כוכב מיעקב (וויידנפלד)· רבי יעקב וויידנפלד
הקדמה
כי נח נפשי' דר' יעק"ב אתחטיאו כוכביא ביממא [פ"ק כ"ח.]
כ' אאמו"ר גאון יעק"ב רשכב"ה זצלה"ה גדול מרבן שמו ר' יעקלי רימליווער, בחייו עליו נאמר ויזרח לו השמש' אשר באור תורתו עוז גאונותו ושמעתתי' המבדרין בעלמא בתשובותיו לאלפים ורבבות לכל אפסים האיר עולם כחמה בגבורתה ואמנם חלק קטן מתשובותיו כאחד מאלף שבאו להעתקה ע"י תלמיריו [נודעים ומפורסמים לגדולי גאוני ישראל] נקבצו והיו למספר רב, ומן השיור הזאת רובם ככולם נשרפו ונכלו בעת מלחמת תבל שכל הכת"י היו לשרפת אש, זולת מאשר הי' גנוז מקצת מן המקצת בעיר דאמבראווא ומאשר נשלח לנו העתקות תשובות מן השואלים הם שעלו לקיבוץ ספר הנוכחי:
ותחת שהשמש עמד זבולה הנה עתה אתחמיאו כוכביא דרך כוכב מיעקב מאת ד' היתה זאת שאחר תשעה ושלשים שנה מפטירתו הגיעה תשעה שיעלה הכוכב הזה והי' לאור עולם. נורה לר' ערל חסדו שחחיינו והגיענו להפיץ המאור הוה וילכו רבים דורשי תושי' לאורו וזכות תורתו וצדקתו יגן עלינו ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם
יצחק וויידענפעלד אבד"ק הרומליב. נחום וויידענפעלד אבד"ק דאמבראווא. בעריש וויידענפעלד אבר"מ טשעבין.
לאות תודה וברכה להרבני הנעלה והנכבד וכו' מו"ח אפרים זלמן אשכנזי וזוגתו הגברת הנכבדת מרת פרומט תחי' בת הרב הגאון מה"ר יצחק הגאבד"ק הרימלוב זצ"ל בנו של הרב הגאון המחבר זי"ע, שסייעו הן בגופם והן במאודם להדפסת חספר הנוכחי. ישלם ד' פעלם וירוו רב נחת מצאצאיהם ה"ה בתם מלכה ובנם יעקב נ"י ע"ש הגאון המחבר זצ"ל, וזכותו של הגאון המחבר תגן עליהם, אמן.
לתולדות הרב הגאון שה"ת רשכבה"ג מרן המחבר זצ"ל
כפי שנרשמו מפי בנו הרב הגאון המובהק שה"ת מרן כקש"ת מוה' דובעריש וויידענפעלד שליט"א, מלפנים אבד"ק טשעבין וכעת בעיה"ק ירושלים תובב"א, נשיא ישיבת כוכב מיעקב ור"מ ראשי לישיבת חיי עולם.
הרב הגאון ר' יעקב המפורסם בעולם בכינויו רבי יעקלי מהרומלוב זצ"ל נולד בשנת ת"ר בערך לאביו הגאון והצדיק שהי' מכונה ר' ליזר ר' יעקב"ס ולאמו הצדקנית מרת לאה ע"ה בעיר סטרי שבגליצי'.
ר' ליזר הנ"ל הי' אף הוא גאון וקדוש. כשנשא אשה מבנות נכבדי העיר סטרי התישב בעיר זו ושם שקד על התורה ועל העבודה בלמדו אצל הגאון בעל חו"ד והנתיבות ומשם יצא שמו לתהלה וביחוד בעניני חו"מ, שבשטח זה ראו רב חילו ושהנהו גבר בגוברין ובעל מחדש נפלא.
מלבד שקידתו בתורה יומם ולילה התנהג גם בפרישות יתירה ובהצנע לכת ובדרך מקרה נודע הנהגתו להיות ער לילות כימים. כי פעם אחת נסעה זוג' לעיר אחרת וחותנו העמיד לו משמש, שהרגיש בו, שאינו ישן כלל בלילה והודיע לחותנו ולחוכחת הדבר והצדקת ההשערה שמו כמה חתיכות עץ במטתו ולמחר מצאו אותם כמו שהטמינום ואז ראו צדקתו ויגיעתו בתורה שמשים לילות כימים ממש.
בנו בעל המחבר סיפר, שבהיותו עוד תינוק מוטל בעריסה שמע בלילה כמה פעמים איך שאביו הגה"ק ר' ליזר מתעמק בלימודו ומתוך עיון ולימוד הי' מדי פעם מרים קולו בנעימה בקול עוז "לב טהור ברא לי אלקים" עד שהיו ארכובותיו דא לדא נקשן.
ידוע כי הגאון החוו"ד לא נמנה על דגל מחנה החסידים ומשום כך הפסיק ר' ליזר ללמוד אצלו למרות שהי' קשור עמו בעבותות אהבה, שהיתה ביניהם תמיד אלא, שכנראה, לא רצה להתוכח אתו על השקפת החסידים וחסידות, והחו"ד הי' אומר שמיום שר' ליזר הפסיק ללמוד אצלו אינו מרגיש אותו הטעם בלימוד כפי שהרגיש בעת שר' ליזר ישב לפניו ולמדו תורה.
ר' ליזר הסתופף בצל כ"ק הרה"ק ר' משה ליב מסאסוב זצ"ל ואח"כ אצל כ"ק הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, ולבסוף אצל קדוש ישראל מרוזין זצללה"ה. כשהגה"ק בעל חידושי הרי"ם בא לפני הרה"ק מרוזין בסדיגורה, הזמין הרה"ק מרוזין את ר' ליזר למען יהי' נוכח בפגישה זו וכאשר החידושי הרי"ם נכנס עם הרה"ק מרוזין לחדר בכדי לשוחח ביחידות נכנס גם ר' ליזר לחדר זה. וסיפר הג"מ אברהם מענדל שטיינברג אבד"ק בראדי שסיפר לו הרה"צ ר' אביש אחי הרה"צ דר' יהושיע"לי מטאמאשוב, שהי' בעת ההיא בסדיגודה, ששמע מהחידושי הרי"ם כי התעסקו וגוללו אז חצי הפרדס ורק במקום אחד נדמה הי' לו שר' ליזר לא הגיע להשגתם.
ולר' איזד נולד הגאון בעל כוכב מיעקב מהרומלוב ועל ברכיו התחנך, ומסופר שבהיותו עוד תינוק ונכנס לחדר בכדי להתחיל ללמוד א' ב' לא הי' לו היכולת בשום אופן להשיג לימוד זה לעומת חבריו שקלטו היטב את הלימוד צורת האותיות. דבר זה הדאיג את אמו, אולם אביו, ר' ליזר, אמר לה שבל תדאג על כך והורה להמלמד שיתחיל ללמוד אתו חומש. המלמד סירב לעשות זאת באמרו כי הלא את הא' ב' אינו משיג ואיך יתכן שיתחיל ללמוד אתו חומש, אך ר' ליזר צוה עליו במפגיע להתחיל ללמדו חומש והבטיחו עוה"ב אם ישמע לדבריו. ויהי כאשר התחיל ללמוד חומש תפס את הנלמד והבין היטב ואמר ר' ליזר כי הוא הבין, שחריפת מחו של בנו ר' יצעקלי לא הי' יכול לתפוס לימוד של א' ב' ולא הי' באפשרו לצמצם את מחו ללימוד זה.
כשהתחיל ללמוד גמרא הי' תחלת לימודו במסכת שבועות ובהיות הדבר סמוך לחג השבועות אמר מלמדו בבדיחותא, שהלימוד הוא מענינא דיומא ועל זה השיב לו הילד כי אכן נכון הדבר כי הלא מושבעים אנו ועומדים מהר סיני ולכן יש קשר בין מסכת שבועות לחג השבועות.
לכשרונותיו המופלאים נוספה גם התמדתו ושקידתו הגדולה. בהיותו ילד ובבית אביו הר' ליזר התאספו חסידים בליל שבת שרו ורקדו וגם הילד הצטרף עמהם, ושמעו שבעת הרקידה חזר על פרק איזהו נשך שלמד אז בחדר. וגם מספרים שפעם עבר את העיר הקיסר ותהום העיר וכולם יצאו לקראתו והוא לגודל התמדתו לא רצה לבטל מלימודו אף לשעה קלה. כשגדל הכניסוהו ללמוד אצל הגאון האדיר המפורסם ר' משולם אבד"ק סטניסלב, בעהמ"ח בר ליוואי ומשום שהי' עוד צעיר לימים, הצעיר שבחבורה הושיבוהו בסוף השורה, וכאשר התחילו ללמוד התערב צעיר זה בהשיעור וכולם נוכחו בגודל חכמתו ומיד הושיבוהו בראש. חבריו קנאו בו וכשלא יכלו לקפחו בהלכה התחילו לקפחו בעניני דקדוק שעדיין לא היתה לו ידיעה מזה ואז בלילה אחד למד את כללי הדקדוק בכדי שידע מה להשיב.
וכך עלה וגדל שמעו הטוב כעילוי מפורסם, ורבים מגדולי הארץ בקשו לקחתו לחתן ובזכיה זו זכה הרב הגאון הצדיק המפורסם רבי שבתי הכהן רפפורט זצ"ל אבד"ק דאמבראווא הסמוכה לטארגא נין ונכד דור אחר דור להש"ך זצ"ל. שלקחו לחתן לבתו רחל, שהיתה מפורסמת בחכמתה וידיעתה בתורה עד להפליא.
בהיותו סמוך עוד על שלחן חותנו עבר אז הגאון רשכבה"ג ר' יוסף שאול נטנזון בעל שואל ומשיב את טארעגא ויצא הבעל כוכב מיעקב לקבל פניו, והיו אז במחיצת בעל שואל ומשיב הרבה לומדים שהתוכחו והתפלפלו בתורה. ויהי כאשר דרך בעל כוכב מיעקב על מפתן הבית אמר הגאון ר' יוסף שאול להסובבים אותו עתה נפסיק את הפלפולים ונחזור עם הגאון ר' יעקב על מסכת עירובין. ואז התחילו לחזור בע"פ על המסכת. זה אמר תוספות אחד והשני אמר את התוספות הסמוך לו. ככה עברו על כל מסכת עירובין להפתעתם הגדולה של כל הנוכחים.
מדאמבראווא נסע לצדיקי הדור בעת ההיא להאמו"רים מדזיקוב, ניישטאט, זידוטשוב וצנז, שכולם חיבבוהו, והגה"ק מסנדו בעל דברי חיים פלפל אתו פ"א בתורה כל הלילה עד זמן ק"ש של שחרית.
מסופר שפ"א נסע ללבוב להגאונים בעל מפרשי הים ה"ה הגאון ר' יוסף שאול והגאון ר' מרדכי זאב זצ"ל ופלפל עמהם בד"ת, והגאון ר' מרדכי זאב נתרגש אז במידה יוצאת מן הכלל באמרו בזה"ל "אברך! אינני מתפלא על מה שאתה זוכר כל כך כי משער אני שבודאי יש לך זכרון אדיר והנך כבור סיד שאינו מאבד טפה, אבל תמה אני מתי היה לך זמן ללמוד כל כך הרבה ?
בחזרו לאכסניה אחרי ביקורו אצל הגאונים הנ"ל הופתע לראות איך שהתקבצו קהל גדול של לומדים מופלגים על פי התעוררותו של הגאון ר' מרדכי זאב הנ"ל ובראשם הגאון רבי יצחק איטינגא זצ"ל, בנו של ר' מרדכי זאב הנ"ל, בעל שו"ת מהרי"א הלוי, שבאו לחלוק לו כבוד ולהשתעשע אתו בשעשועין דאורייתא.
בהיותו עוד צעיר לימים כבן עשרים וארבע נתקבל לרב בעיר הרימולוב, וכל הארץ רעשה מגדלו בתורה, ורבו הגאון בר ליוואי זצ"ל אמר אז שלא ראה חזיון נפלא כזה בכל העולם.
פ"א נזדמן לשבת בדין תורה עם הגאון מסקאלא בעל בית שלמה וישרש יעקב על יבמות, והגאון מסקאלא הופתע מגדולתו ואמר בהתרגשות, שמי שרוצה להכיר את הגאון ר"ר יונתן אייבשיץ, יבוא להכיר את הגאון בעל כוכב מיעקב. באותו מעמד נזדמנה להם שאלה מאחד הרבנים שבעיר הסמוכה אודות בית כנסת שנבנה מחדש והרחיבוהו ונסתפקו על בעלי חזקת ישיבה ע"י ארון הקדש אם עדיין חזקה זו בתקפה או שמקומם באותו המקום שהיה להם לפנים ושעתה הרי מקום זה באמצע בית הכנסת והמקום החדש שייך לגבאי ביהכ"נ שיכולים למכרם. ונענה הגאון בעל שו"ת בית שלמה שהשאלה היא שאלה עתיקה והאחרונים דנים בה אולם הרב מהרימולוב בודאי יגלה לנו מקור חדש לשאלה זו. והשיב הגאון בעל כוכב מיעקב שאפשר להביא סמוכים לכאורה מתוס' עירובין ל"ד עי' בשו"ת כוכב מיעקב סי' ק"ה והגאון בעל בית שלמה התרגש מן ההברקה הגאונית הזאת.
כגדלו בתורה כך הי' גדלו בעבודה. אלו ששמעו אמירת תהלים שלו היתה התרגשותם גדולה צד למאד וההתעוררות היתה חזקה וכאשר אמר את הפסוק שפלגי מים ירדו עיני' ראו ממש נחלי דמעה יורדים מעיניו. ודרכו הי' בסעודה המפסקת בעיו"כ לעסוק ברמב"ם הלכות תשובה בקול חנוק מרוב הבכי ודפי הרמב"ם היו נרטבים מדמעותיו. מטבעו הי' בעל מזג טוב עד להפליא אבל במה שנוגע לצרכי שמים נהג נשיאותו ברמה. ופ"א נזדמן שבעירו נתאלמן ת"ח אחד ונשארו מאשתו תכשיטין אשר אלמן זה שמרם למען יוכל להתפרנס מהם בעת זקנתו. בשכנותו של אלמן זה גר איש אלם וגס רוח שכולם פחדו ממנו ורצה להשיא את גיסתו ויטכס עצה לגנוב מהאלמן זה את תכשיטיו למען יהי' לו במה להשיאה וכן עשה. וכשהוזמן להגאון המחבר כחש הדבר ומרוב צערו על האלמן הזה אמר שבכח התורה הוא גוזר שמי שגנב גנבה זו יחזירה ואם לא יחזירה מחיים יחזירה אחרי מותו, ולא עבר שבוע והאשה הנזכרת שניסת לאיש הנ"ל מתה לפתע פתאום והאיש החזיר את הגנבה.
וכאשר יצא שמו לתהלה ברחבי הארץ פנו אליו מכל אפסי ארץ בשאלות ולכולם השיב מיד ובפתיחת המכתבים ישב לפניו כותב והוא קורא לפניו מה להשיב להשואלים, ועל פי רוב לא נשארו העתקות מתשובות אלו, אולם גם המעט מזעיר שנשארו מהם העתקות הרי הם מהוים כרך חשוב, והעתקות אלו נשארו בידי בנו ממלא מקומו הרב הגאון מוה' יצחק זצ"ל (מוזכר בכוכב מיעקב סי' כ"ט), אבל למרבה הצער גם המעט מזעיר נשרף בעת המלחמה בשנת תרע"ד, ואחרי המלחמה נאספו תשובות שנשתמרו אצל השואלים ומהם נדפס הספר "כוכב מיעקב" בשנת תרצ"ג. אח"כ נאספו עוד הרבה תשובות שהיו יכולים להוות בהדפסה כגודל הכרך הנדפס, אולם גם אלו בפרוץ המלחמה השני' בשנת תרצ"ט נאבדו ואינם.
מלבד שו"ת נדפס מאתו הגהות על משניות טהרות ועל ירושלמי שכתבם על פי בקשת המו"ל בווילנא, שפנו אליו בבקשה זו בהיותו עוד צעיר לימים כבן שלשים הגהות אלו כתב בו ביום שקבל הבקשה והוא הי' מכנה אותם הגהות דחד יומא. אבל חידושיו וביאוריו המרובים לא העלה כלל על הכתב, ועל כך כבר התאונן תלמידו הגאון המובהק הנודע מהר"ם אריק אבד"ק טארנא באמרו כי חידושים וביאורים אלה היו בודאי מאירים את העינים ובפרט אלו שעל הירושלמי. הוא הי' מפליג מאד בשבחו של רבו והי' רגיל על לשונו לומר בשם דודו הגאון הגדול מוה' מנחם מענדל ליפא שטיין בצעמח"ס חידושי הרמ"ל על טהרות. כדברים האלה:
הכרתי את הגאונים מהדור הקודם וכל אחד מהם הצטיין בדבר מיוחד, מה שהי' בגאון זה בהפלגה לא הי' אצל גאון אחר, ודק אצל הגאון בעל כוכב מיעקב הכרתי שיש בו כל הדברים יחד.
וכמו כן סיפר הגה"צ האדמו"ר ר' משה ניו מבאיאן זצ"ל הי"ד ששמע מהגאון מהר"ם אריק, שהי' אומר שרב הי' חילו של מורי הגאון בעל כוכב מיעקב לאזור כגבור חלציו גם עם רבינו ר' משולם איגרא זצ"ל, ושאל להגאון מהר"ם אריק האם אפשר לו לומר דברים אלה על אחד מן הדור הזה. דהשיב שאלמלי הי' מכיר ורואה את הגאון בעל כוכב מיעקב בעיניו הי' רואה ונוכח שאין כאן כל גוזמא, כי כשלמדנו אצלו הי' מפרש לנו עשרים פנים לביאור התוספות עד שזה היה למעלה הרבה מכח השגותינו ומוחנו, והמשיך להשיב כי הלא גם רבנו משולם איגרא הי' ילוד אשה ואם יתכן שילוד אשה הגיע למדרגה כזו הרי בודאי יתכן לומר שעוד ילוד אשה הגיע למדרגה זו.
בישבו בהרימולוב הסתופף בצל הצדיקים הקדושים בני ראש גולת אריאל הצדיק הקדוש מרוזין זצללה"ה וביחוד אצל כ"ק הצדיק מהוסיאטין זצלל"ה, ואין כלל לתאר גודל החבה ואותות האהבה שהראו לו, וכל דבר הקשה שהיה עולה על שלחנו היה הוא המכריע. מלבד זאת התידד עם צדיקי פולין וביחוד עם מחו' הגאון שה"ת הצה"ק בעל אבני נזר זצלל"ה שהתידד אתו בעת חתונת גיסם הרב הגאון ר' יצחק רפפורט אבד"ק אוסטראווא בספר כוכב מיעקב סי' קפ"ז מובאת שיחה שנסבה בד"ת אח בהחתונה ע"י הגאון ר' חיים ברלין זצ"ל.
מתלמידיו, מלבד חתניו ובניו ה"ה חתנו הרב הגאון הצ' ר' יעקב מנדל רובין אבד"ק טויסט נכדו של הגר"י אבד"ק דוקלא. בנו הרב הגאון ר' יצחק ממלא מקומו בהרימוליב. בנו הרב הגאון ר' נחום אבד"ק דאמבראווה וחתנו הרה"ג ר' אליעזר ווויינברגד. מלבדם נודעים ומפורסמים תלמידיו:
1) הרב הגאון המובהק מהר"ם אריק אבד"ק טארנא, 2) אחיו הרב הגאון הגדול ר' פישל אריק, 3) בן דודם הרב הגאון ר' לייבוש אריק גיסו של הגאון מהר"מ שפירא אבד"ק לובלין, 4) הרב הגאון הגביר ר' אהרן ברטפלד, 5) הרב הגאון ר' ישראל רפפורט אבד"ק טשורטקוב, 6) הרב הגאון ר' יוסף רב בקאנזישע ברוסי' 7) הרה"ג הגביר ר' מרדכי איינלעגער מטארנאפאל, 8) הרב ה"ג הגביר החסיד ר' יוסף מילגראם מסקאלאט ועוד.
בחורף תרנ"ד הצטנן וחלה בדלקת הריעות. הרופאים הרגיעו באמרם שאין כאן סכנה וגם הוא הרגיש א"ע בטוב ובשכבו במטה אז יומיים לפני הסתלקותו חתם היתר הוראה להרב מסטריסוב גיסו של הרב הגאון החסיד מטארנאפאל בעל חבצלת השרון. אבל בני הבית הרגישו ששפתותיו מרחשין, ובתו שאלה אותו מה זה, והשיב לה המרגעי אין כאן שום דבר רק חוזר אני על ש"ס תשובה זו החרידה אותם עוד יותר מפני כי שמעו ממנו כמה פעמים שקודם ההסתלקות צריך האדם לחזור על לימודו לקיים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. וביום א' כ"א שבט תרנ"ד השיב נשמתו אל על וכל בית ישראל בכו את השריפה אשר שרף ד' ובכל עיר ועיר הספידוהו גדולי ישראל. המספידים המליצו עליו מאמר חז"ל כי נח נפשי' דר' יעקב איחמיאו כוכביא ביממא, כי רק אחרי פטירתו של גאון זה יראו שישנם עוד אחרים אחרי שמקודם באורו כהו כל המאורות:
והגאון שה"ת מהרש"ם אבד"ק ברעזאן הגדיל עליו מספד תאני' ואני' כבן יחיד של הוריו וזכרו שמור עד עתה כחד מגדולי הדור בישראל. תנצב"ה.
הניח אחריו זרע בירך, בנים וחתנים גדולי התורה ויראה, ה"ה:
1) חתנו הרב הג"מ יעקב מענדל רובין אבד"ק טויסט. 2) חתנו הרה"ג מוה' אליעזר וויינברגר. 3) בנו הרב הג"מ יצחק ממלא מקומו בהרימלוב. 4) בנו הרב הגאון המפורסם מוה' נחום אבד"ק דאמבראווא בעמ"ח שו"ת חזון נחום. 5) חתנו הרה"ח הגביר מוה' שרגא פייביל טירקל. 6) ויבדל לחיים טובים ארוכים בנו הרב הגאון המפורסם שה"ת מרן דובעריש שליט"א מלפנים אבד"ק מטשעבין וכעת בעיה"ק ירושלים תובב"א.
אציין בזה כמה הערות ששמעתי מפיהם של רבנים גאונים בשם אאמו"ר זצ"ל
א)שמעתי מהרב הגאון הצ' ר' מנשה אייכנשטיין זצ"ל בעהמח"ס אלפי מנשה ותורת האשם, בשם אאמו"ר זצ"ל להעיר על דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' ע"א הי"ג דפסק דקדשי בדק הבית של עיר הנדחת יפדו ואח"כ ישרפו, והעיר הלא בש"ס סנהדרין דף קי"ב מבואר דשערות ואילנות מחוברין אינן נשרפין משום דהתורה אמרה ושרפת וקבצת יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה. והנה בש"ס חולין דף פ"ד מבואר דקדשי בה"ב פטורין מכיסוי דכתיב ושפך וכיסה יצא זה שמחוסר שפיכה פדיה וכיסוי, הרי מבואר דפדי' חשוב כמחוסר מעשה, א"כ איך מחייבין לפדות ולשרוף כיון דקודם פדיה א"א לשורפן משום דהוי שלל שמים ממילא גם לאחר פדיה א"צ לשורפן משום דמחוסר פדיה וקביצה ושריפה וליהוי כמו אילנות דאין שורפין מטעם הנ"ל.
ואמר לתרץ דהנה כבר הקשה זקני הגאון מוהר"י מהמבורג זצוק"ל לפי דברי הר"ן בפ"ב דגיטין אהא דאשה כותבת את גיטה ומקנה לבעלה, והקשה מ"ש ממחובר דפסול דבעינן וכתב ונתן פרט למחוסר כתיבה וכו' והכ"ג הלא מחוסר הקנאה. ותי' דהקנאה כיון שאינו מחוסר מעשה בגופו של גט לא חשיב מחוסר מעשה. והקשה הלא גם פדיה אינו מחוסר מעשה בגופו של דבר ואפ"ה חשיב לי' הש"ס למחוסר מעשה. אולם י"ל לפ"מ שכתבו התוס' בשבת דף נ"ח ד"ה אע"פ דהיכי שנאסר בהנאה חשוב כשינוי ומשו"ה כפה שנתנתו לספר טהורה מן המדרס עי"ש. וא"כ לפי"ז נמי היכי דע"י הפדיה נפקע האיסור הנאה דהקדש או"ב עי"ז נעשה השינוי בגופו של דבר א"כ שפיר חשיב מחוסר מעשה ומשו"ה קדשים פטורין מכיסוי כמבואר בש"ם חולין הנ"ל, וכ"ז תינח בש"ס חולין דהפדיה מועיל להתירה משא"כ הכא בקדשי ציה"ג דאדרבה הפדיה אינו מתיר להפקיע האיסור הנאה דהא לאחר הפדיה נהי דאיסור הנאה דהקדש יפקע ע"י פדיה מ"מ שוב נאסר מטעם איסור עיה"נ דשוב לא הוי שלל שמים ושפיר לא הוי שינוי מעשה בגופו וחשוב כמו הקנאה בגט דלא חשיב מחוסר מעשה כנ"ל.
ב) סיפר לי כבוד דודי הרב הגאון מוהר"מ רפפורט אבד"ק ליקאווא ואח"כ ראבד"ק קראקא שפעם זכה לבקר את כבוד אאמו"ר זצ"ל וכאשר ישב עם כ' אאמו"ר בא גבאי אחד מביהכ"נ ושאל היות שברצונו לקנות כלי קדש לס"ת ובמחיר הכסף שיש תח"י יכול לקנות או כתר אחד גדול או שני כתרים קטנים הנתנים על עמודי הס"ת והכתר הגדול עולה מחירו כמו שני הקטנים ע"כ שאלתו במה לבחור. וכ' אאמו"ר השיב לו תיכומ"י שיקנה את שני הכתרים. וכאשר השואל הלך שאל כ' דודי גיסו מאיזה מקור פסק כן להלכה, והשיב לו שהמקור הוא רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב גדול והביא קטן שבכל מקום שנים חשובין מאחד ואפילו שניהם שוים.
ג) סיפר לי אחד כאשר הי' כ' אאמו"ר בעיר גריידינג הסמוכה ללבוב בענין ד"ת הנוגע להקהילה וכ' הרב הגאון דשם חתן הרב הגאון האדיר מסטניסלוב הבר ליוואי זצוק"ל עם ראשי העדה שם עשו סעודה גדולה לכבוד אאמו"ר ובתוך הסעודה באה אשה אחת לשאול בהיות שמלחה בשר ומן הצד עמדה במרחק לא רב הפרה שלה ועגל ינק חלבה ופתאום ברח העגל מהפרה ונגע בפיו את בשר הנמלח. והשיב הרב אבד"ק שם הג"מ יצחק יהושיע קלוגר זצ"ל, אני איני פוסק כעת רק הגאון מהרימולוב. ואמר כאאמו"ר, שיש להעיר ממשנה טהרות פ"ג מ"ח אם יש בין משקין לככרות וכו' ובפרה וכלב כדי שילחכו את לשונו, א"כ מבואר מהמשנה דבפרה וכלב בשיעור מועט כדי שילחכו לשונם אמרינן אין משקה על שפתם, ומכאן המקור להתיר בשאלה זו.
ד). שמעתי מכבוד הרב הגאון הגדול מוה' אברהם מענדל שטיינבערג זצ"ל מה שכתב לו כאאמו"ר בתשובה אחת ע"ד דברי המבי"ט מובא בש"ך חו"מ סי' קפ"ג סק"ט בשינה השליח מדעת משלחו דמבואר שם בשו"ע דאם הי' הפסד חל על השליח דדוקא יוקרא וזילא אבל אם אירע לו אונס והאונס לא בא מחמת השליח פטור השליח. ובקצוה"ח ונתיה"מ שם כתבו דלכאורה אין מובן כיון דשינה ואין החפץ של המשלח מדוע יתחייב המשלח ליהוי כהוזל החפץ דהברירה ביד המשלח לומר שאין החפץ שייך לו יען שעיוות ולא עשה כאשר ציוה עליו כן אם יארע אונס יאמר שאין החפץ שלו.
וכאאמו"ר הסביר הדבר עפי"מ שמבואר בחולין פ"ג דארבעה פרקים דזכות היא לו לפיכך אם מת מת ללוקח, וא"כ הכא דקיי"ל כמו המבואר שם בסי' קפ"ג דאם הי' הפסד הוא לשליח ואם הי' ריוח הוא להמשלח וא"כ איו לך זכות גדולה מזו לעשות עסק כזה רק להרויח ולא להפסיד. וא"כ כאן שזכות הוא לו לפיכך אם מת מת להמשלח. ומאז אמרתי שי"ל שסברת אאמו"ר מרומז בתוס' גיטין נ"ב ד"ה דאתו שתרצו קושי' הקונט' דבנשרפו יחזרו כמו בזיל ותרצו כיון שברשות יתמי אייקר מסתבר דברשותו גמי נשרפו.
ה). בסיום דברי הנני להדגיש ולבקש מכל מעיין להיות זהיר ברוחו אם יהיה לו צ"ע בדברי אאמו"ר לבל יהיה נחפז להשיב רק יעיין היטב ואז יראה שדברי כ' אאמו"ר עמוקים ונכונים. ואציין לדוגמא במה שבספר אמרי כהן מכ' הרב הגאון מו"ה יחיאל מיכל האלענדער זצ"ל הי"ד דומ"צ בק"ק טארנא בסי' מ"ח העיר ע"ד שו"ת אאמו"ר בסי' מ"ב שהעלה דבשוה"נ דדינו כמיתת בעלים כך מיתת השור ע"כ דינו ברוצח ואם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה יכול להמיתו בכל מיתה שיכול. ותמה בספר הנ"ל שלפלא שלא הרגיש מש"ס במקומו סנהדרין דף מ"ה דרוצח וגואל הדם הוי ב' כתובין הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו. וכ' אחי הרב הגאון המובהק זצ"ל בהסכמתו על ספר הנ"ל כותב לו בזה"ל הנה לו לדעת עם מי הוא שח עם אדיר התורה תנא בבלי וירושלמי ומפורש הדבר בתוספתא כל המומתין שאי אתה יכול להמיתם באותה מיתה הכתובה בהם אתה ממיתם בכל מיתה שאתה יכול להמיתם דדריש לי' מדכתיב ובערת הרע מקרבך וא"כ הרי בש"ס חולין דף קל"ט מבואר דגם בבהמה איכא משום ובערת הרע מקרבך, והרב המגיד בפ"י מהל' נזקי ממון שכתב דלא שייך בבהמה כבר הקשו עליו מסוגיא דחולין הנ"ל. ומה שהביא לזה משו"ת חת"ס סי' ק"פ שתירץ זה הנה אדרבה דבריו מסייעין לן מה שכתב דרק לגבי טריפה שהרג שנעקר בזה לגמרי מצות ד' מיתות הכתובות בתורה רק שיהרג משום ובערת לחוד על זה כתב הרח"מ דלא שייך בבהמה משא"כ היכא דאיתא בו חיוב מיתה כמו כאן רק שאינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה ממיתו בכל מיתה שיכול משום ובערת הרע מקרבך דאיכא גם בבהמה, ועי' תוס' שנץ במס' מכות דף ב' משם הר"י בהא דכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה ה"פ דאם אי אתה יכול להמיתם באותה מיתה אתה ממיתם בכל מיתות, והק' דהא בסנהדרין אמרי' דרוצח וגואל הדם הוי ב' כתובין הבאים כאחד ותי' דמ"מ זוממי רוצח כרוצח וא"כ נילף שאר זוממין מהם עכ"ל, והביא ג"כ להתוספתא הנ"ל משום ובערת הרע מקרבך וא"כ הרי הדבר מפורש ותתן אמת ליעקב.
ואמנם דברי כ' אחי צודקים אולם לדעתי הדבר מבואר יותר ברמב"ם פי"ד מהל' סנהדרין ה"ח עי"ש בכ"מ ובלח"מ פי"ג ה"א דלענין שממיתין אותו בכל דבר שפיר ילפינן מרוצח ולא הוי ב' כתובים עי"ש הרי מבואר עוד יותר דבכל חייבי מיתות ממיתין אותו בכל דבר, ומה שתמה בתשובת חו"י מש"ס סנהדרין עיין בשו"ת חת"ס חו"מ סי' כ"ו מה שתירץ וכותב שהוא ע"פ דרך האמת ולא קשה מידי.