ישר וטוב· רבי ישראל טוביה הכהן ממודזיץ
פרפרת נאה מהמחבר זצ"ל
כתב הרב בעל המ"ד בסי' קי"א דאם נתערב ב"ח א' איסור וא' היתר שאינם מדברים החשובים ואח"כ נתערב אחר מאלו השנים בחד של היתר דחתיכה הנשארת אסירה ושני החתיכות של התערובות השני' מותרים מטעם ביטול ברוב דביבש ביבש לא אמרינן חנ"נ ולפי סברתם של הכרו"פ ופר"ח דמתירין בנפל א' מתערובות חד בחד לקדירה של היתר מטעם שאני אימר יהא מותר ג"כ אם נפל א' מתערובות חד בחד בדבר חשוב לשלש והובא זה ג"כ בהגהות ר"ע איגר על יו"ד דפוס ווילנא ולי קשה מאוד על זה מה שמתיר בדבר שאינו חשוב מטעם ביטול ברוב אין הגידין דומה לראי' דבשלמא אם נתוסף חתיכה על תערובות חד בחד שפיר נתבטל ברוב דכל חתיכה מאלו השני חתיכות הראשונים אף שכר אחד ידוע לנו שהוא ספק איסור מ"מ אותה החתיכה עצמה ג"כ נתבטל ברוב מה תאמר שמא אותה החתיכה היא איסור הלא נתערבה בשנים של היתר אבל כאן בנתערב חדא חתיכה מתערובות חד בחד עם אחד של היתר אני אומר שמא אותה החתיכה שנתערבה כאן היא האיסור וממילא ליכא כאן אלא עוד אחד של היתר ואין כאן ביטול ברוב ומה מועיל לי שיש עוד חתיכה לספק עלי' שמא היא האיסור לענין אותה חתיכה שאני ידעינן ומכירין אותה שהיא בוודאי ס' איסור כמו שאיני מועיל לאותה החתיכה שנשארה בפ"ע ואין כאן צד להתיר אותה החתיכה שנתערבה רק מטעם ס"ס כמו שכתב הוא בעצמו שמא היא מהכשירה של תערובות הראשונה ושמא היא מהכשירה של תערובות השני' וחד בחד הוא כגופו של איסור ואין כאן ס"ס ולא מיבעיא באופן זה שכתב הרב ז"ל דא' מתערובת הראשון נשארה בפ"ע מטעם אחר לא מהני ביטול ברוב דעיקר ביטול ברוב ילפינן מסנהדרין דהמיעוט בטל לגבי הרוב וכיון דהרוב הוא היתר המיעוט ג"כ נהפך להיתר ולפי זה דווקא אם אנו יכולין להתיר כל הרוב אז המיעוט ג"כ מותר אבל כאן דאותה החתיכה שנשארה נשארה בס' איסור אינו מועיל אותה החתיכה להצטרף לבטל איסור רק לעשות ס' איסור הגע עצמך אם נתערב איסור בשני חתיכות א' ס' איסור וא' היתר וכי יהא מותר כל התערובות ופשיטא דכל התערובות יהא בס' איסור וה"נ דכוותה ואף דיש לחלק דכאן יכולין להתיר השני חתיכות מתערובות השני' מטעם ממ"נ דאם החתיכה שנשארה היא איסור שני החתיכות הם היתר ואם אותה החתיכה היא היתר א"כ יש כאן שני החתיכות של היתר מ"מ הלא כתב הרשב"א בנידון שני חתיכות גדולה וקטנה דאין מתירין הקטנה מטעם ממ"נ ומה שכתב שם בהג"ה ר"ע איגר לחלק דבגדולה וקטנה אין כאן ודאי רוב היתר אבל כאן יש בודאי רוב היתר איני מבין סברתו דבאם אין רוב היתר אין אנו צריכין להתיר הקטנה מטעם ביטול ברוב רק דאז הקטנה היא היתר ומה שאנו צריכין לביטול ברוב הוא משום דשמא הקטנה היא איסור ואז יש בוודאי ביטול ברוב ולי נראה ברור דסברת הרשב"א הוא משום דע"כ הגדולה נשארה באיסור א"כ האיך אנו יכולין להתיר הקטנה דאיסורה ברוב היתר ותהא הקטנה דאיסור מותרת והרוב היתר יהי' אסור דכל הכח שבא הביטול ברוב דהמיעוט טפילה ונגררת אחר הרוב כלו בסנהדרין וכיון דהרוב נשאר באיסור מאיזה צד שיהי' אין לו כח להתיר המיעוט יותר ממה שיש לו היתר [ומה שהקשה הפרמ"ג ובתשו' הרי"מ האיך אנו ילפינן היתר נהפך לאיסור מסנהדרין נ"ל דלא קשה מידי דאם נאמר דהתורה שאמרה אחרי רבים להטות הוא מטעם דהרוב מכריע שהאמת הוא כדעת הרבים וכמו כן נתיר לגבי ספק איסור רק היכא דאיכא למתלי יזה החתיכה היא מרוב א"כ קשה האיך אמרה תורה דזקן שהורה לעשות או עשה כדבריו נגד הרבים חייב מיתה בדבר שזדונו כרת או עכ"פ עובר בלאו תלה לדידי' אין כאן ס' כלל רק ברור לו שהאמת כדבריו ובאיסור כה"ג באם ידוע לאחד שהחתיכה היא ממיעוט בוודאי אסור צו לאכול ממנה וע"כ לומר דח"ו לומר על סנהדרין היושבין בלשכת הגזית שאין אומרין אמת דק כמו שנאמר בגמ' כולם מרועה אחד ניתנו מפי אדון כל המעשים ואלו ואלו דברי א' חיים שניהם אמת דברי האוסרין ודברי המתירין רק דהתורה אמרה דהיכא דאיכא רוב נהפך המיעוט ג"כ לדעת הרוב] אלא אפי' אם שני החתיכות שנתערבו חד בחד נתערבה כ"א שנית חד בחד שעכשיו אנו יכולין להתיר כל הארבע חתיכות משום ביטול ברוב אעפי"כ אין כאן ביטול ברוב כלל כדפרישית כיון דכל חתיכה משנים הראשונים היא ס' אישור ואם הוא האיסור אין לה ביטול ברוב כי לא נתערבה רק חד בחד ובהשנים של תערובות השני' אין לה הצטרפות להבטל כיון דלא נתערבה עמהם והיא עומדת בפ"ע ודבר הניכר לא בטל. גם מה שרצה לומר דלדעת הכר"ו אם נפל מתערובת חד בחד לשלש או אפי' לשנים לפי שיטתו דבשנים ג"כ יש רוב אפי' דבר חשוב מותר התערובות השני' מטעם שאני אומר לפלא היא בעינו דלפי דברי' יהא שני תערובות של חד בתרי אסורים ושל חד בחד מותר התערובת השני' יציבא בארעא וגיורא כו' ובפירוש הביא הטור בסי' ק"י בשם הרשב"א דאם נפל מתערובות חד בחד לרוב אסור גם בכל הפוסקים הצריכו דווקא תערובות שר חד בתרי ולא חד בחד. כנ"ל ברור כשמש ישראל טובי הכהן: