ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין
פרשת ואתחנן
אעברה נא. במדרש למה היה משה מבקש ליכנס לארץ הלא כבר אמר לו ה' לכן לא תביאו וגו' אלא אמר משה הרבה מצות תלויות בארץ וכו'. ותמהו כלם דלא רישא סיפא דבתחלה אמר דכבר אמר לו ה' לכן לא תביאו ואין הקושיא על הטעם דלמה לו למשה ליכנס לארץ רק כיון שהקב"ה אמר לו לכן לא תביאו וע"ז לא משני. ונראה לי דבאמת מבואר במפרשים דכוונת משה שהוא יביא את ישראל לארצם שאז לא היו יוצאין משם כיון שהוא הביאם לשם. ואמנם במדרש איתא שאמר שיכנס כהדיוט והנה על הא דאמר ה' לכן לא תביאו את הקהל היה מקום לומר דדיבור שיצא מפי הקב"ה לרעה חוזר ואף דגז"ד שיש עמו שבועה מבואר במדרש שמשה רצה להתיר השבועה ולכך אמר אתה החילות שהתרת לך שבועה שנשבעת בעגל ואמנם באמת הרי יגיע ליהושע תועלת בזה כמו שפירשו על מאמר חז"ל לא סיימו קמיה גבי אלדד ומידד וכיון שמגיע טובה ליהושע הוי דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה דאינו חוזר וכ"ש בשבועה דנשבע לטובת חבירו אין מתירין לו. אמנם אם יכנוס כהדיוט א"ש ובזה לשון המדרש מבואר ודו"ק:
והנה במדרש אמר הקב"ה שני שבועות נשבעתי לכלות את ישראל ושלא תעבור את הירדן לבטל שניהם אי אפשר אלא או לכלות את ישראל ח"ו או שלא תעבור את הירדן. נלע"ד ביאור הדבר דהנה באמת משה לא חטא רק באיסור עשה ובאמת שמצינו איסור עשה הוא איסור קל ועבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו והיינו דבאמת כשהאדם עובר עבירה הוא פוגם בעולמות עליונים כנודע ובביטול מצות עשה אינו פוגם רק כשעושה מעשה טוב הוא ממשיך על עצמו קדושה דרך משל כשאינו מקיים מצות ציצית לא יתכן שיפגום בעולמות עליונים אבל כשמקיים דהיינו שהוא לובש ציצית בבגד שחייב בציצית ע"י קיום המצוה הוא ממשיך על עצמו קדושה וא"כ אין עונשין על עשה רק בעידן ריתחא ומצינו שאמרו שב ואל תעשה עדיף והיינו היכי שיש לפנינו ספק ביטול מצות עשה וספק עבירה ואמנם כשאין אנו דנין על פעולות האדם רק על ענין עשיית האדם לא כפי פגם בעולמות עליונים ראוי להשגיח על ענין האדם העושה הדבר דאם הוא אדם גדול אף שאין המעשה גדולה בעצם ראוי לעונש לפי הענין. וגם אם הוא עבירה גדולה אם האדם העושה הוא איש הדיוט ולא למד מוסר הוא נחשב קטן באיכות אף אם הוא גדול בכמות והנה ישראל בעת שעשו העגל היה עונם גדול מנשוא ואם נחשוב בכמות החטא וכמה פגם עשו בזה. רק משה רבינו טען למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים שגדלו במקום טומאה ולא למדו מוסר מנעוריהם. ואמנם אם במדה זו אנו דנין הנה חטא משה רבינו היה ראוי לעונש גדול אף שהחטא הוא חטא קל מפני שהוא אדם גדול מאד וזה שאמר לו השם לבטל שניהם אי אפשר והבן:
ויאמר ה' אלי רב לך. במדרש רב לך יהושע הגיע זמנו להיות לך רב א"כ אהיה כהדיוט על אשר מעלתם בי במי מריבה ע"כ. פירשתי ע"פ מה שנודע שעיקר חטא משה היה עבירת עשה שהקב"ה אמר לו ודברתם אל הסלע ולאו הבא מכלל עשה עשה. וידוע דאין עונשין על עשה רק בעידן ריתחא. והנה משה היה מלך ישראל בנודע וידוע דאנן קי"ל מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין מקמיה דניפוש חרון אף א"כ א"א להיות אצל המלך עידן ריתחא אם לא שהוא בעצמו עשה איזה עבירות שהכעיס בהם את הבורא אבל משה שלא היה עליו רק חטא זה לבד ואיך אפשר שיהיה נידון בעידן ריתחא. ואמנם הקב"ה אמר לו רב לך ומבואר במדרש שאמר לו יהושע תלמידך הגיע זמנו להיות רב לך ואמר לו משה שרצונו להיות נידון כהדיוט וכיון שהוא נידון כהדיוט אז אמר לו ה' על אשר מעלתם בי במי מריבה ובזה מבואר לשון המדרש הנ"ל והבן:
ובדרך זה אמרתי לפרש המקרא (הושע י"ד) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממני וביארתי הדברים ע"פ מה ששמעתי בשם החסיד זצ"ל ביאור לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שדין היינו שדנין את האדם שעבר עבירה וחשבון היינו שלא עשה המצוה בעת שעבר עבירה כי אין האדם בן חורין להפטר מן המצוה אף רגע אחת והנה לכאורה אף שהאדם עשה תשובה ונפטר מעונש הדין אבל במה יתרצה חשבון הנפש על מניעת העשיות המצות. ואמנם כשעשה תשובה מאהבה שזדונות נעשה כזכיות א"כ עת עשיית העבירה למצוה תחשב ונפטר אף מחשבון עת עשיות העבירה ואמנם באמת על ביטול מ"ע לא ענשינן רק בעידן ריתחא ואף שהתוס' במסכת מנחות כתבו דהיינו כשעושה טצדקי למיפטר נפשיה אבל בעובר על עשה צריך תשובה גמורה. אמנם זה באמת לא ביטל העשה רק שבזמן עשיית העבירה הי' יכול לעשות מצות ומעתה כשאדם נידון על עשיית העבירה דאז הקב"ה כועס עליו צריך ליתן חשבון על ביטול הזמן עשיית המצות אבל כשעושה תשובה דאי כבר שב ה' מחרון אפו אז אין כאן עונש על ביטול מ"ע וזהו ביאור דברי הנביא דהרד"ק מפרש אוהבם נדבה פירוש תיכף כמו דקאמר הש"ס איזהו נדבה האומר הרי זו. והנה בש"ס כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים וכתיב ארפא משובתם כאן מאהבה כאן מיראה וזה קאמר אף שארפא משובתם היינו רק כמו רפואה שיעשו תשובה מיראה עכ"ז אוהבם נדבה תיכף אף שצריכין ליתן חשבון על ביטול העת קיום המצות כי שב אפי ממני ועל עשה אין נענשין רק בעידן ריתחא והבן:
וזכרת כי עבד היית במצרים. והנה הלוחות הראשונות נאמר בשמירת השבת כי ששת ימים עשה ד' והנה על שינוי הדברים שבין לוחות האחרונות ללוחות הראשונות נבא לבאר דעתנו דהנה באמת ענין השבת מורה על בריאת העולם לסתור דעת המכחישין המאמינים בקדמות ואמנם עוד נוסף אמרו ששבת מורה על שעם ישראל אינם משועבדים תחת המזלות כי בשבת משמש מזל שבתאי שממון ועצבות ומיום בחר לו לסגלתו הוציאם מתחת שיעבוד המזלות וע"כ גם קודם נתינת התורה לישראל בעת שהיו במצרים בחר להם משה יום זה כמבואר בענין ישמח משה במתנת חלקו עיין בטא"ח סי' רפ"ו למען יאמינו כי הם למעלה מן המזל ואין המזל שולט עליהם ובזה יכניעו גם מזל טלה והוא יסוד ענין יציאת מצרים. והנה מהר"י הלוי בס' הכוזרי כתב בענין חטא העגל שלא היה כוונת הדור ההוא להאמין היותו אלקי אך כי היה רצונם לעשות צורת שור כי חשבו שאין העולם מתנהג ע"י הקב"ה והכל נמסר לכוכבי לכת ועיין בדבריו שם. והנה בדברות הראשונות שהיו קודם עשיית העגל ולא הי' צריך להוציא מאת מחשבתם דבר זה כי בעיניהם ראו את כל מעשי ה' כי נורא הוא וע"כ נאמר כי ששת ימים עשה ה' כי בריאת שמים וארץ הוא ענין יותר נפלא מיצ"מ מ"ש הרמב"ן במאמר אנכי אבל בדברות שניות אחר שעשו את העגל והוצרך להוציא מלבם מחשבת פיגול כי המה תחת המזלות ושבת מורה שהמה למעלה מן המזל ואינן מתנהגין בדרך זה נאמר וזכרת כי עבד היית במצרים משעבוד תחת מזל טלה ראש המזלות ויוציאך ה' משם ע"כ צוך לעשות יום השבת וזה נכון: