אור ברסלב
יתגבר כארי פרק ה - בעית הדור – חפזון

יתגבר כארי

פרק ה - בעית הדור – חפזון

פרק ד - הדרכה מרחבת ועמקה להכנה לתפלה

א. הַמַּפְרִיעַ הָעִקָּרִי לַהֲכָנָה לַתְּפִלָּה וּלְכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא הַ"חִפָּזוֹן", וּמִשּׁוּם הַהֶרֶס הָרַב שֶׁבְּעֶטְיוֹ נַרְחִיב אוֹדוֹתָיו, וְנַקְדִּישׁ לוֹ פֶּרֶק שָׁלֵם.

תְּחִלָּה נָבִיא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֶה בַּסֵּפֶר פִּרְקֵי הַדְרָכָה לְבֶן תּוֹרָה (תְּפִלָּה, עָנָף ה): כָּל צוּרַת הַחַיִּים הַיּוֹם הִיא שֶׁל מְהִירוּת, חִפָּזוֹן. אַבְרֵךְ מַגִּיעַ בַּבֹּקֶר לְהִתְפַּלֵּל, הוּא מֻכְרָח בְּשָׁעָה מְדֻיֶּקֶת לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, לְהַכְנִיס אֶת בָּנָיו לַגַּן, אוֹ לַחֵידֶר, וְכַדּוֹמֶה. אַחַר כָּךְ הוּא מֻכְרָח לְהַגִּיעַ לַכּוֹלֵל בַּזְּמַן. בַּצָהֳרַיִם הוּא מִתְפַּלֵּל מִנְחָה, וְהוּא "חַיָּב" לְמַהֵר לְהוֹצִיא אֶת הַיְלָדִים מֵהַגַּן, וְכוּ' וְכוּ'. כָּל צוּרַת הַחַיִּים הִיא צוּרָה שֶׁל חֹסֶר רְגִיעָה, בְּצוּרָה כָּזֹאת כִּמְעַט וְאִי אֶפְשָׁר לִצְמֹחַ כְּלוּם.

חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת מַהְפָּךְ בְּצוּרַת הַחַיִּים, לָצֵאת מֵחַיֵּי חִפָּזוֹן, לְחַיֵּי רֹגַע וְשַׁלְוָה פְּנִימִית. אָדָם מֻכְרָח לְסַדֵּר לוֹ זְמַן שֶׁיּוּכַל לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה (אֲפִלּוּ אִם בַּמְּצִיאוּת לֹא יַאֲרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְכָךְ). אִי אֶפְשָׁר לָתֵת עֵצוֹת מַעֲשִׂיּוֹת לְכָל אֶחָד, כֵּיצַד לְסַדֵּר אֶת יוֹמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן. מִכָּל מָקוֹם, אָדָם מֻכְרָח לְסַדֵּר אֶת סֵדֶר יוֹמוֹ כָּךְ. לְדֻגְמָא, אִם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לוֹקַחַת אֶצְלוֹ בְּעֵרֶךְ כְּשָׁעָה, עָלָיו לְהַקְדִּישׁ לַתְּפִלָּה זְמַן שֶׁל כְּשָׁעָה וָחֵצִי וְכוּ' וְכוּ', וְתֵן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. עכ"ד.

ב. וְכָךְ כּוֹתֵב הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זצ"ל (שְׁעָרִים בִּתְפִלָּה פְּתִיחָה ו): הַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן לְהַצְלָחַת הַתְּפִלָּה הוּא לְהַקְדִּישׁ לָהּ זְמַן כָּרָאוּי. דָּבָר זֶה הוּא כְּלָל לְהַצְלָחָה בְּכָל עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה. מִי שֶׁמְּמַהֵר לִגְמֹר דָּבָר וּזְמַנּוֹ דּוֹחֵק עָלָיו, לֹא יוּכַל לְהַצְלִיחַ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.

כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ חָכָם אֶחָד, כַּמָּה זְמַן מִן הָרָאוּי לְהַאֲרִיךְ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הוּא עָנָה – עַד שֶׁגּוֹמְרִים. כַּמָּה נִפְלָאָה הַגְדָּרָה זוֹ, אֶחָד הַמַּאֲרִיךְ וְאֶחָד הַמְקַצֵּר – וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוּב. ע"כ.

ג. כָּתוּב בִּתְהִלִּים (קיט, צח) "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ" – מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם אוֹיְבָיו שֶׁל הָאָדָם (אִם אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כָּרָאוּי), תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ – יֵשׁ לִלְמֹד לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, תּוֹרָה וּמִצְווֹת. מֵהַסִּפּוּר הַבָּא, הַלָּקוּחַ מֵעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה, נוּכַל לִלְמֹד וּלְהָבִין מַדּוּעַ הַחִפָּזוֹן כָּל כָּךְ מַפְרִיעַ לַהַצְלָחָה הָרוּחָנִית שֶׁל הָאָדָם.

לִפְנֵי זְמַן מָה נִפְגַּשׁ אֶחָד מִידִידַי עִם מְתַוֵּךְ מְפֻרְסָם בְּמִשְׂרָדוֹ, לְצֹרֶךְ קְנִיַּת דִּירָה מְסֻיֶּמֶת. בְּמַהֲלַךְ הַפְּגִישָׁה הֻחְלַט שֶׁלְּתוֹעֶלֶת הָעִנְיָן כְּדַאי לְהַזְמִין אֶת מוֹכֵר הַדִּירָה וּלְנַהֵל אֶת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִמּוֹ בְּנוֹכְחוּת הַמְתַוֵּךְ. הַיָּדִיד הִצִּיעַ לַמְתַוֵּךְ לְהַזְמִין אֶת הַמּוֹכֵר מִיָּד וּלְהַתְחִיל בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְהוּא נִתְקָל בְּסֵרוּב מֻחְלָט מִצַּד הַמְתַוֵּךְ. הַדָּבָר הָיָה תָּמוּהַּ מְאֹד בְּעֵינָיו, כִּי לְפִי הֲבָנָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים גִּלּוּ עִנְיָן בָּעִסְקָה הָיָה עַל הַמְתַוֵּךְ, לְזָרֵז אוֹתָהּ וּלְהָבִיאָהּ לִידֵי גְּמַר כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר כְּדֵי שֶׁאַחַד הַצְּדָדִים לֹא יַחֲזֹר בּוֹ, וְאָז יַפְסִיד הַמְתַוֵּךְ אֶת שְׂכָרוֹ, דְּמֵי הַתִּוּוּךְ. וְהוּא הִבִּיעַ אֶת תְּמִיהָתוֹ זוֹ בְּאָזְנֵי הַמְתַוֵּךְ. בְּעוֹד הוּא תָּמֵהַּ, פָּתַח הַמְתַוֵּךְ אֶת פִּיו בְּחָכְמָה, וְכָךְ (בְּעֵרֶךְ) הָיוּ דְּבָרָיו:

מִנִּסְיוֹנִי הָרַב בְּעִסְקָאוֹת כָּאֵלּוּ לָמַדְתִּי שֶׁאָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לְזַמֵּן אָדָם לְדִיּוּן בְּדָבָר שֶׁדּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִשּׁוּב הַדַּעַת וְהַכְרָעָה, אִם בְּשָׁלָב מְסֻיָּם שֶׁל הַדִּיּוּן יִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק אוֹתוֹ וְלַעֲסֹק בְּעִנְיָן אַחֵר, בְּמַצָּב זֶה הוּא "נָעוּל" עַל דְּבָרִים שֶׁהֶחְלִיט בֶּעָבָר וְאֵין סִכּוּי לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לָבֹא לִקְרָאתֵנוּ, לְהוֹזִיל אֶת הַמְּחִיר וְכַדּוֹמֶה. עָלַי לְבָרֵר קֹדֶם מָתַי נוּכַל לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּנוּי וְאֵין דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁמַּטְרִידִים אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה בְּלֹא לַחַץ שֶׁל זְמַן, וְאָז יִהְיֶה פָּתוּחַ וּמְשֻׁחְרָר לְרַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים שֶׁנַּעֲלֶה לוֹ. זֶה כְּלָל שֶׁתָּקֵף בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם – הוֹסִיף וְאָמַר, וְהַנֶּחְפָּז.. מְאַבֵּד אֶת כַּסְפּוֹ!

וְכָךְ הוּא גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא לְהַבְדִּיל, כְּשֶׁהָאָדָם מֻטְרָד וְנֶחְפָּז הוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְאֵינוֹ מִתְרַכֵּז בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה וּמַעֲשָׂיו הֵם בְּלִי כַּוָּנָה וְחַיּוּת.

וּלְבֵאוּר יֶתֶר נָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר פִּרְקֵי הַדְרָכָה לְבֶן תּוֹרָה (תְּפִלָּה, עָנָף ה), עַל דִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם "וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת". עִנְיַן תְּפִלָּה בְּנַחַת יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים. א)חִיצוֹנִי ב)פְּנִימִי. וּנְפָרֵשׁ; חִיצוֹנִי, עַל הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּאִטִּיּוּת, לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלִּים כְּמוֹנֶה מָעוֹת, וְלֹא חַס וְחָלִילָה בְּחָפְזָה. תְּפִלָּה בְּחָפְזָה הִיא הֵפֶךְ כָּל צוּרַת מַהוּת הַמֻּשָּׂג תְּפִלָּה. הָאָדָם צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִפִּיו כָּל מִלָּה בִּמְתִינוּת, וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (אֹרַח חַיִּים צח ס"א): "הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו".

הַמִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּדִבְרֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ יִרְאֶה, שֶׁכָּתַב "צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ". בְּלִבּוֹ דַּוְקָא, וְלֹא כָּתַב בְּשִׂכְלוֹ. מַהִי כַּוָּנַת הַלֵּב הָאֲמוּרָה כָּאן? עִנְיָנָהּ שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין מִכַּוָּנַת הַשֵּׂכֶל. כַּוָּנַת הַשֵּׂכֶל עִנְיָנָהּ, לְהָבִין הֵיטֵב פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו. לְעֻמָּתָהּ, כַּוָּנַת הַלֵּב עִנְיָנָהּ לִחְיוֹת וּלְהַרְגִּישׁ אֶת מַה שֶּׁמּוֹצִיא בְּפִיו. אִם הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא, עָלָיו לְהַרְגִּישׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁל אָדָם הַנֶּהֱנֶה לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל אָבִיו. וְאִם הוּא מְבַקֵּשׁ עַל צְרָכָיו, עָלָיו לְהַרְגִּישׁ הַרְגָּשָׁה שֶׁל עָנִי בַּפֶּתַח. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָרַמְבָּ"ם "וּבְתַחֲנוּנִים". אָדָם צָרִיךְ שֶׁהַרְגָּשַׁת לְבָבוֹ תַּתְאִים עִם הַמִּלִּים שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו.

בִּשְׁבִיל כַּוָּנַת הַלֵּב אֵין דַּי בְּנַחַת חִיצוֹנִית, בַּאֲמִירָה בִּמְתִינוּת, לְשֵׁם כָּךְ נִצְרֶכֶת נַחַת פְּנִימִית, רְגִיעָה פְּנִימִית, שַׁלְוָה. אִם הָאָדָם כְּבָר מֵעֵת שֶׁמַּתְחִיל אֶת תְּפִלָּתוֹ, יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה מֶתַח אוֹ לַחַץ קָטָן, שֶׁמִּיָּד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אַלְמוֹנִי, בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה הוּא יָכוֹל לְהַפְסִיד אֶת כָּל תְּפִלָּתוֹ. אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל חַיָּב לְהַרְגִּישׁ, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מִגְבָּלַת זְמַן כַּמָּה לְהַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה. הוּא חַיָּב שֶׁיָּחוּשׁ, שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר הַמְמַהֵר אוֹתוֹ לִגְמֹר אֶת הַתְּפִלָּה. ע"כ.

ד. כָּךְ עַל גּוּף הַתְּפִלָּה וְכָךְ גַּם עַל הַהֲכָנָה לַתְּפִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב עַל כָּךְ בַּסֵּפֶר עֲלֵי שׁוּר וְהוּבָא לְעֵיל (פ"ב אוֹת ב): אֲנַחְנוּ רְדוּפִים מְאֹד מִקֶּצֶב הַחַיִּים הַמּוֹדֶרְנִיִּים שֶׁהַכֹּל צָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת בִּמְהִירוּת. בְּאֹכֶל וּבְשִׂיחַת רֵעִים אָנוּ מַאֲרִיכִים לְמַדַּי, אֲבָל בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית אָנוּ לְחוּצִים, שֶׁכָּל אֶחָד מְמַהֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, וּבְקֹשִׁי רַב אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְרַגֵּל בִּתְפִלָּה מְתוּנָה, וַאֲפִלּוּ דַּקָּה אַחַת יְקָרָה לָנוּ. לָכֵן אֲפִלּוּ דַּקָּה זוֹ שֶׁל שְׁהִיָּה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה עוֹלָה לָנוּ בְּמַאֲמָץ וּמַאֲבָק. אַךְ אֵין לְוַתֵּר עָלֶיהָ.

תוכן העניינים

יתגבר כארי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה