אור ברסלב

ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אבות

עבודה זרה

[פ"א מ"א] משה קבל תור' מסיני ומסרה ליהושיע עי' בבנין יהושיע באדר"נ פ"א ואכתי אינו מובן דמאי פסקא דמסרה היינו הכל וקבל רק מה שראוי לקבל ונ"ל לפי שלא קבלה כולה לא תלינן בנותן דלא להוי כצרת עין ח"ו לכך תלילן בהמקבל לפי שהגריעותא מצד המקבל ולא מצד הנותן והבן.

[מ"ג] אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי' מורא שמים עליכם. י"ל דראוי לומר שלא יעשה משום שכר וסוף הכבוד לבא אבל מה"ת שיעשה דוקא על תנאי שלא יקבל שכר כמו דקאמר אלא הוו כו' וסיפא למה ובפרט לפי הגירסא אלא ע"מ שלא לקבל כו' ועוד האיך נמשך לזה ויהי מורא שמים עליכם.

והנ"ל דהנה כתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל אם המעשה הוא לשם שכר ודאי מקבל כמיד המלך שהשכר בהרווחה יותר מן העשי' ומקבל חלקו באפסני' שמחלק ית' לעבדיו תענוגים רוחנים נפלאים הפלא ופלא וכיון שמקבל את שלו שוב אין לו על המלך כלום רק מה שקנה הוא לעולם ולעדי עד ומה טוב ומה נעים חלקו וענין מה שמקבל הוא [אורות] נבראים שמענג בהם עבדיו אבל מי שעוש' רק לנחת רוח לפניו ית' ואינו עושה רק לשם ה' אם כן איך יקבל שכר אף הגדול שבגדולים הלא העשי' הי' לש"ש לשם הבורא ולא לשם נברא ואיך יהי' שכרו בפחות דהיינו בנבראים א"ו ה' הוא חלקו ונחלתו ואינו צריך לקבל כי הוא אצל הנותן ואיננו נפרד ופרס הוא כמו מנא מנא תקל ופרסין שהוא לשון שבירה ופירוד ועפ"ז יתכן הגרסא השני' יותר והבן זה.

והנה מחמת שהוא דבוק ואינו נפרד יכול לא יהי' מוראו עליו ע"ד יכול לא תהי' מוראי עליכם עיין בנזה"ק פרש' צ' סי' ב' ונ"ל שהוא ע"ד האמור בחוני המעגל שאתה מתחטא לפני המקום כו' והוא עביד לצורך כלל ישראל אבל בעניין אחר לא והבן זה ולכך אמר ויהי מורא שמים עליכם והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.

א"י אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס ר"ל אבל לעשות נחת רוח לפניו ית' כי אוהב להשפיע שכר זה טוב.

א"י ע"מ לקבל פרס וכו' כי פרס לשון נחלק כמו מנא מנא תקל ופרסין היינו שלא לקבל שכרו ויחלק רק להיות תמיד דבק בה' וה' יהי' חלקו והבן.

[מ' ו'] הוי דן את כל האדם לכף זכות וקשה וכי מאזני משפט בידו ונ"ל דע"י שמצדד לזכות ליכא חילול השם ונמצא אם עשה חבירו באמת דבר טוב אם כן אין נתקלקל ע"י חילול השם ואם ח"ו באמת עשה עבירה אם כן אין לו רק עצם העבירה ולא עון חה"ש שהוא גדול מכלם והבן ולכך הזהירו מאוד אם ראית ת"ח כו' הכל שלא יהי' חילול השם עכ"פ.

[מ"ו] הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורעניות ע"פ מ"ש בפרשת וישלח [עה"פ ויחן את פני העיר ודרשו ז"ל מטבע תיקן להם ושווקים תיקן להם ומרחצאות תיקן להם ותודה"ק שתיקן להם שיהיו נזהרים מגזל ועריות ואז ישב לו אצלם עיי"ש] והיוצא מזה דצריך להרחיק משכן הרע שעושה [שלא יעשה עוד הרע והיינו הרחק משכן את הרע שעושה וק"ל] כדי שיהי' טוב לצדיק טוב לשכינו וממילא לא יהי' בכלל אוי לרשע ואוי לשכינו אבל אם יאמר מה לי בזה שהוא רשע אם אני צדיק ורוצה להתחבר לו ולהיות שכינו בעודו ברשעתו אז מעותד לפורעניות בעת שיבא על הרשע כאמרם ז"ל אוי לרשע כו' ועל פי זה יתבאר המאמר הנ"ל.

[מי"ד] אם אין אני לי וכו' היינו שאינו מחשב כלל בעניני עצמו רק בעבודת השי"ת ומשליך על השי"ת יהבו אז מי לי השי"ת נקרא מי כמו מי ידמה לך כי עושה חפצו אבל כשאני לעצמי מה אני כי אין לו יכולת וחסר גם בעוה"ז וגם בצורכי עוה"ב כי אם לא עכשיו בחיים חיותו אימתי והבן. ועפ"ז תבין במסכת ביצה דף ט"ז ע"א שם אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים וכו' דלכאורה תמוה כל מעשיו לש"ש מאי בעי הכא בוטח בה' ראוי לומר והלא עשיית שמאי נראה יותר לש"ש אבל למ"ש א"ש שעכ"פ הי' עוסק שמאי קצת בעסקי עצמו בהזמנת אכילה רק שהי' לש"ש אבל הלל כל מעשיו היו לש"ש ולא הי' עוסק בעסקי עצמו כלל כאמור ובוטח בה' בכל עניניו ולכך כל מה שמזדמן לו הי' אוכל והבן זה.

א"י אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ידוע דיסוד ושורש העבודה כאמרם מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר עקב ענוה יראת ה' ותכלית ענוה הוא שידע האמת כי אין עוד מלבדו מצוי אמת והכל בטל במציאת נגדו ית"ש כי אין ישות בכל הנמצאים רק רצונו ית"ש המקיימם אבל כשמחשב האדם א"ע ליש הרי עושה מסך המבדיל כמו שמפרשין אנכי עומד בין ה' וביניכם ויש בחינה שעושה עצמו ליש מסלק שכינתו כ"י כאמרם אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם אני והוא דייקא והבן והנה ידוע דצדיק נקרא מי והטעם מבואר בספרים דמי מספרו חמשים רומז לחמשים שערי בינה אבל במג"ע ואתחנן ראיתי טעם לזה משום דמה"ש אין מכירין אותו ושואלין בכל פעם מי הוא זה משום דהוא הולך ממדריגה למדריגה אז מי לי וכשאני לעצמי שאני בעצמי מחשב עצמי לומר בפה ובלב על עצמי אני אז מה אני כי אז אני באמת כחירגא דיומא דלא שמי' והבן זה.

א"י אם אין אני לי מי לי וכ' כבר פירשתי ע"פ הפירוש על אמרם שובו בנים שובבים חוץ מאחר [א"כ כי ישוב טרם בא ימי הזקנה כי הוא אז איש אחר ואין זה האיש שחטא] ועפ"י מה שדרשו על הפסוק היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח סנהדרין מיד ב' אר"א לעולם יקדים תפלה לצרה וכו' כי אז הכל מאמצין כחו משא"כ כששב לעת זקנתו אומרים מה"ש חסרא לגנבא נפשא לשלמא נקט] וכעת נ"ל לפרש עפ"י מ"ש מכבר במאמר נעשה אדם דאדם עצמו גומר עשייתו [עיין ישמח משה בראשית ד"ה באופן אחר שהאדם נברא שבבחירתו ישלים עצמו להוציא מכח אל הפועל שלמותו] וע"פ מ"ש בנועם מגדים פרשת נח עפ"י אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' ועל הפסוק ולשם יולד גם הוא דאין לו ביאר דהל"ל ושם יולד גם הוא או וגם שם ילד או וגם לשם יולד עיי"ש דבריו כי נעמו כי תולדותיהם של צדיקים הוא מה שמשלימין א"ע בבחירתם וכאשר אמרו ז"ל כל המלמד את ב"ח כאלו ילדו ומכש"כ כשלומד א"ע ומשלם את עצמו היא כאלו ילד את עצמו] ונקדים דלכל דבר יש עצם ומקרה עד"מ עצם האדם הוא גופו בשרו ודמו ועצמיו ואבריו ונפשו רוחו ונשמתו והמקרה תואריו צדיק רשע חכם טפש עשיר עני א"כ כל העצם הוא ע"י השי"ת לבדו ובמקריו יש ענינים שתולה בבחירתו ועפ"ז יתבאר מאמר הלל אם אין אני לי שאני אעשה ואוליד את עצמי מי לי כי זה תולה רק בי והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכשאני לעצמי ר"ל שאשאר רק בעצם הנעשה בידי השי"ת ולא אגמור א"ע בהמקרים מה אני כי כשלא זכה אומרים לו יתוש קדמך [כי היתוש נברא בשלמותו ונשאר קיים בשלמותו שלמות המין עיי"ש בישמח משה] וכי הוא מקלקל את צורתו והכנתי אשר הכין לו הבורא ית"ש [שישלים את עצמו] ואם לא עכשיו אימתי כי העבר אין והעתיד מי יודע ואין בהזמן רק עכשיו והבן.

[מ' ט"ו] עשה תורתך קבע נ"ל דתורתו ממש דהיינו שיש לחזור חידושיו שיזכרם וכן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' דאם אינו זוכר חידושיו אינו יכול לדרוש לאחר מותו.

[פ"ב מ"א] רבי אומר איזו דרך ישרה וכו' ע"ש הפ' פן יש בכם שורש פורה וכו' ובריש תהלים ובאשרי תמימי דרך ובריש משלי בני אם יפתוך חטאים וכו' [כוונתו למ"ש בס' תפלה למשה תהלים קי"ט עה"פ אשרי תמימי דרך אופן ד' וביאר כ"ק מוזלל"ה בעל המחבר ס' ייטב לב בתהלים ק' פ"ד י"א כוונתו וז"ל ע"פ מ"ש בגמרא ע"ז דף י"ז ר"א ור"י חד אמר ניזל אפיתחא דעכו"ם דנכיס יצרא וחד אמר ניזל אפתחא דזונות ונכפי' ליצרא ונקבל אגרא וכו' הרי יש כאן דרך עבידה ב"ה ועכ"ז בודאי אין לסמוך ע"ז כי אילי לא ישלוט ביצרו וז"ש דוד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' דייקא אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו ר"ל אף שהם בבחינה גדולה שלא פעלי עולה אף אם בדרכיו של עולה הלכו] עכ"ז יותר טוב ההולכים בתורת ה' וז"ש אשרי האיש אשר לא הלך בעצת וכו' ובמושב לצים לא ישב כפשוטו מה קמ"ל אלא קמ"ל אף אם ירצה לישב במושב לצים כי היכי שיכוף יצרא אפ"ה אשרי מי שאינו הולך בדרך זה כי אם בתורת ה' חפצו ועד"ז מפורש בני אם יפתוך חטאים אל תאבה ר"ל אפילו אם יפתוך ע"ד האמור אל תאבה עכלה"ק] דדרך ישרה הוא מה שתפארת לו מן האדם מה שהוא קדוש שמו ית' ולא מה שהוא חה"ש ודו"ק.

ועפ"ז יש לפרש בריש איוב והי' האיש ההוא תם וישר וסר מרע ר"ל דהמדריגות הללו לא היו ע"י קירב להרע וכבישה כי הי' סר מרע רק בעצמותו הי' לו המדריגות הללי ודו"ק.

א"י איזו דרך ישרה שיבור לו האדם עי' במד"ש מה שהקשה דמאי קאמר. האם בידי האדם לבור לו דרך כרצונו וחפצו הלא התורה מורה לנו הדרך הישרה ואין לנו ישרה ממנו כי ישרים דרכי ה' עיי"ש] והנ"ל כי יש בעלי משנה ובעלי מקרא ובעלי גמרא ובעלי אגדה כולם דרך ה' וישרה והנה כבר כתבו דלמה שהאדם חושק יותר בזה יחזיק כי נשמתו לזה מסוגל ע"כ לא אמר בלשון ציוה רק באם שמסופק איזה דכך לבחור יברור במה שבני אדם מפארין יותר ולא משום התפארת רק דקול המון כקול שדי ובודאי דזה חשוב יותר לפני המקום רק באופן שיד השגתו שוה בכולן משא"כ באם בא' יש לו חשק גדולה ובאינך לא והיינו כל שהיא תפארת לעושי' ולא משום התפארת רק משים דוודאי זה שייך לאור נשמתו והבן כי הוא פי' אמיתי בס"ד.

א"י איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כו' ע"ד עשה רצוני כרצונך כי כל אדם במה שנפשו חושק הרי הוא בודאי מיוחד לו והנה כל ישראל הם שיעור קומה אדם שלם וכל איש פרטי מת מתייחס לאיזה אבר ושייך לו אשר לו והיינו איזו דרך ישרה וע"ז בא התשוב' שיבור לו האדם ר"ל מה שיבור לו האדם מצד שהוא אדם בעל שכל יהי' מה שיהי' זה חלקו וע"ז אמר וביאר יותר כל שהוא תפארת לעושי' ר"ל כל שהוא מה שהוא הכל תפארת לעושי' לעושי' דייקא כי בוודאי שייך לו ותפארת לו ר"ל בודאי תפארת זה מיוחד לו מן האדם מן כלל האדם הקומה שלימה כנ"ל.

[שם] והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע וכו' דהנה יתכן שמגיע לו שכר אף שלא נגמר כשעושה מה שבכחו אבל לא זה שאינו נזהר א"כ זה שמניח אף רק מצוה קלה א"כ מפסיד הכל אך ש"ת דהוי כקוצב לכל מצוה בפ"ע וכהא דתני' במסכת ע"א דף ס"ה ע"א בין מאה חביות במאה פרוטות ובין חביות בפרוטה לזה אמר שאין אתה וכו' שאין כאן קצבה לכל מצוה רק בדרך כלל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אף שיש שכר לכל מצוה כיון שאין אתה יודע א"כ הרי לא נקצב רק הוא בדרך חסד ואינו לפושעי' רק אם שב דאין דבר עומד בפני התשובה והבן.

א"י שאין אתה יודע מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות שלא תשבר מתן שכרן שאם תפשע תשבר הכל והבן.

א"י והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' כבר פירשתי עפ"י לעולם יראה האדם א"ע כאלו חציו זכאי כו' ועוד נראה לפרש כי השכר אינו ידוע אבל העונשים מפורשים ולכאורה ידיעת הפכים בשוה אך ידוע מ"ש זקני מהרש"א ז"ל במסכת סנהדרין הטעם דאין עונשין מן הדין משום חומרא דהוא הנותנת דלא ניחא דתהוי לי' כפרה א"כ לא יודע מעונש הקל לא מלקות ולא מיתה קלותה אם מקיימה די"ל דהיא הנותנת כו' כנ"ל והבן ועפ"ז מבואר הוי זהיר במצוה קלה בעונשי' כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן דייקא כי אף אם אתה יודע עונשן אין אתה יודע מתן שכרן דדילמא הוא הנותנת כנ"ל.

ועד השלישי אני בא לפרש עפ"ז מ"ש לפרש הפסוק ולך ה' החסד וכו' כי שכר מצוה מצוה ונמצא הולך עד אין סוף ואין אין סוף גדול מאין סוף ועפ"ז יתבאר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה אף שמצד עצמה ודאי להחמורה ודאי יש שכר טפי מ"מ אין אתה יודע מתן שכרן של מצות ר"ל מה ששכרן של מצות נותן שכל שכר נותן שכר וא"כ הוי עד אין סוף ואין עד אין סוף גדול מאין סוף ונמצא כולן שווין והשתא מדוייק דאמר מתן שכרן ולא אמר סתם שכרן והוא פירוש נפלא בס"ד.

[שם] דע מה למעלה ממך כבר פירשתי עפ"י דברי מעשה ה' במעשה בראשית פרק ה' מה שפירש על דברי רז"ל באמרו שמים מאיזה מקום נבראו עיי"ש ועפ"י כי האלקים בשמים ואתה על הארץ [עיין לעיל סוף קהלת עה"פ סוף דבר הכל נשמע אופן ה' כי האדם עולם קטן ודוגמא וציור למה שלמעלה ממנו] והיינו מה למעלה ממך בדוגמתך העליונה עין רואה ואוזן שומעת מזה תבין וכל מעשיך בספר נכתבים ר"ל שהכל עושה רושם דלאו דבר קטן הוא ראות עיניך או שמיעת אזניך וממנו תקיש לכל שאר הדברים והבן זה.

עוד יש לפרש עפ"י המדרש שהביא הבינה לעתים בדרוש חמישי לפרקים דדיה ירווך בכל עת טוב לך לחבוק דדיה של תורה שמביאך לידי זכות ואל תחבוק דדי' של נכרי' שמביאך לידי חובה וש"ת אין הקב"ה רואה מה שאני עושה ת"ל נוכח פני ה' דרכי איש מכאן אמרו חכמינו ז"ל דע למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת עכ"ד המדרש ועיין מה שדקדק בו הבינה לעתים ומה שפירש בו והנה לדבריו העיקר חסר דהרי סיפא דקרא וכל מעגלותיו מפלס לא הובא במדרש וגם הסיפא דמתניתין וכל מעשיך כו' לא הובא במדרש ועוד גם בקרא אינו מבואר על מי מפלס אם האדם או כ"י השי"ת לכך נ"ל לפרש כשנדייק עוד דאמר שמביאך לידי זכות שמביאך לידי חובה ולא אמר שזה זכות וזה חובה א"ו שמזהיר שלא לעסוק בחבורי חכמי העכו"ם אף שנראה שהם דברי מוסר גדול שהוא שלימות הנפש ולעסוק בד"ת אף במה שעולה על הדעת שאין בזה שלימות הנפשי כגון דיני נזיקין שזה מביא לידי זכות שיש בו קדושה ומקדשו וע"י נעשה צדיק וישר וזה מביא לידי חובה כי הם טמא ומחבריהם טמאים וכל הנוגע בם יטמא. והנה פירשתי ע"פ הוי המעמקים מה' לסתור עיצה והי' במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו ומי יודענו בהקדים לפרש הפסוק ידע מה בחשוכה ונהורא עמי' שרי' כי ח"ו עולה על הדעת הגם שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו ורואה הכל מ"מ במקום טומאה שאין שם השראת שכינה הי' עולה על הדעת ח"ו כי ח"ו עלם ממנו מה שעושה שם לזה אמר ידע מה בחשוכ' ר"ל אף במקום צי' ואופל חושך מדור הקליפות סטרא דחשך ולא אור מ"מ ידע מה שנעשה שם אף דרק נהורא עמי' שרי' ואין השראתו ית"ש במקום טומאה מ"מ ידע הכל ועפ"ז יתפרש הוי המעמיקים עצמם לתוך עומק הטומאה והקליפות לנוקב' דתהומ' רבא ומטמאין עצמן ומעמיקין עצמן מה שבזה מתרחקין מה' לסתור עצה שזה להם עצה שיכולין לסתור עצמן וחושבין ששוב אין רואה מה שהן עושין כיון שאין שם השראתו כב"י ומפרש מה הוא העצה והי' במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו כו' כנ"ל אבל הוא עצה נבערה כי ידע מה בחשוכה כנ"ל וזה דברי המדרש וש"ת אין הקב"ה רואה ר"ל דאלמוד ספרי החיצונים ואף שיטמאו עצמי ויביאני לידי חובה הלא היא הנותנת דע"י הטומאה שאטמא עצמי בחבוריהם תתרחק שכינתו מעלי ואם כן אינו רואה מה שאני עושה לזה אמר ת"ל נוכח פני ה' דרכי איש דרכי לשון רבים ר"ל כל הדרכים אף אם הוא אבי אבות הטומאה מכאן אמרו חכמים דע למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת כי תיבת ממך אין לו ביאור אבל זה הוא ביאור הדברים שאף שאתה מטמא עצמך ואין השכינה שורה עליך מ"מ למעלה ממך יש עין רואה ואוזן שומעת והבן זה ואם כן א"ש מכאן א"ח דהא מקרא הנ"ל יליף זאת והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

[מ' ח'] ואל תאמר דבר שא"א לשמוע שסופי להשמע ר"ל אף שהשומעים אינם חכמים שירגישו שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ר"ל חברא דחברך חברי' אית לי' ויהי' לבוז ח"ו והבן.

[מי"ב] וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי כל הדברים הם דוגמא שלמעלה וראוי שלא יכוין אל הדוגמא והמשל רק אל הנמשל וידוע דתוך והפנים של הכל הוא שמו ית"ש והבן.

[מי"ג] אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום נ"ל עפ"י הטעם שכתב הגאון מהר"ז באמירת לשם יחוד [שע"מ כן הוא עושה המצוה או מתפלל התפלה שיהי' לשם יחוד וכו' ואז לא יוכלו הסט"א לחטוף ח"ו המצוה דהוי כמתכוין בפירוש שלא לצאת באופן אחר רק אם יהי' יחוד קב"ה ובזה כ"ע מודים דאיני יוצא אפילו למ"ד מצית אצ"כ ואם כן אין להם מה לחטוף ועיין ישמח משה פרשת תשא ד"ה כי אוריש] היינו שאל תעשה תפלתך נגזלת כעין וקבע את קובעיהם נפש רק רחמים ותחנונים לפני המקום ודו"ק.

[מט"ז] ולא אתה בן חורין להבטל ממנה עפ"י דברי הצדיק מוהר"ר חייקא זצוק"ל שיש טפשים שממשילים עצמם כבן ויאמרו שהאב אינו רוצה שבנו יעמול בעבודה קשה לזה אמר ולא אתה בן חורין ע"ד הביטול כנ"ל כי אם תבטל אין אתה בן והבן.

[מי"ח] ואל תהי רשע בפני עצמך עפ"י דאיתא בגמ' במסכת תענית דף כ"ב ע"א] על זה דאמר אלי' דהוא בר עלמא דאתי והי' לביש במלביש נכרי רק שהי' צריך ללבוש כן בהכנסו לבית עצתם שלא יכירו בו [ויגלה הדברים לפני רבנן וליבעי רחמי עיי"ש] ע"כ הרי אדם נראה כרשע בין הבריות לפעמים ועובד השי"ת בכך אבל בפני עצמו אין לו להיות רשע והבן.

ועפ"ז יתפרש כפשוטו כל פועל ה' למענהו וגם רשע ביום רעה כי בעת גזירה וצרה וצריכין להשתדלות רוב השתדלות ע"י רשעי ישראל שהמה מעורבין בין העכו"ם ואהובים אצלם ועפ"ז יתפרש הפסוק כחומץ לשנים כן העצל לשולחיו כי ידוע דהרשע מתעצל בשליחותו ית"ש ולפעמים בעת גזירה קונה עולמו בשעת אחת ועושה שליחותו ית"ש והנה במסכת שבת אהא דתנן ולא יגמע בהן את החומץ משני הא דאיכא מכה הא דליכא מכה עיי"ש ועל פי זה מבואר כחומץ לשנים דבזמן דליכא מכה הוא רע ובזמן דאיכא מכה הוא טוב כן העצל לשולחיו והבן כי נכון הוא בס"ד.

[פ"ג מ"א] דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן כו' ע"ד שפירשתי ומותר האדם מן הבהמה אין ן עיין ישמח משה פרש' משפטים ד"ה כי יבער איש שרה כי הסמ"ג בהקדמתו למ"ע כ' כי בששי ברא השי"ת את האדם וחיבר בו דעת המלאך הוא הנשמה ובהמה הוא הגוף עיי"ש וז"ש כי מותר להאדם אינו בא מחלק הבהמיי כי אם מחלק הנשמה והבן] ומה שפי' העקרים כי דבר כוחני הוא ממוצע [במאמר ג' פ"ב כי הכוחני הוא ממוצע בין המציאות וההעדר קראו הכתוב אין ובז"פ ומותר האדם מן הבהמה אין היינו שיתרון האדם הוא האין הוא הכוחני שיוציאו לפועל השלימות בהשכל המושכלות והחכמה וז"ש איוב והחכמה מאין תמצא עיי"ש דבריו הנחמדים] וע"פ הערוך א"כ נימא קרא אן כסף כו' [מה כתב אין כסף אין ביו"ד ולא כתב אן חסר דרשינן לי' לאו והן לאו אין כסף לאדון זה וההן יש כסף לאדון אחר] ועפ"י מה שכתבתי (בפ' אחרי) בענין מלחמות עמלק שצריך להיות ע"י יהושיע כיון שאמרו היש השם בקרבינו [עיין ישמח משה בשלח ופרשת תצא תורף הדברים משום שלא האמינו באשר ראו דהשגחה גלוי' משמש בדידהו ע"י משה שהוא עלם התירה והכל נעשה ע"י בכח התורה בלי שום פעולה גשמיות יאמרו היש ה' בקרבינו הוכרחו להיות ע"י יהושיע רק בהשגחה מסותרת ע"י מלחמה והיא שלא כשורות התורה שהוא למעלה מן הטבע והבן ע"כ] ועפ"ז שלא יאמר האדם מה בצע כי אעבוד השי"ת מה אני ומה חיי היתכן חרס את חרסי האדמה היא האדם יאיר כשוהם וישפה לזה אמר מאי"ן באת כולך וא"כ ראה שכוחני הוא דבר יקר וש"ת כיון שהטבע הוציא כ"כ לפועל מעצמו גם את הכלי יעשה מעצמו לזה אמר שאחר שיוגמר האדם הבחירה בידו להיות גרוע אף מתחילתו והוא מוסר גדול שמאין נעשה דבר חשוב אדם שלם ואם כן ק"ו הדברים שאחר שהוא אדם שלם איך יעשה ההיפוך שאחר שנגמר בשלמותו יכלה עצמו אף גרוע מתחלתו לזה אמר ולאן וכו' ולאן דייקא אתה דייקא שכבר אתה בשלמותך תלך לאן למקום רמה כו' ולפני מי אתה עתיד כו' שבשביל זה תתן דין וחשבון דין על מעשה הרעים וחשבון מה שהית' יכול להיות והבן עיין בפרשת בלק מ"ש מזה.

[שם] ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי מבואר בספרים הקדושים ועיין בבינה לעתים דרוש כ"ט מ"ש בפ' אי הבל אחיך ובפ' לכו ונמכרנו לישמעלים ובפ' ואתה תבער הדם הנקי וכו' כי מלבד עונש החטא מגיע עונש אשר רצח בעצמו ונטל חייו בידו כי הרשע נקרא חלל ומת ולפ"ז אם עדיין לא נעשה רשע אין מגיע לו עונש אשר ירצח בעצמו רק אשר יחבול בעצמו ולכך מקודם דין על כל חטא ואח"כ חשבון הפרטים בצירוף וידע אם מגיע לו עונש החובל בעצמו או עונש ההורג עצמו והבן.

א"י ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון עפ"י שבט מוסר פ' ח"י (סי' י"ז דאם באיזה סבה ימות בלא עתו אם ברצונו או ע"י אויבים או דיינים לא תוכל הנשמה לעלות תיכף אל דייני מרום] ואינו נותן חשבון עד שימלא ימיו הנפסק לו בעת מולדו וביני וביני או הוא בג"ע התחתון או במקום צער ע"ש ויובן דצדיק הוי בג"ע התחתון ורשע במקום צער בינוני במקום ממוצע והצדיק מאיר מזיווי ומבוסמין דג"ע לרוח ונפש, וגוף בקבר מתענג ג"כ כמבואר שם דנשמה מאירה לרוח ונפש והרשע הנשמה במקום צער הנפש בקבר מתאבלת על הגוף כאמור אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל כמבואר שם הגוף סובל צער רמה והרוח משוטט ופוגעין בי' מחנות מלאכי חבלה כמבואר שם הרי שסובל דין וחשבון ונראה דבכונה נקט התנא דין וחשבון דרצה לעורר האדם משינת האיולת באמרו ודע לפני מי אתה עתיד ושמא יאמר האדם הלא ימיו של אדם קצובים מעת הוולדו והיינו לפי הכחות שקבל מכוכבים ומזלות בעת יצירה והלידה וכשיכלו אז הוא אפיסת הכחות א"כ יאמר אני מרגיש שכל הכחות חזקים ובריאים ואין לו לדאוג עוד לזה אמר ודע לפני מי כו' דין וחשבון כו' היינו שנאסף שלא בעתו או ע"י פס"ד או שעונות גרמו שיסלק ממנו השמירה א"כ לא ידע האדם את עתו וישוב בכל יום שמא ימות וכמו שאמרו במס' שבת דף קנ"ג ר"א אומר שוב יום אחד שם אמר ריב"ז משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן כו' ועפ"ז נ"ל לפרש שמח בחור בילדותיך כו' ודע כי על כל אלה יביאך כו' והנה תיבות כי על כל אלה הוא מיותר ודי באמרו ודע כי יביאך דמה"ת יביא על קצתן ועל קצתן לא יביא ונ"ל דה"פ דלא יאמר הבחור הן אני עדיין בחור ואין עת הביאה למשפט רק אחר הזקנה ואז באמת אנוח מעשה הבחרות ואשוב מהן אבל זה אינו כי בחורים מתו וכמה חתנים מתו ביום חופתן לזה כיון שיש במציאות צריך המשכיל לשום נגד עיניו כאלו הוא כן בוודאי כדי שישוב מדרכו הרעה כי מפאת ספק לא יחרד כמו שאמרו חז"ל דגדול עונש ספק מעונש וודאי ועי' ריש ברכות ברבינו יונה וידוע דעל הוא במקום עם לפעמים כמו ויבואו האנשים על הנשים הנאמר במלאכת המשכן והיינו ודע כי על כל אלה ר"ל עם כל אלה דהיינו בבחרותיך עם מעשה הבחרות יביאך כו' והבן.

וע"ד הלציי כי דרך הלבישה של הבחורים שאינם מהוגנים מגונה מאוד בעיני יריאים ומה גם בעיני צדיקי מעלה ומלאכים משוללי גשם וחומר ודע כי על כל אלה עם כל אלה יביאך כו' ותהי' מגונה מאוד בעיני העליונים ובוודאי לא ילמוד שום א' זכות עליך ומה צדקה יש עוד לו.

ועוד נ"ל דין וחשבון עפ"י ר"י בשער התשובה שער הראשון ברעת המתאחר בתשובה עיי"ש והנה כפשוטו נ"ל כי עובר בכל יום על מ"ע דתשובה והנה בישעי' סי' א' על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כו' עיי"ש ברש"י ואלשיך ובתרגום יהונתן ומבואר מהתרגום דמה שאין שמים על לב הוא בעצמו תוספת סרה והן הן הדברים שכתבנו ועפ"ז יתבאר דין היינו על העבירה וחשבון כמה ימים שלא שב וזה נכון מאוד דחשבון הפשוט תמוה מאוד כי הלא דרשו ולא יקח שחד אינו נוטל שוחד המצות [שעשה] ואם כן חשבון רק ספירה של עבירות לעונש וזה לא נקרא חשבון והבן דבשלמא בדין עוה"ז שפיר יש חשבון דהא נידון בר"ה לחיים ולמות עפ"י חובו כאמרם ז"ל ג' ספרים נפתחים כו' אבל התנא מיירי מדין עוה"ב כאמרו ודע לפני מי אתה עתיד ושם אין נפקותא והבן ולפמ"ש א"ש והבן.

ועוי"ל דה"פ לפני מי אתה עתיד ליתן דין כמו אם יחטא איש לאיש שקבל טובות ממנו ופללו אלקים לחתוך פס"ד ומזה חשבון לפני ממה"מ ר"ל כמה מגיע מערך זה אם החטא הוא לפני מלך מה"מ והבן. ועפ"ז נ"ל לבאר דברי ישעי' בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ואם רק איש לאיש כמה רע ומר על אחת כמה וכמה בי והבן. וגם י"ל ע"פ הבינה לעתים בעת משפט דרוש א' שהמשפט הוא לפי הנושא ומהות החוטא עיי"ש וישראל הם חלק אלקי ממעל וגבוה מעל גבוה ונמצא בשלשה דברים תולה המשפט במהות החטא ובמהות החוטא ובמהות מי שחטא לו וכאן יצמדו שלשתן וה"ס דייקא הרי מהות החוטא. פשע"ו היינו מהות החטא כידוע דפשע הוא הגרוע מהכל מחטא ועון דפשעים אלו המרדים וידוע בש"ע יו"ד דלהכעיס בעבירה אחת הוי מומר לכל התורה וגם מבואר בש"ע אע"פ שאינו עושה להכעיס רק שעושה אף שלא לתאבון דהיינו שאין נהנה הוי להכעיס וזה מצוי בעוה"ר שלובשין מלבוש נכרי אף שהוא מאוס מאוד ויקר מאוד וגם ב"י דהיינו מי שחטא לו והיינו אתה עתיד אתה דייקא לפני מלך וכו' דייקא וגם חשבון האסור נגד המותר אם הוא לתאבון והבן הרי כל השלשה ועי' באלשיך בפ' שמעו שמים וכו' ובפ' הוי גוי חוטא ועפ"ז י"ל אתה עתיד ליתן דין וחשבון ר"ל אתה דייקא לפי חשיבותך תתן שתיהן דין וחשבון דהיינו דין על החטא וחשבון לנגד שאר נבראים ונגד האומות והבן. ועכ"פ מבואר מדברים דאיחור התשובה הוא בכל יום תוס' חטא ועכ"פ מי שלא שב ותיקן בכל השנה בחודש הזה ראוי לשוב ולכך תוקעין.

[מ' ד'] אכל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום וכו' יש להמתיק עפ"י דברי הכוזרי מאמר ב' סי' נו"ן שכתב כאלו אתה בא באכסניותו קרוא אל שלחנו וטובו והבן. ויש לעורר עי"ז אהבה עזה להמתיק עפ"י ענין משל ממלך ב"ו שזימן לסעודתו איש שפל הערך וק"ו אם מכין כל הסעודה בשבילו עאכו"כ במלך מ"ה והעיקר שיאמין שהכל בהשגחה וממילא דיהי' התעוררות אהבה בכל דבר ודבר והיינו בכל דרכך דעהו שתדע אותו בכל דהיינו השגחתו והוא ר"ל שדבר זה יישר אורחותיך דודאי בכל תנועה ותנועה תעורר אהבה והיינו ואהבת וכו' בכל לבבך דהיינו בכל כחות השכל אשר נתן לך בלב בזה תכיר במדת טובו והשגחתו עליך ותעורר אהבה עי"ז ובכל נפשך היינו בכל כחות נפשך שנתן לך גם כן תעורר עי"ז אהבה ובכל מאודך בכל ממונך ובכל מדה ומדה שהוא מודד לך תכיר מדת טובו ואהבתו ותעורר אהבה עזה והיו הדברים וכו' ונמצא לפ"ז אמונת השגחה הפרטיות והשגחה ע"ז הוא יסוד היהדות והחסידות והיינו על לבבך ר"ל שתשגיח על זה.

והנה עיין בכוזרי סי' הנ"ל שכתב ואם תעביר בך השמחה אל הניגון והריקוד וכו' עיי"ש ולא אמר ותנגן ותרקד שזה אין מצוה רק אם הוא ע"ד ההכרח שאהבת הבורא ארציהו עד לא יכיל למסבל וכמעט נשתגע והוכרח לנגן ולרקד ועד"ז הי' בדוד ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז כי ככה אמר צמאה נפשי וכו' אבל לא לעשות ריקודין במכוין והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ר"ל שה' יתן לך זאת שתתענג על ה' יהיו משאלות לבך.

[מ' וא"ו] כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ר"ל כשור לעול שחורש וזורע כאמור ורב תבואות בכח שור זה מקרי עול תורה והבן.

א"י כל המקבל עליו עול תורה כו' עפ"י הגמ' ב"ק דף ל"ז שם ניחא לי' דלא נסתרי עבדי' ולכך המקבל עליו עול תורה הרי עובד את רבו תמיד כנאמר והגית בו כו' ודברת בם כו' מעבירין ממנו כו' שלא יבטלו ממלאכת רבו וכל הפורק כו' נותנין עליו כו' דניחא לי' דלא נסתרי עבדי' דו ירבה לחטא ודרך ארץ ועול מלכות משכחת עון והכל לטובה וכל מה דעבדין מן שמי' לטב עבדין.

[מי"א] כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו היינו ע"י יראת חטאו לומד לקיים מצותו ושלא ישגה בהן וע"י הלימוד נתחכם אז מתקיימת משא"כ אם חכמתו קודמת דהיינו שלומד ומחכים להתפארות רק אח"כ אומר שכיון שאני חכם איני חסר לי רק שאהי' י"ש אם כן אהי' י"ש ג"כ ואהי' שלם בכל ואני ואפסי עוד והבן.

א"י כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' עפ"י שדרך אנשי מעשה להלהיב לבם בכל עת מה יעשה באותו עת שהוא עתה בו ועי"ז מתעורר לאיזה עובדא ויראה ועי"ז נתוודע לו איזה דבר חכמה בעבדות ואם כן חכמתו מתקיימת שהרי מוציאו לפועל משא"כ כשהוא רק מחשב בחכמת עבדות שאף שהמוח משיג אין הלב חושק ואין כלי המעשה גומרין והבן כי עמוק הוא.

א"י כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו בהקדם לפרש הקדמת נעשה לנשמע עי"ז כי אם נעשה ודאי נשמע כך הובטחו בשרשן הקודש וזו הי' אמירה לדורות והבן כי נכון בעזה"י אבל לא אמרו נשמע קודם ואח"כ נעשה כי אין זה תמידי כי לפעמים שאור שבעיסה מעכב.

וע"ד הפשוטי י"ל שהלומד ומתחכם כדי להאמין ולבחון הוא ודאי אפיקוריס גמור רק הלימוד והתחכמות צריך להיות לכבודו ית' וכן אמרו נעשה אף שעדיין לא ידענו מה כי מאמינים אנחנו שאינו בא בטרוני' ונשמע כדי שנדע מה לעשות אבל המחשבה לעשות קודם הוא ויראת חטאו קודם לחכמתו ומחשבה טובה מצרף למעשה הוי כמעשה בפועל. ולזה כיונו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו אבל אם אמרו נשמע קודם הי' משמע שנשמע ואז נבין אם נעשה כדרך שאמרו עשו וישמעאל מה כתיב בה ונראה דלזה הושב להם כ"א בענינו משום שבאו לטמא במה ששאלו מה כתיב בה פתחו להם ע"ד הבא לטמא וכן במלאכים נאמר עושי דברו כו' ואח"כ לשמוע וכו' ולזה כיון אמרם גדול תלמוד שמביא לידי מעשה היינו שיהי' מעשה בפועל ולידי דייקא כנ"ל שהמעשה בפועל יקרא ידי מעשה כי העיקר המעשה הוא המחשבה והכוונה כי רחמנא לבא בעי אך שנאחז ע"י העשי' בפועל.

[מי"ב] נתגלה לי בחלום כי חכמתו מרובה ממעשיו היינו מי שלומד חכמות מתוך ספרים החיצונים כי מי שאינו לומד רק מהתורה הקדושה א"כ חכמתו ומעשיו עכ"פ שוה דממקום שנובע חכמתו נובע מעשיו דאין לך מקום בתורה שלא יורה הדרך עשי' ואפשר שיש מקום שאין אדם יכול ללמוד רק מעשה והיינו מעשיו מרובים מחכמתו והבן אבל הלומד חכמות מחיצונים שאין בהם מעשה טוב א"כ חכמתו מרובה ר"ל דמעיין הנובע ממנו חכמתו אין כובע ממנו מעשים והבן.

[מי"ג] כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו יש לדקדק בו טובא והנ"ל דכל היינו צדיק ואית מדריגות המכונה בשם לבושין עד נשמה לנשמה ואין סוף ב"ה שהוא בכל וחוצה לכל והוא העילה הראשונה והשאר עילולים והנה המדה הנקראת רוח אלקים נרגש בבריאה על כן נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ועיין בת"ז סוף תיקון תמני' ותלתין והנה מי שהוא משורש זה מעשיו נרגשין ונתקבלים בעולם אבל מי ששורשו עוד יותר גבוה אינו נתקבל ונרגש בזה העולם כלל וזה ענין שאול שאמר לו הקב"ה לדוד אלמלא הוא דוד וכו' ואליהו ואלישע יוכיח וזה אין רוח המקום כ"י נוחה הימנו שאין לו מנוחה שם והמשכיל יבין והשם הטוב יכפר בעדי.

[מט"ו] והמבזה את המועדות אין לו חלק לעוה"ב כי בעגל נאמר ואכלם ולא ואמיתם או אכנו בדבר ואורישנו כמו במרגלים כי כליון מורה על כליון נפש ח"ו כי המודה בע"א ככופר בכל התורה וכו' ונאמר בפייט בסילוק דיוצר של שני לפסח יוקש אלה אשר תעו בלעדי יכופר אלה באלה הם מועדי ע"כ ואיתא בספרים דלכך הימים אשר נקראים ח"ג הם ט"ו דשמיני אינו נקרא חג כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' תרס"ח ועיין בנזה"ק פרש' ק' סי' זיי"ן דף תפ"א ע"ב ד"ה והפכתי כו' [דשמיני עצרת לא נקרא חג] ונשאר ז' ימי הפסח ז' ימי הסוכות ויום אחד עצרת משום שבהחטא ג"כ עשו חג כמ"ש חג לה' מחר והי' מן השכמה עד אחר שש שעות שבא משה כמ"ש רש"י וירא העם כי בושש משה הרי רביע מע"ל וצריך לבטלו בששים והבן וא"כ המבזה את המועדות הרי מעורר עליו החטא הקדום כי המה השורש ואין לו חלק לעוה"ב והבן.

[מ' כ"א] אם אין בינה אין דעת עיין רש"י שם שפי' בינה שיודע להבין אבל אינו מראה טעם. ודעת גדול מבינה וכו' שהוא מראה ונותן טעם לדבריו ועפ"י הזוהר הקדוש בנעשה אדם בצלמינו כו' כמו שפירשתי בפ' כי מי בשחק וגו' [יערוך לה' ידמה לה' וכו' בתפל"מ תהלים פ"ט כי זהו בצלמינו ובדמותינו שיהי' משפיע כהשי"ת ומקבל כצבאי מעלה והנה שחקים פי' שבו שוחקים מן לצדיקים והיינו שפע מזון הרוחני לחמא דאורייתא ושפע מזון לכל חי והיינו מי שהוא בחי' שחק שהוא משפיע לעם ה' השפע חיים רוחני וגשמי אז יערוך לה' בבחי' זו שהוא משפיע ע"כ תודה"ק שם] ובזה יפורש אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה כי הנה מטבע הנבראים לקבל אבל להשפיע הוא חנינה מהבורא השפעה מעצמותו כ"י והנה לבינה הוא רק מקבל ולדעת משפיע וע"כ בזה חנינה וזה רק מלמד כי מקבל מהשי"ת וע"כ בר דעת נקרא אדם מלשון אדמה לעליון ואנוש אנוש הוא מלשון חלישות ורפיון כח השכל שאין בו כח להשפיע והבן.

א"י אם אין בינה אין דעת ובהקדם לבאר אמרם ז"ל כל ת"ח שאין בו דעה כו' יובן כפשוטו עפ"י שכתב האלשיך במשלי סי' כ"ד ע"פ בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון כי בהמדע יש שני בחינות א' הלימודי ויש בו חכמה היינו שמבין ויודע לימוד החכמה מה שקבל ממלמדו ותבונה היינו מבין דבר מתוך דבר ובחינה השנית חכמות הנהגות את עצמו בדעת ובכשרון והיינו דעת עיין עליו והבן.

ועפ"ז יובן אם אין בינה אין דעת כי אין בור ירא חטא ואם אין דעת אין בינה ר"ל כמוהו כאין כי נבילה טובה הימנו.

[פ"ד מ"א] איזהו חכם הלומד מכל אדם נ"ל שזה חכמה גדולה שילמד מכל אדם כדי שלא יהי' מתקנא בו שום אדם דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו והבן.

[שם] איזהו גבור הכובש את יצרו ולא אמר יצר רק יצרו כל א' וא' במה שעלול לו והבן וטוב ארך אפים שהוא מגבור וכן ומושל ברוחו שהוא מלוכד עיר והבן.

[שם] איזהו מכובד המכבד את הבריות כו' עיין בירים משה ואני הוספתי נופך כי הבריות היינו חכמים יראי ה' כמו שפירשו כל שרוח הבריות נוחה הימנו כי הבריות נקראו אותם שנתקיים בהן כוונת הבריאה והיינו מי שעושה כל מה שבכחו וגם בזה יחקור היטב כי היצה"ר מסמא עינים ומדמה על דברים קלים שאין זה ביכלתו כי התורה העידה כי הדבר קרוב מאוד כו' והוא מדמה העבדות כמעט לנמנע והבן זה, ועפי"ז תבין דלעתיד נדמה לצדיקים כהר היינו דלקבל שכרן צריך להיות כמו שנדמה קודם העשי' ולרשעים נדמה כחוט השערה ומראה להם אז כמו שהוא באמת והבן.

[מ' ב'] שכר מצוה מצוה כי המשכיל די לו שכר בזה גופא שזוכה לעשות מצוותיו וא"כ המצוה בעצמה היא השכר והבן.

[מי"ב] ואם בטלת מן התורה ברצונך יש לך בטלים הרבה כנגדך דהיינו שאף אם לא תרצה לבטל והיינו כנגדך והבן שדבר זה ניתן לו לעונש עיין בדרך עץ החיים לרמ"ח ליצאטו ז"ל.

[מ' ט"ז] התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ר"ל שאי אפשר לכנס לטרקלין רק אם כל ימיו עומד בפרוזדור דהיינו על פתח בית המלך כהמשל של ריב"ז במס' שבת דף קנ"ג ע"א [עה"פ בכל עת יהיו בגדיך לבנים משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחים שבהם קשטו א"ע וישבו על פתח בית המלך וכו' טפשים שבהם הלכו למלאכתן וכו' פתאום בקש המלך את עבדיו פקחים שבהם נכנסו לפני המלך כשהן מקושטים והטפשין נכנסו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכו' אמר הללו שקשטו א"ע לסעודה ישבו ויאכלו וישתו וכו'] והבן.

[פ"ה מ"כ] כבר נתקשו רבים במאמר בן תימא הוי עז כנמר כו' דאם עז כנמר הוא לעמוד בחוזק נגד יצרו היינו גבור כארי וכבר תי' הטור דגבור כארי היינו נגד יצרו ועז כנמר היינו שלא יבוש כנגד המלעיגים אבל במה שהקשו דקל כנשר היינו ורץ כצבי נדחקו מאוד לישב ובאמת זו קשה מן הראשנה כי פוחת והולך כי אנחנו רואים כי ריצה המעולה הוא פחות מן פריחה סתם של עוף הפורח וצל עובר יוכיח שדרשו כצל עוף הפורח ולא כצל צבי הבורח ומכש"כ פריחת הנשר שמשונה במהירתו ומכל הפורחים שנאמר כאשר ידאה הנשר ודאי שאין מרוצת הצבי שוה לו אף שהוא מהיר במרוצתו מכל הרצון לכך נ"ל עפ"י מה שראיתי בע"א שפי' הנצל כצבי מפח שדרך הצבי לחזור לאחוריו והבן זה והיינו הוי עז כנמר לעמוד כנגד המלעיגים וקל כנשר לעשות רצון קונך ומ"מ ורץ כצבי לחזור לאחוריו שלא יבא [היצה"ר] דרך סדק וחור והבן זה.

[מ' כ"א] כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו נ"ל כי אלו שאין מזכין את הרבים ואין עליהם עול הציבור ואימתא דציבורא הם יכולין להשתדל בתורת עצמן כי אין להם טרדה וביטל הזמן ומונע ומעכב מחמת פחד ואימה משא"כ אלו שעול הציבור עליהם עפ"י רוב מחמת צרת הלב מפחד הציבור אין יכולין לעשות שום דבר נמצא יש להם היזק רב וחסרון וגרעון בהשתדלות חובות עצמם אך ית"ש ברוב רחמיו ממלא להם החסרון שלא יהי' היזק ע"י שזיכו את הרבים וידוע דחטא הוא לשון חסרון והיינו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ר"ל אין גרעון וחסרון בא עי"ז שמזכה את הרבים והוא נכון בס"ד.

[פ"ו מ"ט] כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו נ"ל שבחכמים הכבוד שהם מכירים גדלו ועוד שאף שהם חכמים יודעים שאין מכירין ובהמוני' בהיפך בחינת הכבוד כי לא ידע מה עובד ולא ראי' זה כראי' זה וההיקש בכל הנבראים.

א"י כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו דלכאורה הוא סותר להמסורה כי לא ברא הקב"ה דבר לצרכו רק להטיב והנ"ל שהכל ברא לכבודו דהיינו שהוא תכלית טובתן ותועלתן אבל לא שהוא צריך להכבוד ולא רודפו והוא נכון ואמת ואעפ"כ כוונת הבורא אינו חסר כי הכבוד הנצמח מהעונש או מאיבודו הוא התועלת של הדבר ההוא והבן ועיין בישמח משה פרשת ראה בדפה"ח דף קי"א מש"פ כל פועל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ביאור הדברים היטב].

תוכן העניינים

ישמח משה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה