ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
מיכה
ו
פסוק ח
והצנע לכת עם אלקיך ר"ל אף אם עושה בגלוי מעשים טובים מ"מ בהצנע ילך עם אלקיו שיהי' הכל לשמו בלב שלם ולא לשם פני' אחרת והבן.
פרק ז
פסוק א
אללי לי כי הייתי כאוספי קיץ כעוללות בציר אשר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי עיין בבינה לעתים בדרוש נ"ט בטעם הבאת בכורים בשם הרמב"ם [שהוא לד' דברים] והנה כבר אמרתי על פסוק (קהלת י"ב) זכור בוראיך בימי בחורותיך וגו' עפ"י השל"ה שער האותיות אות ת' בהטעם שנקראו ת"ח זקנים שבאים בימים כי כל הימים חיים וקיימים שעבדו בהם הבוית"ש ויזקינו יום יום יותר ובזה פי' יראת ה' תוסיף ימים עיי"ש ובפ' ימי שני חיי מעט ורעים [מובא בישמח משה פ' ויחי עפ"י אברהם זקן בא בימים מחמת שהי' מסגל בכל יום מצות ומע"ט ויעקב לפי רוב ענוה שהי' בו אמר שהי' ימיו מעט מחמת שרעים היו עיי"ש] ועיין בקב הישר פרק ל"ט מ"ש על המ"ר א' ר' אבא יש זקנה ואינה בימים כו' עיי"ש ומ"ש בשם הזוהר על פ' ויקרבו ימי ישראל עיי"ש [והקשה הזוהר וכי בכמה יומין מית ב"ו וכו' אלא הכי תאנא כשאדם נפטר מהעולם אזי באין כל הימים לחשבון לפני הקב"ה שלא יחסר אחד מהם והנה כשאדם מסגל מצות ומע"ט בכל ימיו קרבין כולי' יומין לגבי מלכא וזה שיש זקנה בלא ימים שאבד ימיו להבל וריק אמנם אברהם זקן בא בימים שקרבו כולי' יומי' קמי' קב"ה שסגל בהם מצות ומע"ט עיי"ש בארוכה] ואני הוספתי בפ' ואברהם זקן עפ"י הטעם של של"ה הנ"ל במה שנקראו ת"ח זקנים ועפ"ז מבואר פסוק זכור את בוראיך [בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ כי אם יסגל מצות ומע"ט בכל ימיו אז כבא עת פקודתו חפץ יחפוץ וישמח בימיו אמנם אם חטא בימיו לתוהו וריק כחו כלה אם יקרבו ימיו קמי' בבא עת פקודתו הלא יבוש ויכלם בהם ויאמר אין לי בהם חפץ כי טוב לו כי ישכחו הימים מקדם וע"כ עד אשר לא יבואו ימי הרעה וזכור את בוראיך וכו' היינו שלא יבואו ימי הרעה שפעל בהם הרע ויגיע שנים אשר תאמר אז ברגע האחרון אין לי בהם חפץ] והנה אמרתי לפרש הפ' והמלך דוד זקן כו' [עיין הפטורת חיי בישמח משה ותו"ד שם עפ"י הזוהר הנ"ל ואברהם זקן בא בימים דכלהו יומין אתקרבו לגבי מלכא בלא כיסופא ולא דחי יומי מנייהו לבר ועוד איתא שם בזוהר פ' ויחי זכאין אינון צדיקיא דיומיהן טמירין לגבי מלכא קדישא, ואתעביד מנייהו לבושי יקר לאתלבשא בהן לעלמא דאתי ע"כ והנה דוד המלך ע"ה מגודל ענותנותו לא נחשב בעיניו מאומה עבודתו שעבד להקב"ה והי' נראה בעיניו כאלו הוא ערום וערי' בלא לבישא יקר דמצות ומע"ט וזש"ה והמלך דוד זקן בא בימים היינו כמו שנאמר באאע"ה כנ"ל ויכסוהו בבגדים בלבושין דיקר שנעשה מהם ולא יחם לו שהוא לא ידע יקר ערכם כדרכו של הצדיקים שלא להחזיק טיבותא לנפשם עכ"ל שם] והנה כך דרכו של היצה"ר מפתה בימי עלי' שיניח התשובה על ימי עמידה ובימי עמידה על ימי ירידה ובימי ירידה מפתה לומר ששוב אין כח לסבול עול התשובה ומי יחזיר ימי עלי' נמצא בימי עלי' מניח על ימי עמידה או על ימי ירידה ובימי ירידה חוזר על ימי עלי' וזה שטות גדול כי מה שעבר אין וכל מה שבכוחך עשה וזה דומה ממש למי שאומר בסוף הקיץ אני מתאוה לתאנה שביכרה והנה ארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ועפ"ז יבואר הפ' הנ"ל והבן א"י עפ"י מה שנתבאר בספר יסוד התשובה פרק ט"ז בענין הגילגול עיי"ש מראש הפרק הנ"ל עד וזה לשון האר"י זלה"ה בשער הגילגולים עיי"ש ועיין באלשיך בפ' ורוח נכון חדש בקרבי [תהלים נ"א שבקש דוד הע"ה שלא יצטרך להתגלגל מחדש אך עוד נפשו בקרבו יחדשהו הקב"ה שיהי' נכון לבו לה'] עיי"ש וכל אדם ידון בקרבו שידמה לו כאלו עכשיו כבר נתגלגל והבן והנה לא ימלט שנותן איזה פרי בשעת מלאכה לתוך פיו אבל העיקר הוא התכלית והנה אם שוטה אחד יתן כל תאנה שילקוט לתוך פיו אזי הוא בעת גמר אסיפה נעדר מהכל והוא מצפה מתי יגיע העת שיבוכר מחדש ועפי"ז יבואר הפ' הנ"ל דהנמשל מבואר דהתקן עצמך בפרוזדור וכו' ובהכרח צריך לחיי שעה אבל מאן דמשים כל מגמותיו רק לזה וא"כ כל יום פועל רק מה שאוכל ושותה באותו יום והבן וזש"ה כי הייתי כאוספי קיץ כו' אשר אין אשכול לאכול מחמת שכבר נאכל יום ביומו וביכורה שיבוכר מחדש אותה נפשי והבן.
פסוק ב
אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כי אמרו חז"ל וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו וכו' ביום שמת ר"ע נולד רבי ביום שמת רבי נולד רבא ביום שמת רבא נולד רב אשי א"כ אין כאן צורך בכי והספד ואבל כי קם אחר אך מה יועיל זה כעת כי נעדרו מאורות הגדולים אשר האירו לארץ ולדרים ומתאספים להם עם ה' לאלפים ללמוד מהם דרכי ה' ויראתו ואהבתו ונהנין מאורן והנה זה הנולד מוטל בעריסה ואינו בין בני אדם להשפיע מאורן עליהן והיינו אבד חסיד וכו' וש"ת הלא נולד אחר לזה אמר וישר באדם אין כי מוטל בעריסה באיזה חדר והעולם חשך הלהן תשברנה הלהן תעגנה עד אשר יגדלו ועפי"ז יש לפרש אחים לי הספדאי דהתם קאימנא ע"פ וזרח השמש ובא השמש אף כי בעת שבא השמש זרח ג"כ השמש מ"מ אל מקומו שואף זורח הוא שם כנ"ל שעדיין אינו משפיע וז"ש אחים לי הספדאי כי שבר גדול נשברה בתולות ישראל בהעדרי וש"ת הרי אני בעולם כיון שנולד דוגמתי אין הפסד והוי כאלו אני בעולם לזה אמר דהתם קאימנא באיזה מקום מכוסה וסתר יש אני ולא ללמד לעם ה' אלה ע"כ חזקו ואמצו להזהר מחילול שבת בשענק ובחפיפה במסרק וטילטול ובלבישת שעטנ"ז וכו'.
עוד י"ל בפסוק וזרח השמש ובא השמש ע"פ הפסוקים יראוך עם שמש תהלים ע"ב] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [שופטים ה'] מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש וגו' כבר פירשתי בו כמה פירושים ונ"ל עוד לפרש עפ"י הירושלמי ריש פסחים פ"א דמבואר שם דאפילו במבואות האפילים שאין אור השמש נכנס שם אעפ"כ אור הנר כהה שם ביום וכן אבנים טובות מכהין ביום בעת שכח השמש שולט בעולם [כמבואר שם בירושלמי שבזה הכיר נח בהתיבה בין יום ללילה אם כי לא שמשו המזלות ולא נראה אור השמש ידע שהוא יום שהי' האבנים טובות מכהין אורם] ונקדים לפרש הפסוק [ישעי' נ"ד ט"ו] הן גור יגור אפס מאותי פירשתי כמה פרושים [בישמח משה בהפטורת ראה] פ"א עפ"י מה שפרשתי באמרם אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' הוא אוצרו [דהיינו מפני שאין עושין אוצר רק מהדברים שאין מצוין אצלו] ואמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וע"פ מה שפרשתי הפסוק טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו כי הכל השפעה ממדותיו הטובים [הוא נשפע על בריותיו שיהיו טובים ורחמנים] משא"כ יראה [ועיין תפל"מ תהלים כ"ה פי"ב מבואר בארוכה] ופירשתי עפי"ז הפסוק מי זה האיש ירא ה' (זה הוא מהאיש שהוא ירא ה'] ועפי"ז מבואר הפסוק הן גור יגור והוא לשון יראה כמו ויגר מואב וכמו גורו לכם מפני חמת חרב וזה אפס מאותי [שאין זה אצלי וממני כנ"ל] אופן ב' עפ"י שפירשתי מאמר ר' זביד אין חי' רעה שולטות באדם אלא א"כ נדמה לה כבהמה עפ"י העקידה [דהירא מאלקים אין לו אלא יראה אחד מאחד ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל כי האדם כלול מכל הברואים ומכל מה שיש בעולם וכשעובד ה' הוא משעבד בזה כל הכוחות וכ"מ שבעולם להשי"ת והוא מושל על כלם ונמצא] הירא איננו ירא והאיננו ירא הוא ירא והמשל של בעל עקידה [עיי"ש בישמח משה הפטורת ראה ותו"ד שם הן גור יגור שיש לו יראת הברואים הוא כי אפס מאותי אפס לשון אין וחוץ היינו שאין לו יראת ה' ע"כ יש לו יראת הברואים עכ"ל] והבן, אופן ג' עפ"י המ"נ והרמ"א באו"ח סי' א' בשויתי ה' לנגדי תמיד והיינו הן גור יגור לשון ויגר אברהם בארץ פלישתים לשון דירה] והיינו שאמר הפסוק היתכן שיהי' שום דירה לאדם או לאיזה נברא לבדו בלי השי"ת [והיינו אפ"ס (חוץ) מאותי] כי זה א"א כי אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך ונאמר והלא את השמים ואת הארן אני מלא וא"כ מי גר אתך [היינו השי"ת] עליך יפול אימתו ופחדו ית"ש והבן, א"י כי יראת הבורא מבריח כל היראות וזה הן גור יגור, אפס מאותי בתמי' [הכי יש יראה בלתי יראתו ית"ש] והנה היראה האמיתית בלב הירא האמיתי ראוי להבריח כל היראות מן כל העולם כנ"ל בדברי בעל עקדה באופן ב' כמו שאמרו על ריב"ל שלא נראה קשת בימיו והבן והיינו יראוך עם שמש כמו השמש מכהה כל האורים אף במקום שאינו מאיר ה"נ היראה האמיתית [מבריח כל היראות וזהו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כמו השמש מכהה כל האורות כן אהבתו מכהה כל מיני אהבות] והבן והנה הצדיק שמועיל לעולם בצדקתו ומאיר לארץ ולדרים יש לו יתרון במה שבא לעולם אף שבעולם מקור הנשמות ניזון מזיו השכינה ודבוקה בלי מסך המבדיל מ"מ אינה רק לעצמה וכאן מכניס רבים תחת כנפי השכינה משא"כ אם מתבודד רק לעצמו מה יתרון יש לו ועפ"ז מבואר מה יתרון לאדם בכל עמלו מה יתרון דייקא והתשובה שיעמול תחת השמש היינו במקומה ויפעול פעולתה להאיר לארץ ולדרים והבן.
א"י כי האומות שואבין שפעם מהמזלות והגלגלים והשמש ראש להם וכלם מכונין בשם שמש כנודע וישראל [שואבין שפעם] ע"י הצדיק כאמרם ז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והיינו שיעמול תחת השמש במקום השמש והמזלות להמשיך שפע לישראל כמו שנמשך ע"י המזלות לאוה"ע והיינו פני משה כפני חמה וכן יעקב נקרא שמש כמבואר במדרש ועפי"ז יתבאר ג"כ הפ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והבן, ויש לתמוה שם בירושלמי [ריש פסחים פ"א וכן הוא בב"ר פ' כ"ה עיי"ש] אם לא שמשו המזלות למה הי' כהה [האבן טוב] ביום, ובפרט לפי מה שכ' ביפה מראה הטעם של מבואות האפילות שכח ניצוץ השמש עובר שם וא"כ בלא שמשו כלל וודאי קשה ונ"ל לישב הק' הנ"ל ע"פ מ"ש במקום אחר עפ"י היע"ד ח"ש [דרוש ז'] דאמר השי"ת לגבריאל בהדי דתזדקק לבשל הפירות תזדקק לסנחרב וחילו הא הי' כחצי הלילה וכתיב ממגד תבואות שמש ועיין מה שתירץ [כי סדר מערכות מלאכי שמים הם כפי נימוס וזמן עליון במרכבה ואינם משגיחים בעולמות דלמטה אם החמה מאריך או מקצר הלא המה למעלה מהחמה רק כפי המוגבל העליון בכ"ז וקביעת שעה ולכך אז בימי חולשת חזקי' נתארך היום ושבה עשר מעלות י' שעות אבל למעלה חוק יום ולילה במקומו ואין נ"מ אם שקעה או לא שקעה השמש ולכך כשהגיע למטה חצות לילה לפי סדר יום שלנו שנתארך מקדם היום עשר שעות הי' למעלה כבר ד' שעות ביום והוא הבוקר כי בוקר זמנו ד' שעות כמבואר בגמרא וא"כ למעלה הי' בוקר כפי נימוס שלו והלך לבשל פירות ולמטה לבני אדם הי' חצי הלילה ונתקיים שניהם ע"כ] ועפ"י מעשה ה' מה שכתב לתרץ קושיות הרמב"ם על ר"א הגדול דאמר השמים מאיזה מקום נבראו כו' ועפי"ז מיושב ג"כ כאן כי הוא ית"ש בעל הכוחות כולם ואין במציאות שום כח בלעדו והכל בהשתלשלת מעולם לעולם מעלול לעלול וכל מה שלמטה מקבל מהגבוה ממנו וגבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם והנה עד"מ החמה מקבל כוחה ואורה מדוגמתה של מעלה וכל האורות מקבלין כל אחד מדוגמתן והנה בעת התפשטות אור החמה אז ודאי הוא התפשטות דוגמתה למעלה והנה מזה שאנו רואין שבעת הבהקת אור החמה כל האורות כהין נדע כי בעת התפשטות זריחת דוגמתה למעלה נחלשו דוגמתן של האורות וכהין נגדה כי אין בעלול רק מה שיש בעילה ולכן כהין אף במקום אפל כי מקורן נחלש ומקום השפעתן נחלש והנה אם ית"ש משדד הסדור לסבה וטעם הידוע לו במה שלמטה מ"מ דוגמתה שלמעלה לא נשתנה והוא דבר מושכל כיון שאין צורך לשנות למעלה גם מבואר מהא דגבריאל כנ"ל וא"כ אף אם לא שמשו המזלות מ"מ בזמן שראוי להיות יום מאיר דוגמתה למעלה ואז נחלשו דוגמתן של שאר האורות לנגדה וממילא דכהין המקבלין מהם כנ"ל ברור ונכון בס"ד.
ועפי"ז י"ל ג"כ הפסוק וזרח השמש ובא השמש ר"ל דלפעמים זורח השמש בעת ביאתה דהיינו דכהין שאר אורות כבזמן זריחתה אף אם באמת הוא שוקעת והיינו ואל מקומו שואף זורח הוא שם ודו"ק.
פסוק טו
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות עפ"י המדרש בדברים רבה [עה"פ ה' אלהיכם הרבה אתכם אמר הקב"ה לאברהם לגאול את בניו בב' אותיות אח"כ גאלם בע"ב אותיות] דביציאת מצרים נאמר רק יעוד מועט והי' הרבה דצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה עאחכו"כ לעתיד והבן וזה הוא דברי הפסוק הנ"ל דהא דביציאת מצרים הי' יעוד קטן ע"כ היו נפלאות היינו נעלם שלא הודיע קודם אבל לעתיד דיש יעודים הרבה ה"א דהכל נודע ושוב לא יהי' נפלאות קמ"ל דאעפי"כ יהי' נפלאות דכל היעודים הוא מעט כנגד מה שיהי' דאומר מעט ועושה הרבה והבן.
פסוק יח
כי חפץ חסד הוא היינו הבינה נקראת הוא וחפץ חסד הוא כי רגע באפו היינו לא מטי שהוא כרגע אחד חיים ברצונו היינו חזרת האור דהוא חיות העולמות ברצונו דאין להם שיעור רק כפי הרצון שיהי' אז מחמת מעשה התחתונים.