אור ברסלב
ישמח משה על טור ושולחן ערוך חושן משפט › סימן ל"ט

ישמח משה על טור ושולחן ערוך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

חושן משפט · סימן ל"ט

סימן ג

עיי"ש ס"ק ב' דהקשה קושיא עצומה על הרא"ש ז"ל דפסק בפ"ק דב"ק וז"ל והלכה כר' נחמן בדיני דאמר עבדא כמטלטלי דמי בכל מילי דרבנן לגבות מן היתומים כו' ושם מסיק אבל במילי דאורייתא מודה עבדא כמקרקעי דמי ע"ש ובהגוזל קמא כתב הטעם דהוי מילי דרבנן לגבות מן היתומים דסבר ר' נחמן שיעבודא לאו דאורייתא ע"ש וא"כ הרא"ש ז"ל דפסק שיעבודא דאורייתא בכמה מקומות אמאי פסק כאן כר' נחמן לענין גביית חוב מעבדים אצל היתומים ומחמת זה נדחק הש"ך לומר דהרא"ש פסק שיעבודא לאו דאורייתא אבל זה אינו כדכתב בהדיא בגיטין כמו שהביא בשמו דקיי"ל שיעבודא דאורייתא ומ"ש הש"ך לפרש למאן דסבר כן זה ודאי אינו עולה על הדעת כלל דהא כתב דקיי"ל ואם כן תמוה ונראה לי דבלא"ה יש להבין אמאי לא מפרש הרא"ש כאן בפ"ק טעמא דהוי מילי דרבנן משום דשיעבודא לאו דאורייתא.

לכך נראה משום דהכא אליבא דהלכתא איירי ולהלכה סבר דשיעבודא דאורייתא והא דפסק כר' נחמן דהוי מילי דרבנן הוא מטעם אחר דהא מלוה בשטר ואין העדים החתומים לפנינו דבר תורה דאין שטר מועיל כלל כדפסק לעיל בש"ע סי' כ"ח סעיף י"ב וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואף דהשיג הש"ך שם כבר תברא לגזוזי' הפ"י בגיטין דף ל"ו ושם בק"א ומה שכתבתי בכאן ואין עדים לפנינו משום דאם העדים בכאן מועיל השטר לפי שיטת הרא"ש דסובר כר"ת ביבמות ל"א ע"ב דיכול לשלוח בכת"י לב"ד היכא שהעדים זוכרים עדותן ויכולים להעיד בע"פ אך דאם אין העדים בכאן או שאין זוכרים עדותם בע"פ אינו מועיל השטר דהוי מפיהם ולא מפי כתבם אך מדרבנן גובים בו כדי שלא תנעל דלת בפני לווין ע"כ וא"כ לפ"ז בשטר ודאי דהוי מילי דרבנן וכיון דבשטר אין גובין מעבדים גם בע"פ אין גובין וכמו שכתב הרא"ש לענין דגובין מיתמי מעבדים כשעשאו אפותיקי בשטר אף דשם לא שייך טעמא דקלא מ"מ כיון דמלקוחות גובין בכה"ג מיתמי ג"כ גובין משום דלא רצו חכמים ליפות כח יתומים מכח לקוחות בשום מקום ע"כ א"כ ה"נ בנידן דידן לא רצו חכמים ליפות כח מלוה ע"פ מכח מלוה בשטר בשום מקום וגם בשטר שזוכרין העדים עדותן ע"פ מכח ע"פ נגעו בה ודו"ק.

וא"ל דנימא להיפך כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי תקנו דומיא דלקוחות לכך באפותקי כיון דבלקוחות גופיהו גובין גם ביתמי גובין ודו"ק והא דכתב בפרק הגוזל קמא על ר"כ דסובר שיעבודא לאו דאורייתא נראה משום דר' נחמן א' דף י"ב שם זילו אהדורי כו' וכ' התוספת דחשיב להו כטועה בדבר משנה ע"ש והיינו דאמר מתניתן דמוכח מינה דבמילי דרבנן עבדא כמטלטלי ע"ש ואי נימא הטעם כדכתיבנא א"כ אף דמוכח ממתני' דבמילי דרבנן עבדא כמטלטלי מ"מ כיון דמסתבר דע"פ לא עדיף משטר ואם כן יש לומר כמו שכתבנו כיון דבשטר אין גובין גם ע"פ אין גובין ואיכא למימר נמי להיפך כיון דע"פ גובין גם בשטר גובין אך דמסתבר כמו שכתבנו מעיקרא דומי' דלקוחות דאין גובין לא בע"פ ולא בשטר וא"כ לא הוי אלא טועים בשיקול הדעת לכך כתב הרא"ש דסבירא לי' שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ בכל מקום הוי מילי דרבנן ודו"ק.

והא דלא פסק כוותי' בהך דשיעבודא לאו דאורייתא היינו משום דמסקינן בבא בתרא דשיעבודא דאורייתא וגם משום [דל"מ] לר' נחמן בהדי' דסובר לאו דאורייתא אבל בהך דאין גובין מעבדי דיתמי פסק כוותי' מהטעם שכתבתי וזה מוכח מדסתם הגמ' דברי ר' נחמן ולא פירש דטעמו משום דשיעבודא לאו דאורייתא ולא קיי"ל כוותי' הדרינן לכללן דהלכתא כוותי' דר' נחמן בדיני ודו"ק. ואין להקשות להרא"ש ז"ל כיון דטעמא דר' נחמן משום דשיעבודא לאו דאורייתא אמאי חשיב להני כטועה בדבר משנה דלמא טעה בהך וסברי דשיעבודא דאורייתא וזה קשה אף בלא מ"ש וצ"ל דזה הוי פשיטא לי' ולא חשב דטעי בהך ואעפ"כ צ"ע.

שם בש"ע דאי משך עיין בש"ך סק"ח מה שהקשה ויש לומר דבאמת ס"ל להמחבר העיקר כסברא הראשונה כמו שכתב הש"ך בס"ק הקודם דאפילו אחר זמן שקבע כותבין אך דכתב דיעה האחרת רק כדי לחלוק כבוד לאותה דיעה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב עיי"ש ולכך העתיק הדיעה הנ"ל כצורתו דסבירא להו דבתוך ל' כתבין. ועוד יש לישב ודו"ק.

תוכן העניינים

ישמח משה על טור ושולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה