי שם גופו של קודש מהו שיעשה כזב אצל חטאת שמעינא מן הדא שני לוגין אחד טהור לקודש ואחד טהור לחטאת:
שם בשני ניירות שניהם טהורין ועיין ברע"ב שכתב הטעם דאין מי חטאת חוזרין ומטמאין בטומאה הבא לאדם מחמת עצמו. נ"ב עיין ירושלמי יומא ס"פ שני שעירי השיב ר' שמואל מפתה יטמאו אימורין כו' כהדא אין מי חטאת מטמא דבר ולחזור ולטמא ממנו ועיין תוס' זבחים דף ק"ה ד"ה מחוסר ותוס' פסחים דס"ט ד"ה שמא ודברי התוס' דשם מרפסין איגרא לפי הכלל הזה דאין מי חטאת מטמאין דבר לחזור ולטמא ממנו עיי"ש היטב ודו"ק:
פרק יא מ"ב כל הספק טהור לתרומה וטהור לחטאת. נ"ב עיין ירושלמי פ"ב דשביעית אמר ר"י כל ספק ברה"ר ספיקו טהור דאין מתירין לו לעשות והא תניין כל הטהור
לתרומה טהור לחטאת כו' א"ר זעירי מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הזבח:
שם מ"ג בתוי"ט ד"ה והאוכלין הביא בשם הכ"מ אע"ג דהמים טמאו את הדבילה אפ"ה חייב מיתה כו'. נ"ב עיין מל"מ פ"ו מה' תרומות שנסתפק באם אכל תרומה טמאה מדרבנן אם חייב מיתה ומהכא מוכח להדיא דבטומאה דרבנן חייב מיתה ודו"ק:
שם הטהור לחטאת כו'. נ"ב עיין מל"מ ה' פרה שנסתפק אי בעינן בזה ג' לוגין כשאר מים שאובים או לא עיי"ש היטב שם מ"ח איזוב שהזה בו כו'. נ"ב עיין ירושלמי פ"ב דסוטה ה"ב דזו להוציא מדברי ר"א דתניא הזה בו (חטאת פסול למצורע הזה בו על המצורע פסול לחטאת דברי ר"א כו':
שם מ"ט מצות איזוב שלשה קלחים. נ"ב עיין ירושלמי ברכות ר"פ ג' שאכלו הטביל ג' איזבות זה בפ"ע וזה בפ"ע ונתערבו מזה בהן מדעתא דר' זעירי והוא שהטביל שלשתן כאחת ולר"ח והן שבאו מג' חבילות עיין שם היטב:
פרק יב מ"ב צלוחית שפיה צר כו'. נדב עיין ירושלמי פ"ב דערלה ה"ז גבי כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור ר"א אומר אחר ראשון אני בא ר"י ור"א אמרו דבר אחד כמה דר"י אומר הכא דראשון מוציא את האחרון כך רא"א הראשון מוציא את האחרון:
שם מ"ה כמה יהיו במים כו'. נ"ב עיין ירושלמי שבת פ"ח ה"ג תמן תנינא כמה יהי' במים ויהי' בהם כדי הזיה כדי שיטביל ראשי גבעולין ר' ירמיה בעי לא מסתברא אם בכלי צריך יותר עיי"ש היטב: