פרק ז' - חיוב הזריזות בקיום המצוות וטעמיו
א. בְּסֵפֶר אָרְחוֹת צַדִּיקִים בְּשַׁעַר הַזְּרִיזוּת כָּתוּב: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אָבוֹת פ"ה מ"כ). רְאֵה אֵיךְ הִזְהִירוּ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ קַל וְגִבּוֹר עַל הַמִּצְווֹת! וְכֵן אָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים קיט, ס): חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת (שמות יב, יז), אַל תִּקְרִי "מַצּוֹת" אֶלָּא "מִצְווֹת", אִם תָּבֹא מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה, אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד (מְכִלְתָּא).
הָרַב דֶּסְלֶר בְּסִפְרוֹ מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ (ח"ג עמ' 91) מַסְבִּיר לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הַנַּ"ל בְּצוּרָה נִפְלָאָה: הַקָּבָּ"ה נוֹתֵן מִצְווֹת, וּמַכְנִיסָן כִּבְיָכוֹל לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל אָדָם. אִם יְמַהֵר וְיַחְטְפֵן הֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ, וְאִם לָאו, הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּזִּיקִים (כְּמוֹ הַחַיְדַּקִּים הַמְמַלְּאִים אֶת הֶחָלָל, וּמַפְסִידִים וּמַחְמִיצִים כָּל דָּבָר הַשּׁוֹהֶה בַּאֲוִיר יוֹתֵר מֵהָרָאוּי) בָּאִים וּמַפְסִידִים גַּם אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁהֶחְמִיצָן הָאָדָם בְּמִעוּט זְרִיזוּתוֹ.
זֶה בֵּאוּר אָמְרָם זַ"ל (מְכִלְתָּא שְׁמוֹת יב, יז): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – אַל תְּהִי קוֹרֵא הַמַּצּוֹת אֶלָּא הַמִּצְווֹת, "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמַּבְטִיחַ הַקָּבָּ"ה לָאָדָם, לֹא הִבְטִיחַ אֶלָּא עַל מְנַת שֶׁיַחְטְפֶנּוּ בִּזְרִיזוּת. דָּבָר זֶה מְבֹאָר בַּיַּלְקוּט (מְלָכִים א סי' קסח): "וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן וְכוּ' וַיַּעַן בְּנָיָהוּ אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה' וְכוּ'. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ וְכוּ'; אֶלָּא הַרְבֵּה קָטֵגוֹרִין יַעַמְדוּ מִכָּאן עַד גִּיחוֹן. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה". הֲרֵי אַף עַל פִּי שֶׁהֻבְטְחָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה, הָיוּ צְרִיכִים לְהִזְדָּרֵז בְּהַמְלָכָתוֹ, כְּדֵי שֶׁהַמְקַטְרְגִים לֹא יַחְמִיצוּ וִיקַלְקְלוּ אֶת הַדָּבָר. עכ"ל.
ב. וְעִקַּר הַדְּבָרִים וּבְאֹפֶן דּוֹמֶה כְּבָר כָּתַב הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים, וְכָךְ הוּא כּוֹתֵב בְּפֶרֶק ו: וּכְלָשׁוֹן זֶה אָמְרוּ זַ"ל (פְּסָחִים ד.) זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת. וְזֶה, כִּי כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ פִּקְחוּת גָּדוֹל וְהַשְׁקָפָה רַבָּה לְהִנָּצֵל מִמּוֹקְשֵׁי הַיֵּצֶר וּלְהִמָּלֵט מִן הָרַע שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּנוּ לְהִתְעָרֵב בְּמַעֲשֵׂינוּ, כֵּן צָרִיךְ פִּקְחוּת גָּדוֹל וְהַשְׁקָפָה לֶאֱחֹז בַּמִּצְווֹת וְלִזְכּוֹת בָּהֶם וְלֹא תֹּאבַדְנָה מִמֶּנּוּ. כִּי כְּמוֹ שֶׁמְּסַבֵּב וּמִשְׁתַּדֵּל הַיֵּצֶר הָרַע בְּתַחְבּוּלוֹתָיו לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּמִכְמוֹרוֹת הַחֵטְא, כֵּן מִשְׁתַּדֵּל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּלְאַבְּדָם מִמֶּנּוּ. וְאִם יִתְרַפֶּה וְיִתְעַצֵּל וְלֹא יִתְחַזֵּק לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וְלִתְמֹךְ בָּם, יִשָּׁאֵר נָעוּר וְרֵיק מֵהֶם בְּוַדַּאי.
וְכָתַב עוֹד שָׁם בְּפֶרֶק ז: חֶלְקֵי הַזְּרִיזוּת שְׁנַיִם: אֶחָד – קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה, וְאֶחָד – אַחֲרֵי כֵן. קֹדֶם הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה הוּא, שֶׁלֹּא יַחְמִיץ הָאָדָם אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ, אוֹ בְּהִזְדַּמְּנוּתָהּ לְפָנָיו, אוֹ בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ, וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּינְתַיִם, כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ, אֲשֶׁר הִנֵּה כָּל רֶגַע שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ, יוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ אֵיזֶה עִכּוּב לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.
וּבְפֵרוּשׁ "פִּי כֹּהֵן" הֵאִיר בְּזֶה דְּבָרִים נוֹסָפִים, וְכָתַב כָּךְ: מַעֲלַת הַזְּרִיזוּת הִיא לֹא עֶצֶם הַמְּהִירוּת, אֶלָּא מַה שֶּׁפְּנִימִיוּתַהּ, הִיא הַשְּׁמִירָה וְהַזְּהִירוּת שֶׁלֹּא יְאַבֵּד הַמִּצְוָה מִתַּחַת יָדוֹ, שֶׁלָּכֵן הַגְדָּרַת מַצָּב זֶה אֶצְלוֹ הִיא מַצָּב נוֹרָא שֶׁל סַכָּנָה, כִּלְשׁוֹן הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים: "כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ". דְּאֵין כַּוָּנַת הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים רַק עַל עֶצֶם הָעֻבְדָּא שֶׁהִיא סַכָּנָה נוֹרָאָה, אֶלָּא כָּךְ מַצָּב זֶה נִרְגָּשׁ אֵצֶל הַזָּרִיז, וְלָכֵן הוּא מַקְדִּים לְמִצְווֹת, יַעַן הֱיוֹת אֶצְלוֹ סַכָּנָה נוֹרָאָה לְאַחֵר אֶת הַמִּצְוָה.
ג. וְיֵשׁ בְּזֶה עוֹד עִנְיָן, שֶׁנִּתָּן לִלְמֹד אוֹתוֹ מֵהַדְּבָרִים הַבָּאִים: שָׁמַעְתִּי מִתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁסִּפֵּר עַל יְהוּדִי שֶׁהִתְמוֹטֵט בְּיוֹם בָּהִיר וְנִפְטַר תּוֹךְ מִסְפַּר שָׁעוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלַן. אוֹתוֹ יְהוּדִי לִמֵּד אוֹתִי מוּסָר עָצוּם. הוּא הִתְמוֹטֵט בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר (בְּעֵרֶךְ), אֲבָל לִפְנֵי כֵן הִסְפִּיק לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית בְּהָנֵץ הַחַמָּה כְּהֶרְגֵּלוֹ, קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע כְּהִלְכָתָהּ, הִתְעַטֵּף בְּטַלִּית, הִנִּיחַ תְּפִלִּין, זָכָה לִתְפִלָּה בַּצִּבּוּר, 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵי'ה רַבָּה', מִסְפַּר פְּעָמִים, קְדֻשָּׁה, אָמֵן דִּבְרָכוֹת. בְּאוֹתוֹ יוֹם הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְקִבֵּל עֲלִיָּה. וְכִמְדֻמַּנִי שֶׁאָמַר שֶׁגַּם הִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר הַקָּבוּעַ שֶׁאַחֲרֵי הַתְּפִלָּה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִצְווֹת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא וּמִצְווֹת דְּרַבָּנָן (חֶלְקָן סְגֻלִּיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ קִיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ... קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה וְכוּ'), וְכָל זֹאת עַד הַשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר!!!
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּקְחוּ עֵינַיִם בְּשָׁעָה זוֹ!!!...
וּבִשְׁלָמָא מִי שֶׁאֵינוֹ קָם עַד אָז מֵחֲמַת שֶׁסֵּדֶר יוֹמוֹ מְסֻדָּר כָּךְ מֵחֲמַת לִמּוּדוֹ בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ מַפְסִיד זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה – נִיחָא. אֲבָל אִם לֹא הִתְעוֹרֵר עַד אָז מֵחֲמַת עַצְלוּת כַּמָּה יָכוֹל לְהַפְסִיד אִם רַחֲמָנָא לִצְּלַן... וְכִי יֵשׁ חֶזְקַת חַיִּים?! וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּסֵּפֶר דֶּרֶךְ שִׂיחָה (ח"א עמ' תמו) שֶׁסִּפֵּר הַגָּאוֹן הָרַב חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א:
פַּעַם אַחַת יָשַׁב אֶצְלִי אַדְמוֹ"ר אֶחָד, וְהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה, וְאָמַרְתִּי שֶׁמֻּכְרָח אֲנִי לְהַפְסִיק וְלֵילֵךְ לְהִתְפַּלֵּל, וְאָמַר לִי: אַתֶּם תָּמִיד פּוֹחֲדִים שֶׁתָּמוּתוּ וְלָכֵן אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים מִיָּד...
וּבֶאֱמֶת, וְכִי לֹא צָרִיךְ לְפַחֵד, הֲרֵי בַּגְּמָרָא נְדָרִים (י.) אָמְרוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר לַה' חַטָּאת (וְהוּא מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָמוּת אַחַר שֶׁיֹּאמַר תֵּבַת "לַה'").
וּבְעֶצֶם יְסוֹד לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בִּבְרָכוֹת כט ע"ב: לָיְיטֵי עֲלָהּ בְּמַעֲרָבָא אַמַּאן דִּמְצַלֵּי עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, מַאי טַעֲמָא, דִּילְמָא מִטְרְפָא לֵיהּ שַׁעְתָּא.
ד. וְאִם בְּכָל הַמִּצְווֹת צְרִיכִים לְהִזָּהֵר וּלְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לְחָטְפָן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּמִצְוַת הַתְּפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁתַּבְּחוּ בְּאֹפֶן מְיֻחָד עַל זְרִיזוּתָם בְּקִיּוּם מִצְווֹת אֵלּוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ רַבָּה: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכוּ', וְעוֹמְדִין מִשְּׁנָתָן כַּאֲרָיוֹת וְחוֹטְפִין קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ'". וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל בְּפֶרֶק א שֶׁהָעִנְיָן הַמְיֻחָד בִּזְרִיזוּת בְּקִימַת הַבֹּקֶר הוּא שֶׁבְּכָךְ מַתְחִילִים אֶת הַיּוֹם בַּעֲבוֹדַת ה' כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי הִתְגַּבְּרוּת זוֹ כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע נֶאֶמְרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַטַּ"ז בִּתְחִלַּת אֹרַח חַיִּים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: עִקַּר גְּבוּרָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁאָמְרוּ אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר וְכוּ'.
[וְכָל אֶחָד יִבְדֹּק עַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים הִפְסִיד זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ זְמַן תְּפִלָּה, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁקִּיֵּם מִצְווֹת אֵלּוּ בִּזְמַנָּן עֲשָׂאָן בְּיָחִיד וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן, וְיוֹתֵר מָצוּי שֶׁלֹּא שָׁמַע תְּפִלָּה בְּצִבּוּר קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וְכוּ' וְהַכֹּל בִּגְלַל שֶׁדָּחָה עֲשִׂיָּתָן בַּעֲבוּר עִנְיָן אַחֵר (וּרְאֵה עוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב עַל עִנְיָן זֶה בְּהַרְחָבָה בְּפֶרֶק יב)].
ה. וְאַל תִּתְמַהּ בְּשֶׁל מָה כָּל הַסַּעַר הַזֶּה וּבַמֶּה חָסְרָה תְּפִלָּתֵנוּ הֲגַם שֶׁהִנָּהּ בְּשָׁעָה "קְצָת מְאֻחֶרֶת", וּבָרוּךְ הַשֵּׁם לֹא נֶחְטְפָה תְּפִלָּתֵנוּ וְהִנָּהּ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בְּאֵין חִלּוּק אִם הִקְדַּמְנוּהָ אוֹ אִחַרְנוּהָ. כִּי מָצָאנוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת ו ע"ב) עַל הַתְּפִלָּה, כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִים בָּהֶן, וְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת עָשׂוּ עֵסֶק רַב מֵעִנְיַן הַתְּפִלָּה וְקָרְאוּ עָלֶיהָ "לֵב הַזְּמַן וּפִרְיוֹ" (כּוּזָרִי), וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא מָזוֹן רוּחָנִי לְנִשְׁמַת הָאָדָם, וּתְפִלָּה טוֹבָה גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ יוֹם שֶׁל לִמּוּד פּוֹרֶה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַיַּעֲרוֹת דְּבַשׁ (דְּרוּשׁ ד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, אִם יִתְפַּלֵּל אָדָם שַׁחֲרִית וּקְרִיאַת שְׁמַע בְּכַוָּנָה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם יִזְכֶּה לִדְבַר מִצְוָה וְיַצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו. וְאַף שֶׁלְּשָׁעָה יַחֲשֹׁב שֶׁאֵינוֹ, בְּסוֹפוֹ יִמְצָא שֶׁכֵּן הוּא. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּצְלִיחַ בּוֹ בַּיּוֹם בַּתּוֹרָה, וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה.
וְכֵן לְהֵפֶךְ, אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי, בְּעֵת שֶׁאֵינִי מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי, כָּל הַיּוֹם אֵין שְׁמוּעָתִי מְכֻוֶּנֶת, קְרָעִים אַלְבִּישׁ וְכוּ'. וְלָכֵן עַם נָבוֹן וְחָכָם, אַל תֹּאמְרוּ זֶה עָדִיף מֵחֲבֵרוֹ, לְרֹב שִׂכְלוֹ וְעֹצֶם חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ, לֹא כֵן הוּא, שֶׁקֶר נַחֲלָתָם, רַק מַתַּת ה' הוּא, כַּאֲשֶׁר נוֹחִיל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל בְּרֹב תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְכוּ'.
הערה: *27 בדברי רבותינו הנ"ל נתחדש שסדר התפילה הרגיל בשחר כשהוא נעשה בכוונה מועיל להצלחה בחכמה ובעושר. בקשר לזה נביא כאן דברים נפלאים עד כמה חשובה גם התפילה הישירה על דברים אלה. נדה (ע:) אנשי אלכסנדריה שאלו את ר' יהושע בן חנניא שלשה דברי דרך ארץ, ושנים מהם הם אלה: "מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה וכו'. מאי קמ"ל (למה ליה למימר להו ירבה בישיבה הואיל וברחמים הדבר תלוי. רש"י)? דהא בלא הא לא סגיא. מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן ירבה סחורה וישא ויתן באמונה (הגר"א מוחק "ירבה בסחורה"). אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב. מאי קמ"ל? דהא בלא הא לא סגי". הרי אפילו לזכות לחכמת התורה לא יספיק להרבות בישיבה, ורק על ידי תפילה זוכים לה, אלא שבלי ריבוי הלימוד אין התפילה מועילה! לו ידעו זאת אנשי התורה, כי אז היו שופכים תפילות בעושר לפני נותן התורה שיזכו לחכמתה, ומי יודע כמה גדולי תורה בכח הולכים לאיבוד ואינם מתהווים מה שיכולים להיות – מפני שתפילתם היא בדילוגים ובמהירות, ללא כוונה מעומקא דלבא! והרוצה להתעשר ואץ בבקר לעסקו, אחרי תפילה חטופה ויבשה – מי יודע איזה סיעתא דשמיא הוא גוזל מעצמו מפני שלא היה רגיל בתפילה מסודרת בציבור, במתינות ורוב שימת לב! הרי לכל זוכים רק ע"י תפילה, וריבוי הישיבה למבקש חכמה, והמו"מ באמונה למבקש עושר, הוא רק התנאי שהתפילה תיענה! (עלי שור ח"ב ש"ד מערכה ד פ"ד אות ד)
וְהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר' הִירְשׁ בְּרוֹיְדֶא זצ"ל הָיָה אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹדֵד עַל מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הוּא הַתְּפִלָּה, כֵּיצַד הָיְתָה הַתְּפִלָּה, כָּךְ הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ כָּל הַיּוֹם. וְהוֹסִיף מָרָן הַמַּשְׁגִּיחַ (הגה"צ ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיין זצ"ל) שֶׁאִם הַתְּפִלָּה הִיא כָּרָאוּי אָז יֵשׁ לוֹ תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, וְאִם לָאו לֹא יִהְיֶה לוֹ תּוֹרָה (תְּפִלַּת חַנָּה, מָבוֹא הַתְּפִלָּה אוֹת י).
וּכְבָר הֵעִיד עַל עַצְמוֹ בַּעַל הַ"דַּרְכֵּי דָּוִד" (כְּתוּבוֹת דף קי ד"ה ובכלל): וְהַנִּסָּיוֹן מוֹרֶה לָנוּ, כִּי מִי שֶׁמַּשְׁכִּים וּמִתְפַּלֵּל כַּהֹגֶן, גַּם לִמּוּדוֹ בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם הוּא בְּסֵדֶר, כִּי אֶחָד מְחַזֵּק אֶת הַשֵּׁנִי, וְרוּחוֹ נָכוֹן בְּקִרְבּוֹ לַעֲסֹק וּלְעַיֵּן בַּתּוֹרָה כַּיָּאוּת וּכְנָכוֹן. וְאִם חַס וְחָלִילָה תְּפִלָּתוֹ בְּזִלְזוּל קְצָת בִּתְחִלַּת הַיּוֹם וְאֵינָהּ כַּהֹגֶן חָלִילָה, נִגְרָר הַיּוֹם מִמֵּילָא אַחַר תְּחִלָּתוֹ וְאֵינוֹ מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד, בִּתְפִלָּה וּבְתוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ וְיִהְיֶה דָּבוּק בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה כָּל הַיָּמִים, לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בַּזֶּה וּבַבָּא. עכ"ל.
וּכְלוּם יֵשׁ שִׁעוּר וְעֵרֶךְ לְתוֹסֶפֶת בְּכַוָּנַת הַתְּפִלָּה שֶׁיָּכוֹל אָדָם לִזְכּוֹת בְּהַקְדָּמַת זְמַן תְּפִלָּתוֹ בִּמְעַט, וּבִפְרָט שֶׁפְּעָמִים כְּשֶׁמִּתְאַחֵר עַד קָרוֹב לְסוֹף זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְנוֹ כְּבָר שׁוֹקֶקֶת מֵרָעָב, וְהַתְּפִלָּה נַעֲשֵׂית לוֹ כְּמַחְסוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְעָבְרוֹ עַל מְנַת שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס דְּבַר מָה לְפִיו.
וּכְבָר כָּתַב הַחֲזוֹן אִישׁ בְּאִגְּרוֹתָיו: הַלִּמּוּד וְהַתְּפִלָּה קְשׁוּרִים זֶה בְּזֶה, עֲמַל הַלִּמּוּד עוֹזֵר לְאוֹר הַתְּפִלָּה וְהַתְּפִלָּה עוֹזֶרֶת אֶת הַלִּמּוּד. תְּפִלָּה בִּבְחִינַת "קֶבַע" מַרְחִיקָה אֶת הַלִּמּוּד, וְהַלִּמּוּד בַּעֲצַלְתַּיִם מוֹנֵעַ תְּפִלָּה (קוב"א ח"א אִגֶּרֶת ב).
ו. וְהָרַב שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זצ"ל נָשָׂא עַל עִנְיָן זֶה אֶת מְשָׁלוֹ וְאָמַר: מָשָׁל לְמִי שֶׁקָּנָה מְכוֹנִית וְנוֹסֵעַ בָּהּ כָּל יָמָיו בְּהִלּוּךְ רִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לִמְּדוּ אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ עוֹד הִלּוּכִים וְיֶשְׁנָהּ אֶפְשָׁרוּת לְהַגְדִּיל אֶת הַמְּהִירוּת וּלְהָפִיק מֵהַמְּכוֹנִית כֹּחוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת תַּכְלִית כֹּחָהּ שֶׁל הַמְּכוֹנִית לִנְסֹעַ בָּהּ בִּמְהִירוּת שֶׁל עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר בְּשָׁעָה. וְאַדְרַבָּא רוֹאֶה בְּזֶה כֹּחַ עָצוּם וּמְהִירוּת נוֹרָאָה, שֶׁהֲרֵי זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר מֵהֲלִיכַת אָדָם. וּפְעָמִים מִתְאַמֵּץ מְאֹד וּמַגִּיעַ עַד אַרְבָּעִים קִילוֹמֶטֶר לְשָׁעָה, וְרוֹאֶה בְּזֶה מַמָּשׁ הֶשֵּׂג עָצוּם. אֲבָל בֶּאֱמֶת, הָרוֹאֶה יָבִין שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁל הַמְּכוֹנִית סְתוּמִים וַחֲתוּמִים בְּפָנָיו. וְכָל זֶה מִפְּנֵי חֶסְרוֹן יְדִיעָה קַלָּה, שֶׁבְּקַלּוּת הָיָה יָכוֹל לִלְמֹד עַל מִגְוַן הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת וְהַכֹּחוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וּלְהוֹסִיף כֹּחַ וְעָצְמָה פִּי כַּמָּה.
כָּךְ הוּא הַיַּחַס כְּלַפֵּי חֶסְרוֹן יְדִיעָה קַלָּה בַּדֶּרֶךְ לַהֲשָׂגַת עָצְמַת הַתְּפִלָּה וִיכוֹלוֹתֶיהָ הָאַדִּירוֹת, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם" זוֹ תְּפִלָּה, שֶׁעֶרְכָּהּ רָם כָּל כָּךְ וּבְנֵי הָאָדָם מֵחֲמַת אִי הַכָּרָתָם בָּהּ, מְזַלְזְלִים בָּהּ, וַחֲבָל (עכ"ד בְּהַקְדָּמָתוֹ לִשְׁעָרִים בִּתְּפִלָּה).
ז. בַּסֵּפֶר דַּעַת תּוֹרָה (מוּסְרֵי הַתּוֹרָה מִמָּרָן רַבִּי יְרוּחָם הַלֵּוִי לֵיוָואווִיץ זצ"ל מִמִּיר) בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים עַל הַפָּסוּק "וְדִי זָהָב" (א, א) מוּבָא בֵּאוּר נִפְלָא, וּכְדַאי לְעַיֵּן שָׁם, אַךְ נַעְתִּיק מִסְפַּר קְטָעִים הַנּוֹגְעִים לְעִנְיָנֵנוּ: ...וְרוֹאִים אָנוּ מִזֶּה הֶעָרָה נוֹרָאָה, וְעִקָּר גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכָּל הַדָּבָר תָּלוּי רַק בְּהַתְחָלוֹת הַגּוֹרְמוֹת וּמְבִיאוֹת לְהַמַּעֲשֶׂה, וְהַמֻּקְדָּמִים עוֹד זְמַן רַב לִפְנֵי הַמַּעֲשֶׂה, אִם כֵּן הֲרֵי בָּהֶם תָּלוּי כָּל עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם, לְהִזָּהֵר בַּהַתְחָלוֹת וְהַהַקְדָּמוֹת אֲשֶׁר לַחֲטָאִים וְגַם בְּהָאַתְחַלְּתָא דָּאַתְחַלְּתָא וְכוּ'.
אָדָם הָאוֹכֵל כָּל שָׂבְעוֹ, מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה עֲבֵרוֹת נוֹלָדוֹת מִזֶּה, מִי יוּכַל לִסְפֹּר כַּמָּה עֲבֵרוֹת מְסֻבָּבוֹת גַּם רַק עַל יְדֵי ה"פארשפיידע"?! וּבְצִיּוּר עוֹד: כְּשֶׁאָדָם קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, וְקָם בְּעַצְלוּת וּבְרִפְיוֹן קְצָת, וְאַחַר כָּךְ אֵרַע לוֹ אֵיזֶה פְּעָמִים שֶׁכָּעַס דֶּרֶךְ אַגַּב, אַף בְּלִי כַּוָּנָה רָעָה כְּלָל. וְאַחַר כָּךְ עוֹד אֵיזֶה בִּלְבּוּלִים, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא לַיְּשִׁיבָה וּפוֹתֵחַ הַגְּמָרָא וְיוֹשֵׁב לִלְמֹד, וְאֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ! "אוּן עֶס גֵּייט נִיט"! וְכַמּוּבָן שֶׁמִּזֶּה מִתְהַוֶּה כְּבָר בִּטּוּל תּוֹרָה שֶׁל כַּמָּה שָׁעוֹת, הִנֵּה הָאָדָם מְדַמֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁמַּה שֶּׁעַכְשָׁו אֵינוֹ מַצְלִיחַ "גֵּייט אִיהְם נִיט", הִנֵּה זֶה מִקְרֶה בְּעַלְמָא, וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין שֶׁעַכְשָׁו הִנֵּה הוּא כְּבָר אָנוּס מִצַּד הַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּלְּפָנִים, כִּי "מַה יַּעֲשֶׂה הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא", מַה יּוֹעִיל לוֹ מַה שֶּׁיִּתְבּוֹנֵן וְיִרְצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל עַצְמוֹ שֶׁל הַחֵטְא שֶׁל עַכְשָׁו, אִם לֹא יִתְבּוֹנֵן לְהָסִיר הַהַקְדָּמוֹת הַמַּשִּׁיאוֹת וְהַגּוֹרְמוֹת לְהַחֵטְא, כִּי בְּהִין הֵן קַיָּמוֹת, הֲלֹא בְּהֶכְרֵחַ יְבִיאוּהוּ גַּם לַעֲבֵרוֹת שְׁנִיּוֹת, וְכוּ'.
זֶהוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבָּ"ם (מוֹרֵה נְבוּכִים א, לד), שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁמּוֹנְעוֹת אֶת רֹב הָעוֹלָם מֵהַשָּׂגַת הַחָכְמָה הוּא מַה שֶּׁחָסֵר לָהֶם הַהַקְדָּמוֹת הַצְּרִיכוֹת לְהַשָּׂגַת הַחָכְמָה, כִּי הַחָכְמָה קַל לִקְנוֹתָהּ, אַךְ צָרִיךְ מִקֹּדֶם לִקְנוֹת הַקְדָּמוֹתֶיהָ, וְהַכְּסִילִים שׂוֹנְאִים הַקְדָּמוֹת וְרוֹצִים רַק אֶת "הָעִקָּר" וְכוּ'. כִּי גַּם הַכְּסִיל הִנֵּה רְצוֹנוֹ הוּא רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה כְּמוֹ הֶחָכָם, אַךְ הַחִלּוּק בֵּינֵיהֶם הוּא שֶׁהַכְּסִיל נִגָּשׁ יָשָׁר אֶל הַגְּמָרָא מִבְּלִי עֲשׂוֹת מִקֹּדֶם הַהַקְדָּמוֹת הַצְּרִיכוֹת לָהּ, כִּי עַל כֵּן מִמֵּילָא אִי אֶפְשָׁר כְּבָר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ הַהַשָּׂגָה לַלִּמּוּד, וְאַחַר כֵּן גַּם כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב כְּבָר זְמַן מָה אֵצֶל הַגְּמָרָא, וְהִנֵּה רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ, עוֹזֵב הוּא אָז אֶת הַגְּמָרָא לְעוֹלָם.
וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, לְהִזָּהֵר בַּהַתְחָלוֹת שֶׁל הַחָכְמָה, וַאֲפִלּוּ הַתְחָלוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה אֵין לָהֶם שׁוּם שַׁיָּכוּת לְהַלִּמּוּד עַצְמוֹ, כִּי אִם הוּא חָפֵץ בֶּאֱמֶת שֶׁהַיּוֹם יֵלְכוּ לוֹ לִמּוּדָיו בְּכִי טוֹב (עֶס זָאל אִיהְם גֵּיין דֶּער לֶערְנֶען גּוּט), הִנֵּה כְּבָר בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת "אַחֵר" בְּכָל דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו, לִהְיוֹתָן בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, וְלִהְיוֹת "מוּכָן" לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּבָזֶה כְּבָר אַחַר כָּךְ וַדַּאי יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו וְיַשְׂכִּיל. ע"כ.
ח. וְכָל פְּעֻלָּה הַנַּעֲשֵׂית לְצֹרֶךְ מַטָּרָה זוֹ שֶׁל קִיּוּם מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה בִּזְרִיזוּת, וַאֲפִלּוּ אִם הִיא נִרְאֵית קְטַנָּה בְּיוֹתֵר, חֲשׁוּבָה עַד מְאֹד. וּכְדֵי לְהָבִין וּלְהַדְגִּישׁ דָּבָר זֶה יוֹתֵר נָבִיא אֶת מְשָׁלוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבַהְרְדּוֹק (מַדְרֵגַת הָאָדָם, מְשָׁלִים וּפִתְגָּמִים עמ' רלח):
הָאָדָם נָתוּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה חֲזָקָה, וְהַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת מִצְווֹתֶיהָ וְאַזְהָרוֹתֶיהָ מַתְוָה לְפָנָיו אֶת תָּכְנִית הַמַּאֲבָק וְדַרְכֵי הַנִּצָּחוֹן. אוּלָם לִפְעָמִים נִדְמֶה לָאָדָם עַל צִוּוּי מְסֻיָּם שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא נְקֻדָּה קְטַנָּה וְחוּט הַשַּׂעֲרָה וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם נֵזֶק עָצוּם וְהֶפְסֵד רַב. וַהֲרֵי זֶה מָשׁוּל לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בְּמֻמְחֶה צְבָאִי גָּדוֹל שֶׁעִיֵּן בְּמַפַּת הַמִּלְחָמָה עֶרֶב קֹדֶם לִפְעֻלַּת הַקְּרָב, וְתִכְנֵן אֶת דַּרְכֵי הָאַסְטְרָטֶגְיָה אֵיךְ לַעֲבֹר עַל נְקֻדָּה זוֹ וְהֵיאָךְ לִכְבֹּשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה הַשְּׁנִיָּה וְכַדּוֹ'. וְהִנֵּה בָּא בּוּר אֶחָד וְתָמַהּ כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין זוֹ אֶלָּא נְקֻדָּה זְעִירָה וְאֶפְשָׁר לַעֲבֹר עָלֶיהָ בִּקְפִיצָה אַחַת, וְלֹא הִרְגִּישׁ וְלֹא חָשׁ אוֹתוֹ שׁוֹטֶה מֵרֹב בּוּרוּתוֹ, שֶׁרַק בַּמַּפָּה מְצֻיָּן אוֹתוֹ מָקוֹם בִּנְקֻדָּה קְטַנָּה, אֲבָל בַּמְּצִיאוּת יֵשׁ שָׁם נָהָר גָּדוֹל אוֹ הַר גָּבוֹהַּ וְיֵשׁ צֹרֶךְ בְּמַאֲבָקִים רַבִּים וּבְתִכְנוּנִים רְחָבִים כְּדֵי לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם וְלִכְבֹּשׁ אוֹתָם.
פרק ח' - עוד בטעם חיוב הזריזות בכלל סכנת העצלות בקימה של שחרית והסיעתא דשמיא של הזריז בדבר זה
א. רַבִּי יְרוּחָם הַלֵּוִי מִמִּיר זצוק"ל מְגַלֶּה לָנוּ בַּסֵּפֶר דַּעַת תּוֹרָה עַל פָּרָשַׁת בָּלָק (בְּחֵלֶק הַמַּאֲמָרִים) דָּבָר מַבְהִיל: כָּתוּב בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים (זְרִיזוּת פ"ז) כִּי הַמְּהִירוּת בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת מוֹלִידָה אַהֲבַת ה' בְּלֵב הָאָדָם, וְאִם יִנְהַג תְּנוּעַת אֵבָרָיו בִּכְבֵדוּת גַּם תְּנוּעַת רוּחוֹ תִּכְבַּד וְתִשְׁקַע. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַהִתְלַהֲטוּת הַפְּנִימִית גּוֹרֶמֶת לִתְנוּעָה מְהִירָה חִיצוֹנִית, כְּמוֹ כֵן הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנִית גּוֹרֶמֶת הִתְלַהֲטוּת פְּנִימִית. בֶּאֱמֶת צְרִיכִים לֵידַע כִּי יֶשְׁנָם בִּמְסִלַּת יְשָׁרִים כַּמָּה דִּבְרֵי קַבָּלָה שֶׁכְּתָבָם בִּלְבוּשׁ פָּשׁוּט, וְגַם הַדָּבָר הַזֶּה אֶחָד מֵהֶם, וְזֶה בֶּאֱמֶת דְּבַר פֶּלֶא, כִּי אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר שֶׁאַהֲבַת ה' תְּהֵא תְּלוּיָה בִּתְנוּעַת הָאֵיבָרִים, וּמַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמָשָׁל בִּתְנוּעַת הָרֶגֶל לַלֵּב?
הִנֵּה מִכָּאן רְאָיָה לְגֹדֶל חֲשִׁיבוּת הָאֵיבָרִים, שֶׁכָּל תְּנוּעָה בָּרֶגֶל, וַאֲפִלּוּ הֲכִי קַלָּה, פּוֹעֶלֶת גְּדוֹלוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם. אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הֵם הָאֵיבָרִים, וְעַל כֵּן אָנוּ מִשְׁתּוֹמְמִים מֵאֵלֶּה דִּבְרֵי הַמְּסִלַּת יְשָׁרִים. חֲזַ"ל אָמְרוּ (אָבוֹת ד, ב) הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה וּשְׂכַר עֲבֵרָה עֲבֵרָה.
אָדָם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה וּמַתְחִיל לָרוּץ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, תִּגְדַּל אַהֲבָתוֹ אֶל הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ אֶל הַגְּמָרָא כְּבָר יִרְצֶה לִלְמֹד. וּלְהֵפֶךְ, אֶפְשָׁר וְיִלְמַד אָדָם יוֹם שָׁלֵם וּבַבֹּקֶר יִתְעַצֵּל לָקוּם, יְאַבֵּד פְּרִי כָּל עֲמָלוֹ בְּעַצְלוּתוֹ זֹאת, כִּי אַחַר כָּךְ אַף יִמְאַס בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. וְכֵן הוּא גַּם בַּעֲבֵרוֹת, כִּי אֵינוֹ דַּי מַה שֶּׁאָדָם יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְכוֹבֵשׁ יִצְרוֹ, כִּי עֲדַיִן יִצְרוֹ בִּמְקוֹמוֹ יַעֲמֹד, אֶלָּא צָרִיךְ הוּא דַּוְקָא לִבְרֹחַ מִן הַחֵטְא בִּמְהִירוּת, וְאָז יִשְׁקַע חֶפְצוֹ עָלֶיהָ וְיָקוּץ בָּהּ.
וְזֹאת לָאו דַּוְקָא בְּרִיצַת הָרַגְלַיִם, אֶלָּא כֵּן הוּא בְּכָל תְּנוּעַת אֵיבָר, יְהֵא אֵיזֶה אֵיבָר שֶׁיְּהֵא. כָּל כָּךְ קְשׁוּרִים הָאֵיבָרִים בְּלֵב הָאָדָם וּבְרוּחָנִיּוּתוֹ, עַד שֶׁכְּמוֹ שֶׁנַּפְשׁוֹ מַשְׁפִּיעָה עַל אֵיבָרָיו, כֵּן כְּמוֹ כֵן חוֹזְרִים הָאֵיבָרִים וּפוֹעֲלִים עַל נַפְשׁוֹ.
הערה: *34 וכן הוא בראשית חכמה שער האהבה פרק י"א: ומדת הזריזות מורה על חשק נפשו ולבו לעשות הדבר ההוא מפני אהבת הבורא, ולכך מקדים ולא מאחר וכו'. ובעשות האדם הדבר בזריזות ובשמחה יתוסף בו רוח חדשה ורוח חיים רוחני באופן שיהיה קל כנשר. והדבר הזה תלוי בהסיר מלבו רוח עצלות ועצבות שהיא כח החיצוני המכביד כל אבריו של אדם, באופן שלא יהיה בו כח לקום ממקומו, לא לקרות ולא לעשות מצוה, כאילו כל אבריו מתים. ואם יעורר האדם לבו ויסיר כח העצלות החיצוני מעליו על ידי התדבקו בחשק אהבת ה', שהוא מקור החיים, הרי לבו חי, וקורא ושונה ועושה מצוותיו בזריזות ובשמחה לעשות רצון אביו שבשמים. ואז יתוסף בו כח, שיהיה קל כנשר גבור כארי וכו'. וע"ז נאמר וקוי ה' יחליפו כח וגו', ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. והכלל כי אין זריזות אלא ע"י חשק האהבה וכו'.
ב. (הֶעְתַּקְתִּי גַּם אֶת הַקְּטָעִים הַבָּאִים שָׁם, שֶׁקְּשׁוּרִים קֶשֶׁר אַמִּיץ לְהַנַּ"ל, וְהִנָּם בַּעֲלֵי תּוֹעֶלֶת עֲצוּמָה, כְּפִי שֶׁיִּרְאֶה הַקּוֹרֵא):
אָנוּ לוֹמְדִים עַתָּה בַּיְּשִׁיבָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם דֵּי הֵיטֵב, אַךְ עֲדַיִן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁחֲסֵרָה הַשִּׂמְחָה בְּהַלִּמּוּד, הַכֹּל מִתְנַהֵג בִּכְבֵדוּת, חֲסֵרָה הַפְּנִימִיּוּת, אֵין כָּל הַחֵפֶץ וְהַתְּשׁוּקָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּלְמִצְווֹת, הַתְּפִלָּה קָרָה מְאֹד, גַּם לִמּוּד הַמּוּסָר חַלָּשׁ, בְּלִי אַהֲבָה וְרֶגֶשׁ. וּלְחִסְּרוֹן הָאַהֲבָה עִקַּר הָעֵצָה הִיא לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה. לָבֹא לְהַסְּדָרִים בִּזְמַנָּם וְלֹא לְאַחֲרָם, כִּי הַתְּנוּעָה הַחִיצוֹנִית מְעוֹרֶרֶת הַפְּנִימִיּוּת. אֲנַחְנוּ הֲלֹא תְּמֵהִים עַל יְסוֹד זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהַעֲרִיךְ מַה הֵם אֶבְרֵי הָאָדָם, לוּ יָדַעְנוּ גֹּדֶל חֲשִׁיבוּתָם וּמַהוּתָם, הָיִינוּ מְבִינִים כְּבָר שֶׁכָּל חֶפְצוֹ שֶׁל אָדָם וּרְצוֹנוֹתָיו מְסוּרִים בִּידֵי אֵיבָרָיו. וּכְבָר כָּתַב הַגָּאוֹן הָרַב יִשְׂרָאֵל סַלַּנְטֶר זצ"ל בְּמִכְתָּבָיו הַנִּדְפָּסִים בְּ"אוֹר יִשְׂרָאֵל" (סִימָן יד), שֶׁהַהִתְהַפְּכוּת מֵרַע לְטוֹב בְּלִי לִמּוּד הַמּוּסָר הִיא כְּמוֹ בַּקָּשַׁת הָרְאִיָּה בְּלִי עַיִן וּשְׁמִיעָה בְּלִי אֹזֶן. בְּלִמּוּד הַמּוּסָר בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה, יְעוֹרֵר הַפְּנִימִיּוּת.
צָרִיךְ אָדָם כָּל יָמָיו לִלְמֹד מוּסָר בִּשְׁנֵי זְמַנִּים קְבוּעִים בְּכָל יוֹם וְיוֹם. כָּל קְבִיעוּת תְּהֵא לְכָל הַפָּחוֹת חֲצִי שָׁעָה. בַּחֲצִי שָׁעָה אַחַת יִלְמַד אֵיזֶה סֵפֶר שֶׁלִּבּוֹ יַחְפֹּץ, כְּגוֹן מְסִלַּת יְשָׁרִים, שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וְחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, מֵרֹאשׁ הַסֵּפֶר עַד סוֹפוֹ בְּלִי דִּלּוּג, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלּוֹמְדִים מַסֶּכֶת גְּמָרָא מִדַּף ב' עַד הַדַּף הָאַחֲרוֹן, וְאֵין מְדַלְּגִין אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת. וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים עַל הַסֵּפֶר וְשׁוּב לוֹמְדִים אוֹתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. אֲנִי לָמַדְתִּי סֵפֶר חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת בִּימֵי נְעוּרַי, וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר מִמֶּנּוּ הוּא מִלִּמּוּדִי אָז, כִּי לָמַדְתִּי אֶת הַסֵּפֶר מֵאָה פְּעָמִים וְאוּלַי יוֹתֵר. רַק אֶת שַׁעַר הַיִּחוּד אֶפְשָׁר לְדַלֵּג. וְיֵשׁ לִלְמֹד לִמּוּד זֶה הַתְּמִידִי עַל הַסֵּדֶר תָּמִיד בְּהִתְבּוֹנְנוּת רַבָּה, וְגַם בְּהִתְפַּעֲלוּת, וְיִלְמַד רַק שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת בְּכָל פַּעַם, וּלְמָחָר יַתְחִיל בְּמָקוֹם שֶׁסִּיֵּם אֶתְמוֹל, וְיַמְשִׁיךְ וְיִלְמַד הַשּׁוּרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן כְּסֵדֶר. זְכוּרַנִי שֶׁלָּמַדְתִּי בִּנְעוּרַי חֲצִי שָׁנָה רַק אֶת שַׁעַר הַבְּחִינָה לְבַד, מִפְּנֵי שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתוֹ בְּעִיּוּן רַב. כָּעֵת אֲנִי לוֹמֵד בְּכָל יוֹם לִפְנֵי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית חֲצִי שָׁעָה סֵפֶר רֵאשִׁית חָכְמָה.
חוּץ לִקְבִיעוּת לִמּוּד זֶה, לִמּוּד סִפְרֵי מוּסָר עַל הַסֵּדֶר, צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת לוֹ קְבִיעוּת אַחֶרֶת לַחֲזֹר עַל הַדְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים בְּיִחוּד לְחֶסְרוֹנוֹ הֲכִי גָּדוֹל, וְיִמְצָא עַל דְּבָרִים אֵלֶּה בְּסִפְרֵי מוּסָר וּבְדִבְרֵי חֲזַ"ל.
[אָמַר הַמְלַקֵּט, בְּקֶשֶׁר לִדְבָרִים אֵלֶּה עַל הַנְּחִיצוּת שֶׁל כָּל אֶחָד לִלְמֹד בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל וּבְסִפְרֵי מוּסָר אֶת הַדְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְחֶסְרוֹנוֹ הַגָּדוֹל, יֵשׁ לְהָעִיר: זִכָּנוּ הַקָּבָּ"ה בְּדוֹר זֶה "דּוֹר הַמְלַקְּטִים" שֶׁעַל נוֹשְׂאִים רַבִּים בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה וּמִדּוֹת נִכְתְּבוּ סְפָרִים הַמְרַכְּזִים בְּתוֹכָם אֶת הַפְּנִינִים הַמְּצוּיוֹת בְּיַם הַתּוֹרָה, דִּבְרֵי חֲזַ"ל, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, עֵצוֹת וְהַדְרָכוֹת הַקְּשׁוּרוֹת לְאוֹתוֹ נוֹשֵׂא בַּהֲלָכָה אוֹ בְּמִדּוֹת, עַל מְנַת לְהָקֵל אֶת הַמְּלָאכָה עַל כָּל דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ.
וְזֶהוּ מַמָּשׁ דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּסֵּפֶר פִּסְקֵי תְּשׁוּבוֹת עַל הִלְכוֹת שַׁבָּת בַּהַקְדָּמָה, בְּבֵאוּר דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (שַׁבָּת קלח:) שֶׁעֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשָּׁכַח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ וְכוּ', שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִמְצֹא הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד. וּמֵבִיא בְּשֵׁם זְקֵנוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "דִּבְרֵי בִּינָה" מִבְּיָאלֶה זצוקללה"ה שֶׁסִּפְרֵי הַלִּקּוּטִים הֵם הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה וַהֲכָנָה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" (עֵרֶךְ "אֲסֵפָה") וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּמָּה טוֹבָה עָשׂוּ לָנוּ בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, זָכוּ וְזִכּוּ אֶת הָרַבִּים, וּזְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בָּהֶם, שֶׁאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וּבִפְרָט כְּגוֹן אֲנָן דּוֹר יָתוֹם, יַתְמֵי דְּיַתְמֵי, אֲשֶׁר טִרְדּוֹת הַזְּמַן רַבּוּ עָלֵינוּ וְכוּ'. וְלָכֵן כָּל תַּלְמִיד חָכָם יִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקּוֹרֵא בֶּהָרִים, וְיַד כָּל מְמַשְׁמֶשֶׁת בָּהֶם כָּל שָׁעָה, כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה הַקִּצּוּר הוּא טֶבַע חָרִיף אָהוּב וְנֶחְמָד לַכֹּל, וְאוֹמְרִים בְּדֶרֶךְ צַחוּת "וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם" עכ"ל].
תַּכְלִית קְבִיעוּת זוֹ הִיא, שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים הַמְדַבְּרִים עַל חֶסְרוֹנוֹ קְרוֹבִים אֵלָיו בִּשְׁעַת נִסָּיוֹן כְּשֶׁיְּבַקְּשֵׁם. כַּעֲסָן יִלְמַד דְּבָרִים הַמְדַבְּרִים עַל כַּעַס. לֵץ יִלְמַד דְּבָרִים הַמְגַנִּים לֵיצָנוּת. בַּטְלָן דְּבָרִים הַמַּרְחִיקִים בִּטּוּל תּוֹרָה. בַּעַל גַּאֲוָה דְּבָרִים הַמְגַנִּים גַּאֲוָה. וּבַעַל לָשׁוֹן הָרַע דְּבָרִים הַמְגַנִּים לָשׁוֹן הָרַע. וְכַדּוֹמֶה לָהֶם. וּקְבִיעוּת זוֹ יִתָּכֵן אָמְנָם שֶׁיַּפְסִיקֶנּוּ אָדָם לִפְעָמִים עַל זְמַן קָצָר, אִם רוֹאֶה שֶׁכְּבָר חָזָק הַדָּבָר אֶצְלוֹ, וְאַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד.
ג. הַמִּתְעַצֵּל לָקוּם בַּבֹּקֶר נוֹתֵן יָד לְיִצְרוֹ לְהַטְבִּיעַ בְּנַפְשׁוֹ אֶת מִדַּת הָעַצְלוּת. בַסֵּפֶר חַסְדֵי אָבוֹת עַל מַסֶּכֶת אָבוֹת הֵבִיא רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים מִבָּבֶל – הַ"בֶּן אִישׁ חַי", מָשָׁל נָאֶה דֶּרֶךְ מְלִיצָה עַל מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (פ"ג מ"י): "רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".
שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית: אֶחָד הָיָה אָהוּב לַיֵּצֶר הָרַע, וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ וּמָצָא בְּבֵיתוֹ מְנִיפָה גְּדוֹלָה, וְעוֹד מָצָא מַלְבּוּשׁ מֵעוֹר שֶׁל חַיָּה שֶׁקּוֹרִין (פַּרְוָה), וַיִּשְׁאָלֵהוּ מַה תַּעֲשֶׂה בִּשְׁנַיִם אֵלֶּה?
וַיֹּאמֶר לוֹ: זֶה הַמַּלְבּוּשׁ, אֲנִי מַלְבִּישׁ אֶת אֲהוּבַי בִּימֵי הַחֹרֶף בְּשֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, לְחַמֵּם אֶת גּוּפָם עַל מִטָּתָם וְתִהְיֶה עֲרֵבָה לָהֶם שְׁכִיבָתָם בַּמִּטָּה מְאֹד, וְיִתְעַצְּלוּ לָקוּם לַתְּפִלָּה וְלִמּוּד תּוֹרָה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. וְזֹאת הַמְּנִיפָה, אֲנִי מֵנִיף לָהֶם בָּהּ בְּשֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית בִּימֵי הַקַּיִץ, וְאָבִיא לָהֶם בָּהּ רוּחַ טוֹב וְתֶעֱרַב לָהֶם שְׁנָתָם וְאֵין קָמִים מִמִּטָּתָם, כִּי יִתְעַצְּלוּ לָקוּם, וּבִשְׁנֵי כֵּלִים אֵלּוּ אֲנִי מַשְׁרִישׁ בְּלִבּוֹתָם מִדַּת הָעַצְלוּת.
ד. יוֹם אֶחָד לִפְנֵי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, סִפֵּר הַמַּשְׁגִּיחַ (רַבִּי נָתָן ווֹכְטְפוֹיגֶל זצ"ל), שֶׁרָאָה שְׁנֵי שְׁבוּיִים מְעֻנִּים (געפאנגענע)! נִסִּיתִי לַעֲזֹר לָהֶם וְלֹא הִצְלַחְתִּי, רַחֲמָנוּת עֲלֵיהֶם!!! הַשּׁוֹמְעִים תָּמְהוּ מֵאֵיפֹה הַמַּשְׁגִּיחַ הִגִּיעַ הַבֹּקֶר, וְאֵיפֹה פָּגַשׁ שְׁבוּיִים קֹדֶם שַׁחֲרִית. עַד שֶׁסִּפֵּר הַמַּשְׁגִּיחַ, שֶׁרָאָה שְׁנֵי בַּחוּרִים שֶׁלֹּא קָמוּ לַתְּפִלָּה... וְנִשְׁאֲרוּ שְׁבוּיִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר מְצוּדָתוֹ פְּרוּשָׂה...
וּבֹקֶר אֶחָד, הַמַּשְׁגִּיחַ הִגִּיעַ קְצָת מְאֻחָר לַתְּפִלָּה, וּבְעַנְוְתָנוּתוֹ אָמַר עַל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא הִגִּיעַ מְאֻחָר בִּגְלַל עַצְלוּת! שְׁאָלוּהוּ, הַאִם בְּגִיל כָּל כָּךְ מְבֻגָּר עֲדַיִן יֵשׁ עַצְלוּת, עָנָה הַמַּשְׁגִּיחַ וַדַּאי, עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַיֵּי הָאָדָם, צָרִיךְ לַעֲמֹל וּלְהַזִּיעַ (שוויטצען). וּבְלִי זֶה, אֵין לַבֶּן-אָדָם כְּלוּם! וְעוֹד יַפְסִיד כָּל מַה שֶּׁקָּנָה גַּם כֵּן.
שְׁאָלוּהוּ, הַאִם אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים שֶׁל יְגִיעָה, עֲדַיִן סוֹבֵל מֵעַצְלוּת, עָנָה בְּהִתְלַהֲבוּת, כְּשֶׁהָאָדָם מַזְקִין, הוּא עוֹשֶׂה "שְׁטַיְיגֶען" בְּעַצְלוּת... (לֶקֶט רְשִׁימוֹת בְּעִנְיְנֵי תְּפִלָּה).
ה. "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (בַּמִּדְבָּר כג, כד), הָ"אֲרִי" חָזָק מִן הַ"לָבִיא", בְּשָׁעָה שֶׁיְּהוּדִי קָם וּמְבַקֵּשׁ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֲרֵיהוּ כְּמוֹ "לָבִיא" בִּלְבַד, אוּלָם עַד מְהֵרָה מְסַיְּעִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם –"הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ"
– וְהוּא מִתְנַשֵּׂא כַּאֲרִי (מַעֲיָנָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּשֵׁם "זֹאת זִכָּרוֹן" בְּשֵׁם הַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ זַ"ל).
ו. וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה כָּתַב הַגָּאוֹן הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זצ"ל: ...כָּךְ זֶה בְּכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה'. כְּגוֹן קָשֶׁה לָקוּם מֵהַמִּטָּה בַּבֹּקֶר, אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר קָם, מַרְגִּישׁ שֶׁכִּמְעַט אֵין שׁוּם קֹשִׁי, אוֹ אִם חַם בַּחוּץ וְקָשֶׁה לָצֵאת, לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא נַעֲשָׂה קַל (אוֹר לְצִיּוֹן תּוֹרָה, ג).