אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

נדה

תמיד

[ע"ג ע"א] הדרן עלך כבר כתבתי אופן אחד [עיין תפלה למשה תהלים כ"ט] ועתה לחדש באתי בקיצור מסכת נדה שם] א"ל ר' שמעי' לר' אבא ואימא ביממא תהוי זבה ובלילה לא תהוי זבה פי' רש"י ראתה ביום תהי' זבה כדכתיב ימים אבל ראתה בלילות לא תהי' זבה והנה לכאורה שאלה זו בלתי מובן דהא כל יום דאורייתא לילה עמו כמו בשבתות ומועדים ושבעת ימי הנדה אבל שמעת מנה דכל שיש לה המשך זמן ודאי קאי על יום שלם משא"כ מה שאינו יום שלם רק ברגע אחד ביום אמרינן יום ולא לילה כמו במילה דאמרינן יום ולא לילה וזה פשוט.

והנה במסכת ברכות ב' ע"א מק' מ"ש דתני ערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא ומשני מברייתו של עולם כו' עיי"ש ולכאורה קשה ודקארי לה מאי קארי לה הלא קיי"ל בכל התורה כולה היום הולך אחר הלילה והתחלת היום הוא מבערב וא"כ בה ראוי' להתחיל וצ"ל דהלא הא דאמרינן בכל התורה היום הולך אחר הלילה הוא נלמד מברייתו של עולם או מהא דכתיב בשכבך כו' דאיירי התורה משכיבה ברישא ש"מ דהוא התחלת היום וא"כ קודם דידע מהנך שינוי' הוא גופ' ק"ל מנ"ל דהיום הולך אחר הלילה והוא עיקר קושיתו דהרי שם הוא התחלת' הש"ס ועדיין לא נתפרש בשום מקום וע"ש בתוספת שכתבו ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחלה והנה הא דכתיב בתמיד של בוקר תחלה הוא משום דבקדשים הלילה הולך אחר היום אך הקושיא דלמא כל התורה ילפינן מקדשים ומשני דטפי ראוי למילף מברייתו של עולם רק באו"ב דאיירי בענין דקדשים ה"א דילפינן מקדשים לכך צריך ג"ש יום אחד למילף מברייתו של עולם כדאיתא בחולין דף פ"ג ע"א עיי"ש וזה פשוט וברור.

והנה כאן במסכת נדה שני לי' ר' אבא לר' שמע'. עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה אימת הוי בלילה ע"כ והנה זה יתכן אם היום הולך אחר הלילה אבל אם הוי אמרינן הלילה הולך אחר היום אם כן סמוך לנדתה ביממא הוי ולא הוי משני מידי רק הדרן עלך מסכת ברכות דקשה מ"ש דתני דערבית ברישא ומנ"ל דהיום הולך אחר הלילה וע"כ צ"ל משום דיליף מברייתו של עולם וא"כ היום הולך אחר הלילה א"כ שפיר עליך אמר קרא כו' דסמוך לנדתה אימת הוי בלילה ודו"ק.

באופן אחר דהלא בברכות שם ב' ע"ב יליף דעד צה"כ יממא הוי מן הפסוק ואנחנו עושים במלאכה כו' וכתיב והי' לנו הלילה למשמר והיום למלאכה וכתבו התוספת דראי' גמורה אינו דהא לא איירי התם לענין ק"ש ור"ל דאף דיום הוא מ"מ לא נשמע דלא זמן שכיבה הוא מקמי הכי פורתא דק"ש בזמן שכיבה תלי' כמ"ש התוספת שם בד"ה א"ל ר"י עיי"ש וז"ב בפי' דברי התוספת נמצא המבואר מזה דעכ"פ לענין זה דמקרי יום עד צה"כ הוי ראי' גמורה מכאן והנה המבואר בפ' הערל ביבמות דף ע"ד ע"ב שם תלתא קראי כתיבא מבואר דכל הטמאין שווין לענין תרומה ומעשר וקדשים לטבילה והערב שמש וכפרה עיי"ש והנה בריש ברכות ממאי דהאי ובא השמש כו' עיי"ש בתוספת ד"ה דלמא ביאת אורו הוא והוא מתחלת השקיעה כו' עיי"ש ופשטו להו מדקתני בברייתא עיי"ש והנה אם הוי אמרינן כן דהערב שמש היינו ביאת אורו א"כ גם בנדה הוי כן ועדיין יום הוא עד צאת הכוכבים ואם כן על בסמוך הוי ביום וממתני' דנגעים לא מוכח כלל כמ"ש בתוספת רק הדרן עלך מסכת ברכות דקתני בברייתא סי' לדבר כו' ש"מ דהערב שמש היינו צאת הכוכבים וא"כ משני שפיר מעל בסמוך ודוק.

בשם בני הרב המופלג היניק וחכים טובא האברך השנון מו' אלעזר ניסן נ"י [הוא הגה"ק אבד"ק דראהביטש זלה"ה] דקשה על תי' ר' אבא דאמר עליך אמר קרא וכו' הלא בריש ברכות ב' ע"א מקשה הש"ס וממאי דהאי ובא השמש וכו' ופי' התוס' ביאת אורו היינו תחילת השקיעה ולדבריו וטיהר גברא שהאדם נטהר דעדיין לא אידכא יומא ומשני דא"כ נימא קרא ויטהר להורות דקאי על גברא כיון דאיכא למטעי דקאי על שמש לכך ה"ל לשנות מהלשון דכתיב ובא השמש עי' בספר סמיכות חכמים בשם המחבר לחם סתרים ועי' בתוס' דכתבו אע"ג דכמה פעמים כתיב וטיהר הכא כיון דאיכא למטעי ה"ל למכתב ויטהר ע"כ והנה לפ"ז קשה על ר' אבא די"ל ביאת השמש ביאת אורו דהיינו מתחלת השקיעה וא"כ הוי על בסמוך אחר השקיעה ועדיין יום הוא עד צאת הכוכבים וכאן לא שייך תי' דרבה בר שילא כקושית התוס' דכ"פ כתיב וטיהר וא"ל כתי' התוס' משום דאיכא למטעי דהא לפי מה דקיימינן עכשיו דלא הוי זבה בלילה א"כ ליכא למטעי דל"ל דוטיהר היינו וטיהר יומא דא"כ הוי על בסמוך דנדה בלילה והרי לא הוי זבה בלילה אע"כ דוטיהר היינו וטיהר גברא ובא השמש היינו ביאת אורו אלא הדרן עלך מס' ברכות דקתני בברייתא סי' לדבר צאת הכוכבים ומינה פשט' בני מערבא בלא רבה בר שילא ש"מ דקים להו לברייתא דוטיהר היינו טיהר יומא ושפיר השיב ר' אבא ודו"ק.

סוף הספר

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה