אור ברסלב

ישמח משה על טור ושולחן ערוך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אורח חיים

סימן ל"ט

יש ליזהר שמי שאינו מניח תפילין דר"ת לא יכתבם דהא לדעת ר"ת אינו בקשירה א"כ אינו בכתיבה כנ"ל, וראי' לדבר דאף שנצטוה הואיל ואינו מקיים מקרי אינו בקשירה מהא דקיי"ל בה' שחיטה דמי שאינו חושש בשחיטה דינו כעכו"ם דאינו בר זביחה.

סימן קמ"א

נתגלה לי בחלום שהקורא בתורה בציבור צריך למחול מקודם לכל ישראל שלא יהא בלבו שום טינא על אחד מישראל והטעם נ"ל לפי שהזהירה התורה בכל יום ויום יהי' בעיניך כחדשים וכש"כ בשעת קריאת התורה צריך שידמה כאלו הוא בהר סיני ושומע מפי משה כמו שנאמר משה ידבר וצריך להיות ברתת וזיע כו' והקורא הוא דוגמת משה ע"כ צ"ל מקושר בכל ישראל והבן וגם לקשר עצמו בהשי"ת ומזה תראה איך להתנהג בעת הקריאה והבן.

ואין להקשות ע"ז מהא דאיתא בפוסקי' דאין לעלות לתוכחה כשהקורא שונאו [עי' או"ח סי' נ"ג] ע"כ אלמא דקורא אף דיש בלבו טינא, לזה אומר אני ותסברא הא אסור לשנוא א' מישראל והוא ל"ת לא תשנא רק כשיודע בודאי שהוא רשע אז מותר לשנא אותו ושנאת חנם פירוש רש"י שלא ראה בו דבר עבירה וא"כ קשה ממ"נ אם זה שרוצה לעלות אינו רשע איך הקורא שונאו ואם הוא רשע וכי מתנינין תקנתא לרשיעי אע"כ צ"ל דאף דאסור לשנא מ"מ עבירה זו מצוי' מאוד וממש נכשלין בה כל ב"א ששונאין על נקלה את ב"א מכש"כ דלא קשה על מ"ש דהוא רק זהירות והבן.

סימן קנ"ג

נ"ל דמותר לעשות מפריסה שעל השלחן לס"ת פרוכת אף דמבואר בתשובת הב"ח סי' י"ז דמותר לעשות מפרוכת פריסה דהוי עלי' דפרוכת הוי תשמיש דתשמיש והפריסה הוי תשמיש וא"כ לכאורה נראה מזה דההיפוך אסור מ"מ נראה דפרוכת הוי עלי' מצד אחר דפרוכת משמש תדיר ופריסה רק בעת קריאת ס"ת והנה בזבחים דף צ"א נשאר בתיקו בתדיר ומקודש איזה מהן קודם ופסק הרמב"ם דאיזה מהן שירצה יקדים אלמא דחשיבות דתדיר הוי כמו מעלת דמקודש יותר א"כ כיון שכבר נעשה פרוכת מהפריסה אין חשש בדבר כנ"ל.

סימן רמ"ב

אפילו עובד ע"א כדור אנוש וכו' ניצל משיעבוד מלכיות נ"ל עפ"י מ"ש על המדרש מיד נתעטף בטליתו ואמר וחמור שיר ליום השבת עיין לעיל בפירושו במס' שבת דף קי"ח ב' על המאמר כל המענג את השבת וכו' ובפירושו שם דף קי"ט לא חרבה ירושלים וכו'] והנה טעות דור אנוש במה שהשפילו צורתם תחת המערכת כמו שביארתי על המדרש אשרי איש זה נח [בישמח משה פ' נח] והנה שבת סותר זה והוי תשובת המשקל והבן וע"י כך ניצל משיעבוד מלכיות כי כולם הם תחת המערכת והם למעלה מהמערכת והבן.

[שם] עפ"י מ"ש הט"ז בס"ק א' דאף דאמרינן ביומא עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ויסורין ממרקין אבל אם שמר שבת כראוי בהדי התשובה מוחלין לו לגמרי עפ"ז י"ל רמז נאה כי ענג אותיות נגע כמבואר בספרים ועפ"י דאיתא בשבת דף נ"ה אין יסורין בלא עון דכתיב ובנגעים עונם וק"ל.

א"י באופן אחר על הרמז הנ"ל כי ידוע אמרם ברכות כי הנגעים הם יסורין של אהבה ועל יסורין של אהבה פי' רש"י במקום אחר קב"ה מיסרו בעוה"ז כדי להרבות שכרו בעוה"ב יתר על כדי זכיותיו והנה אמרו חז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים היינו בלי תכלית ואין בב"ת גדול מבב"ת וק"ל.

סימן שכ"ו

לפענ"ד יש היתר ברור לטבול לקריו בשבת במעיין או מקוה צוננת אם הזמן קר עפ"י דאיתא מס' ר"ה דף כ"ח ע"א הנודר הנאה ממעיין עיי"ש.

סימן תקפ"ב

מ"ש הב"י בשם הר"ר מנוח בהמלך המשפט שהוא בעצמו המשפט כמו שאנו אומרים שהוא החכמה כו' שנראה שהוא קונה החכמה עיי"ש והוא תמוה מאוד דבשלמא החכמה שהוא בעצמות אין להפריד דהוא חסרון ח"ו בחיק האחדות משא"כ משפט שהוא פעולה לנבראים ולא תואר עצמות ששופטם איך יתכן לומר שהוא המשפט א"כ אף אנו נאמר שקרע הי"ס הוא והקריעה אחד אבל כשתדקדק בדבר תמצא שדבריו נכונים כי המשפט בדעתו של אל דעות ששופטן בחכמתו ועוד הלא המשקל של הזכיות והעונות כבר כתב הרמב"ם שהוא בדעתו של אל דעות ודבר ה' אמת בפ"ו כי לא ידע שום נברא משקלם כי נעו מעגלותי' של התורה לא ידע אנוש ערכה ומעוף השמים נסתרה היינו אף ממה"ש רק האלקים הבין דרכה א"כ מי כהחכם יודע פשר דבר לכוון המשקל ע"כ ודאי דהמשקל בדעתו של אל דעות והוא והמדע אחד וכוונותינו באמרינו כן שלא יוכל לשפוט אותנו רק הוא ית' לבדו כאמרינו מלפניך משפטינו יצא כי רק עיניך תחזינה משרים היינו המצות שאנו עושים ולא אחר כי רק אלקים הבין דרכה והבן כי הוא טענה נפלאה.

סימן תקפ"ה

קושי' הט"ז סק"ז על הטור בגימ' דשופר עיי"ש נראה לי לתרץ כפשוטו דאם מצרפין אלופו של עולם דהיינו שתוקעין רק לכבודו היינו האלוף ואז אין שטן ואין פגע רע והבן.

תוכן העניינים

ישמח משה על טור ושולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה