פרק ב - שנה בשעור מספיק
א. קֹדֶם שֶׁנְּבָאֵר הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הַשַּׁיָּךְ לְעִנְיַן הַקִּימָה, יֶשְׁנוֹ עִנְיָן נוֹסָף הַקָּשׁוּר לְשֵׁנָה בִּכְלָל, וּמִן הָרָאוּי לְיַחֵד עָלָיו אֶת הַדִּבּוּר. עִנְיָן זֶה הוּא הַחֲשִׁיבוּת שֶׁיֵּשׁ לְשֵׁנָה בְּשִׁעוּר מַסְפִּיק לְקִיּוּם הַגּוּף. מַחְסוֹר בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה הַנְּחוּצוֹת לָאָדָם לְקִיּוּם גּוּפוֹ, אַף מִסִּבּוֹת הַנִּרְאוֹת לִכְאוֹרָה מֻצְדָּקוֹת, גּוֹרֵם לְמַעֲשֶׂה עֲיֵפוּת רַבָּה וּמַקְשֶׁה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים אֶת הַהִתְגַּבְּרוּת בְּמִלְחֶמֶת הַיּוֹם יוֹם כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. וּמִי שֶׁמְּזַלְזֵל בַּדָּבָר וְאֵינוֹ יָשֵׁן בְּשִׁעוּר מַסְפִּיק, דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמְּמַעֵט בַּאֲכִילַת הַדָּרוּשׁ לוֹ כְּדֵי קִיּוּמוֹ, עַד שֶׁנֶּחֱלָשׁ וּבָטֵל מֵעֲבוֹדַת ה'.
עַל כֵּן, כָּאן הַמָּקוֹם לִכְתֹּב אֶת הוֹרָאַת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מַהִי "שֵׁנָה בְּשִׁעוּר מַסְפִּיק" שֶׁהָאָדָם מְחֻיָּב בָּהּ. וְכֹה מוּבָא בַּסֵּפֶר "מִשֶּׁל הָאָבוֹת" (עמ' שיז): רַבִּי מָרְדְּכַי גִּיפְטֶר, רֹאשׁ יְשִׁיבַת טֶלְז, מַעֲלֶה עַל נֵס אֶת דַּאֲגָתוֹ הָעֲמֻקָּה שֶׁל מָרָן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֶבְסְקִי –הַ"סְטַיְיפְּלֶר"– לִשְׁלוֹמָם שֶׁל בְּנֵי תּוֹרָה, כְּפִי שֶׁבָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּאַחַת מִפְּגִישׁוֹתֵיהֶם שֶׁנַּסָבַָּה עַל הַתְמָדָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל תַּלְמִידֵי יְשִׁיבַת "לֵיקְווּד":
"הָיָה זֶה בְּאוֹתָן שָׁנִים, בָּהֶן שָׁהִינוּ בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה עִם חֲבוּרָה מִבְּנֵי יְשִׁיבָתֵנוּ, בְּקִרְיַת טֶלְז שֶׁעַל יַד יְרוּשָׁלַיִם. הָיִיתִי נוֹהֵג לְהִכָּנֵס אֵלָיו וּלְהִתְיָעֵץ בְּעִנְיְנֵי הַיְשִׁיבָה. פַּעַם אַחַת כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי, וְלֹא הִסְפַּקְתִּי עֲדַיִן לְהִתְיַשֵּׁב, פָּנָה אֵלַי מִיָּד בְּתַרְעֹמֶת, וְאָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבַּחוּרִים אֶצְלְכֶם, עֵרִים בַּשָּׁעוֹת הַמְאֻחָרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וּדְעוּ לָכֶם שֶׁאָסוּר לִנְהֹג כָּךְ! הֵם יַהַפְכוּ, חַס-וְחָלִילָה, לְעַמֵּי הָאָרֶץ, עַד אֲשֶׁר הֵם לֹא יָבִינוּ אֲפִלּוּ מִשְׁנָה פְּשׁוּטָה! עֲלֵיהֶם לָדַעַת שֶׁבְּווֹלוֹזִ'ין יָשְׁנוּ בַּלֵּילוֹת! וְאִם כֵּן, כֵּיצַד אַתֶּם מַרְשִׁים לָהֶם לֹא לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת, וְאֵינָם מַסְפִּיקִים לְהַחֲלִיף כֹּחַ?! כֹּה הָיוּ דְּבָרָיו אָז.
"הֵשַׁבְתִּי לוֹ, שֶׁאֵין זֶה בָּא מִשּׁוּם צִוּוּי אוֹ הוֹרָאָה שֶׁלִּי. אֶלָּא שֶׁהַבַּחוּרִים עַצְמָם בְּיָזְמָתָם, עֵרִים בַּלֵּילוֹת, מֵרֹב אַהֲבַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּקִרְבָּם, אֲבָל אֲנִי עַצְמִי נֶהֱנֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב לִישֹׁן בַּלַּיְלָה, נִרְדָּם אֲנִי מִתּוֹךְ נְעִימַת קוֹל תַּלְמוּדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר אֲנִי נֵעוֹר מִקּוֹל לִמּוּדָם, וְרֹוֶה הַרְבֵּה נַחַת מֵאַהֲבַת הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם. וְנִתְחַיֵּךְ רַבֵּנוּ בְּטוּב-לֵבָב וּבִמְאוֹר פָּנָיו, וּמָחָא בְּכַפָּיו וְאָמַר: 'אוֹי כַּמָּה טוֹב, אוֹי כַּמָּה נָעִים!'.
"אוּלָם מִיָּד שִׁנָּה אֶת טַעֲמוֹ, הָלַם עַל הַשֻּׁלְחָן בְּתַקִּיפוּת, וְאָמַר לִי: אֱמֹר לָהֶם, שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת! הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ מֵאָדָם שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא פָּסַק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וְהָיָה נֵעוֹר יָמִים וְלֵילוֹת שְׁלֵמִים בִּיגִיעָתוֹ הָעֲצוּמָה בַּתּוֹרָה, וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֵיךְ שֶׁהוּא נִרְדָּם מֵרֹב עֲיֵפוּת עַל הַגְּמָרָא. יָמִים וְלֵילוֹת הָיוּ שָׁוִים אֶצְלוֹ בִּשְׁקִידָתוֹ הַנּוֹרָאָה בַּתּוֹרָה, וְאוּלָם כָּל זֶה – רַק כְּלַפֵּי עַצְמוֹ, אַךְ בְּיַחַס לַאֲחֵרִים, לִבְנֵי-תּוֹרָה וּלְלוֹמְדֵי-תּוֹרָה, נָתַן מַחְשַׁבְתּוֹ לִדְאֹג אֶת דַּאֲגַת עֲתִידָם וְאֶת דַּאֲגַת בְּרִיאוּתָם. וְהוּא הֶעֱרִיךְ לְנָכוֹן אֶת כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ שֶׁל בֶּן יְשִׁיבָה, שֶׁלֹּא לְכֻלָּם יֵשׁ אֶת אוֹתָם כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ הָעֲצוּמִים שֶׁל הַ'סְטַיְיפְּלֶר'" (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב).
ב. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ זצוק"ל לְתַלְמִידִים צְעִירִים הַמְשַׁחֲרִים לְפִתְחוֹ: הִנֵּה דַּע לְךָ שֶׁיֵּשׁ 24 שָׁעוֹת בַּיְּמָמָה, וּמִזֶּה יוֹרֵד 8 שָׁעוֹת לְשֵׁנָה. וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְחַלֵּק אֶת שְׁעוֹת הַשֵּׁנָה לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם. יֵשׁ שֶׁיָּשֵׁן כָּל ה- 8 שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וְיֵשׁ שֶׁיָּשֵׁן שֶׁבַע אוֹ שֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם יָשֵׁן עוֹד שָׁעָה אוֹ שָׁעָה וָחֵצִי. אֲבָל עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאָסוּר לְזַלְזֵל בְּשֵׁנָה, וְאִם יָשֵׁן סַךְ הַכֹּל בְּמֶשֶׁךְ הַיְמָמָה 8 שָׁעוֹת – כִּי אָז הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ רָגוּעַ וּמְסֻגָּל לִלְמֹד הֵיטֵב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יִשְׁמַע לַעֲצַת הַיֵּצֶר חַס וְשָׁלוֹם לְמַעֵט בְּשֵׁנָה – אָז יִגְרֹם לוֹ חַס וְחָלִילָה לְהִתְדַּרְדְּרוּת, וְלָכֵן צָרִיךְ 8 שָׁעוֹת לְשֵׁנָה (קַרְיָנָא דְאִיגַרְתָּא).
וּבְמָקוֹם אַחֵר שָׁם (ח"א סי' כח) כָּתוּב בִּשְׁמוֹ:"הִנֵּה בִּזְמַנֵּנוּ בְּאֹפֶן רָגִיל צְרִיכִין לִישֹׁן כְּשֶׁבַע שָׁעוֹת (ראה הערה) בְּמֵעֵת לְעֵת. וּבְפָחוֹת מִזֶּה אֵין הָרֹאשׁ מְיֻשָּׁב הֵיטֵב לְהִתְעַמֵּק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אַךְ יֵשׁ יוֹצֵא מֵהַכְּלָל שֶׁמֻּכְרָח לִישֹׁן שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְיֵשׁ יוֹצֵא מֵהַכְּלָל שֶׁמַּסְפִּיק לוֹ גַּם שֵׁשׁ שָׁעוֹת, אֲבָל דֶּרֶךְ כְּלָל מֻכְרָחִים לְשֶׁבַע שְׁעוֹת שֵׁנָה בְּמֵעֵת לְעֵת. וּבַסֵּפֶר "מִכְתָּבִים וּמַאֲמָרִים" (ח"ב סי' ה) כָּתַב מָרָן הַגָּאוֹן הָרַב אֶלְעָזָר מְנַחֵם מַן שַׁךְ זצ"ל: "לִישֹׁן צָרִיךְ אָדָם כְּפִי צָרְכּוֹ, וְהַיְנוּ לֹא פָּחוֹת מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת עַד שֶׁבַע, וּפָחוֹת מִזֶּה מַזִּיק לִבְרִיאוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם". וּרְאֵה עוֹד בַּזֶה בַּסֵּפֶר "בְּתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה" (עמ' ער).
הערה: יתכן שהשיעור של שמונה שעות שכתוב בקטע הקודם הוא רק לתלמידים צעירים, וכאן כתוב השיעור לכל אדם.
ג. מֵעִיד הָרַב הַגָּאוֹן ר' נַחוּם רוֹגוֹזְנִיצְקִי שְׁלִיטָ"א: "מָרָן בַּעַל הַ'חֲזוֹן-אִישׁ' צִוָּה עָלַי לִישֹׁן לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע שָׁעוֹת בִּימָמָה. וּמִפַּעַם לְפַעַם הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתִי אִם אֲנִי מַקְפִּיד עַל זֶה. וְאָמַר שֶׁאֶפְשָׁר גַּם לְחַלֵּק אֶת שְׁעוֹת הַשֵּׁנָה – שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה. פַּעַם שָׁאַל אוֹתִי: כַּמָּה יָשַׁנְתָּ בַּלַּיְלָה? וּבְאַקְרַאי, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, יָשַׁנְתִּי רַק שֵׁשׁ שָׁעוֹת. הֵגִיב עַל כָּךְ בְּחֻמְרָה, בְּאָמְרוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַבְּרִיאוּת, כִּי הַדָּבָר עָלוּל לִגְרֹם לְאַחַר זְמַן לְבִטּוּל תּוֹרָה. וְהוֹסִיף, שֶׁבִּשְׁנוֹת הַזִּקְנָה אֶפְשָׁר לְהָקֵל.
"וְסִפֵּר לִי יָדִיד שֶׁלָּמַד בִּישִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָה וְהָיָה מְקֹרָב לְרַבֵּנוּ, שֶׁשָּׁאַל פַּעַם אַחַת אֶת הַחֲזוֹן אִישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת לִישֹׁן? וְהֵשִׁיבוֹ: שְׁמוֹנֶה. וּשְׁאָלוֹ: הֲרֵי כָּתוּב 'בְּמִעוּט שֵׁנָה'? וְהֵשִׁיבוֹ רַבֵּנוּ: זֶה נִקְרָא מִעוּט שֵׁנָה! [כְּלוֹמַר, שֶׁהָעִקָּר לֹא לִישֹׁן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ, וּמַה שֶּׁצָּרִיךְ הוּא הַנִּקְרָא מִעוּט שֵׁנָה] ("מַעֲשֵׂה אִישׁ").
וּלְמַעֲשֶׂה עִקַּר הַדְּבָרִים כְּבָר מָצוּי בְּדִבְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, וְנָבִיא כָּאן שְׁנֵי מְקוֹרוֹת לְזֶה:
ד. "וְאָמְרוּ בְּשֵׁם הָרַמְבָּ"ם שֶׁהָיָה יָשֵׁן שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בְּכָל לַיְלָה, וְסִימָן: אָ"ז, יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי..." (תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל אָבוֹת פ"ו אוֹת פג).
ה. "וּבְוַדַּאי אִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם בְּלֹא שֵׁנָה, וְאִם לֹא יִישַׁן גַּם בַּלַּיְלָה יִשְׁתַּגֵּעַ וְיֵצֵא מִדַּעְתּוֹ, וְלָכֵן אוֹמֵר הַתַּנָּא 'בְּמִעוּט שֵׁנָה'" ("לֶחֶם שָׁמַיִם" לְר' יַעֲבֵ"ץ אָבוֹת פ"ו ).
הערה: ומצאנו בענין זה בספר אזור אליהו (מבעל מחבר ספר 'שבט מוסר') סי' ע"ה פירוש נפלא על מה ששנינו במסכת אבות (פ"ג מ"ד): רבי חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. וז"ל: עוד יש לפרש שהנעור בלילה אינו מפנה ליבו לבטלה, והטעם שמתחייב הוא זה, שכבר קצבו חז"ל (רמב"ם הל' דעות ד' ד') שיעור שינת האדם שמונה שעות בין יום ולילה, ובזה יהיה בריא אולם לעבודתו יתברך, משום שמיעוט שינה פחות משיעור זה מחלה לאדם, ובא לידי חולאים ומסתכן בעצמו, לכן אמר "הנעור בלילה", שנעור בקום עשה מהשינה שקצבו חז"ל. ולכן לא אמר "הקם משנתו" כדכתיב (משלי ו' ט') "מתי תקום משנתך" אלא אמר "נעור", לרמוז למה שפירשנו, שנעור מתוך השמונה וכו' עכ"ל.
ו. וּנְסַיֵּם בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק ר' חַיִּים פְרִידְלַנְדֶּר זצ"ל: יֵשׁ דֵּעָה הָאוֹמֶרֶת (ב"ר פר' לד) שֶׁמֵּהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁאָדָם נוֹלָד יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרַע, וְזֹאת בְּהִסְתַּמֵּךְ עַל דִּבְרֵי הַכָּתוּב "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו" – מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ, נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרַע. מַה יֵּצֶר הָרַע יֵשׁ לְתִינוֹק? עַל זֶה שָׁמַעְתִּי מֵהָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זצ"ל, שֶׁפַּעַם נִכְנַס בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" הַבַּיְתָה. רָצָה הֶחָפֵץ חַיִּים לְהַאֲכִילוֹ. הַיֶּלֶד סֵרַב. אָמַר עַל כָּךְ הֶ"חָפֵץ חַיִּים": חֲזַ"ל אוֹמְרִים עַל הַפָּסוּק "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו" דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֶר הָרַע מִתְעוֹרֵר כְּבָר אֵצֶל הַתִּינוֹק. וְכִי מַה "יֵצֶר הָרַע" יָכוֹל לְפַתּוֹת תִּינוֹק? הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָבֹא אֶל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי וּלְפַתּוֹתוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. עַל כֵּן בְּתַחְבּוּלוֹת הוּא עוֹשֶׂה אֶת מִלְחַמְתּוֹ. הוּא בָּא אֶל הַיֶּלֶד וּמַצְדִּיקוֹ, שֶׁאָמְנָם כֵּן, אֵינְךָ יָכוֹל לֶאֱכֹל וְלִזְלֹל כְּגוֹי. הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת זֹאת עָלֶיךָ. עַל כֵּן, אַל תֹּאכַל. וְכַמּוּבָן מַטְּרָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע בְּכָךְ הִיא לְהַחֲלִישׁ אֶת הַיֶּלֶד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הַכֹּחַ לְקַיֵּם מִצְווֹת ("מְסִלּוֹת חַיִּים בְּחִנּוּךְ" עַמּוּד 88).
בְּאַחַת הַשְּׂמָחוֹת בָּהּ הִשְׁתַּתֵּף וְדָרַשׁ הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זצ"ל, סִפֵּר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵהֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל, שֶׁאָמַר פַּעַם: פֶּלֶא הוּא, שְׁנֵי יְלָדִים נוֹלְדוּ בְּאוֹתָהּ עֲיָרָה, וּשְׁנֵיהֶם גְּדֵלִים יַחַד עִם אוֹתָם הַתְּנָאִים. וְאַף עַל פִּי כֵן הַיֶלֶד הַיְהוּדִי חַלָּשׁ וְרָזֶה וְלֹא רוֹצֶה לֶאֱכֹל, וְאִמָּא שֶׁלּוֹ רָצָה אַחֲרָיו וּמְשַׁדֶּלֶת אוֹתוֹ בְּדִבּוּרִים וּבְכֹחַ שֶׁיֹּאכַל קִמְעָה, וּמֵאִידָךְ הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא לְהַבְדִּיל אֶלֶף אַלְפֵי הַבְדָּלוֹת "שֵׁייגֶעץ" גּוֹי, אוֹכֵל הַרְבֵּה לְתֵאָבוֹן, וְחָסֹן וּבָרִיא, מַה פֵּשֶׁר הַחִלּוּק?
אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע שֶׁאוֹמֵר לְיֶלֶד יְהוּדִי, אַל תֹּאכַל, אַל תִּשְׁתֶּה, אַל תִּישַׁן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲבוֹדַת ה', אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע אוֹמֵר לַיֶּלֶד הַגּוֹי תֹּאכַל הַרְבֵּה וְתִישַׁן הַרְבֵּה, וְיִהְיֶה לְךָ הַרְבֵּה כֹּחַ, וְתוּכַל לִהְיוֹת רָשָׁע גָּדוֹל וְרוֹצֵחַ גָּדוֹל וְלַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה צָרוֹת לַיְּהוּדִים ("מֵאִיר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל" מִפִּי הָרַב הַגָּאוֹן רַבִּי מְנַחֵם גְּרוֹסְבַּרְד שְׁלִיטָ"א, שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשִׂמְחַת הַבַּר מִצְוָה שֶׁלּוֹ).