אור ברסלב
ישועות יעקב עהת פרשת האזינו

ישועות יעקב עהת· רבי יעקב משולם אורנשטיין

פרשת האזינו

פרשת וילך

האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ אמרי פי. דקדק רש"י ז"ל דמשה אמר לשון האזנה לשמים ושמיעה לארץ וישעיהו אמר להיפוך שמעו שמים והאזיני ארץ. ונקדים דבש"ס דפסחים כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה ובמדרש אמרו כאן בתורה וכאן במצות. ונראה דבאמת התורה היתה חמדה גנוזה למעלה ומה"ש בקשו שלא יוריד ה' אותה כלל עד שמשה נצח אותם באומרו כלום מו"מ יש ביניכם ובאמת לא היה דעת מה"ש לקבל פשטי התורה אך נפשם חשקה ליהנות מסודות התורה ובאמת התורה כמו שהיתה למעלה אש לבנה ע"ג אש שחורה לא היתה משמע כפשטי התורה זולת רמזים וסודות אך שהקב"ה ביקש שהתורה כפי פשטה תנתן למטה ונמצא נעשה מדברים גדולים העומדים ברומו של עולם דברים פשוטים בכמה מצות ופשטים שבין אדם לחברו ואף בדברים שבין אדם למקום פשטי המצות הם בענינים גשמיים ונעשה מדבר רוחני ענין גשמי ודבר שיכול להיות למטה וזהו בענין לימוד התורה ובעניני המצות נהפך הוא כי בדברים הגשמיים שאדם עושה בעוה"ז לקיים מצות ה' בזה נעשה תיקון בעולמות עליונים כאשר חכמים הגידו כי בעת שאדם מקיים מצות נתינת צדקה כמעט עושה במעשה הזה מילוי השם שראשית השם הוא אות י' וה' בחינת משפיע ואותיות ו"ה הוא בחי' מקבל שפע וזהו שאמר שלמה בחכמתו עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ה' דהיינו שהעשיר והרש כשהעשיר נותן לעני עושים שניהם שם ה' במלואו וכהנה בכל מצות ה' מה שהאדם עושה כאן למטה נעשה פעולתו בעולמות העליונים ושניהם יחד מחסדי ה' להוריד עוז מבטחה למטה למען יוכלו בני אדם ביחוד עם מרעיתו לקיים אותה כפי פשטי התורה וכמו כן בענין קיום המצות מחסדו לעשות מעשה הגשמי שהאדם עושה כאן בעולם יעשו פעולתה למעלה בדברים הגבוהים. וזהו כי גדול מעל שמים חסדך דהיינו מה שנתן התורה מעל שמים חסדך וזהו מחסדו יתברך וזהו בתורה. ובמעשים טובים גדול עד שמים חסדך דהיינו כי מעשים שאדם עושה מגיע עד שמים וזה כאן בתורה כאן במעשים טובים. ואמנם ש"ס דילן מוקי שניהם במעשים רק שהאדם עושה לשמה גדול חסד שהקב"ה עושה עמו בשמים והעושה שלא לשמה הקב"ה עושה עמו חסד בעולם הזה עולם השפל והנה ישראל בדורו של משה אשר זה זמן לא כביר אשר קבלו התורה וראו בכבודו של הקב"ה והשיגו הרבה בלימוד התורה היתה נפשם חשקה להבין ולהשכיל אך כי חשש משה לבל יקילו במצות המעשה כאשר בארתי באריכות מאמר קרח כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' היינו שדי להם במה שחשבו במושכלות בלבבם. והנה השמים מגיע להם ממעשי התחתונים והארץ קבלה חסדי ה' מן התורה אשר ניתנה מן השמים. וכבר כתבו המפרשים כי שמיעה אינה עקרית כמו האזנה שהוא מפה לאוזן לכך משה שצוה על קיום המצות מעשה ביותר אמר האזנה לשמים ושמיעה לארץ. וישעיה שראה אותם בפחזותם בעת שהיו מתרשלים בדברי תורה כמש"ה אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו באמת כי לא שמרו תורת ה' וחלילה כי לא בטלו (התורה) והמצות רק בלימוד התורה היו מתרשלים כמש"ה עני' ענתות עני' מדברי תורה לכך אמר האזנה לארץ שיסודה לימוד התורה במה שתלמיד ותיק עתיד לחדש והדברים נכונים:

ובדרך אחר היותר פשוט אמרתי דבאמת ידוע שבשירת האזינו יש בה התגלות דברים סתומים וכל אחד לפי שכלו יתבונן עמקות הדברים וגם מה ששכל כל אדם ילאה למצוא דבר חפץ השמים שהם מלאכי מעלה ימצאו בה עומק ראשית ועומק אחרית הדברים והנה לפעמים שאדם אומר דברי תורה לפני אדם גדול והמגיד הדבר יודע בעצמו כי הדברים שאומר המה דברים עמוקים וחושש בדעתו כן האדם הגדול לפי רוב גדלו לא יתן לב להתבונן בעמקות הדברים הנאמרים הוא אומר להשומע הטה אזניך להתבונן בדברים אשר אומר לך לא כן אם האומר הדברים היה אדם גדול מאד מן השומע אין מדרך שיאמר אליו הטה אזניך לדברי התבונן בעיקרי הדברים כי בלא"ה יתן אל לבו לשמוע דברים הנאמרים מפי גדול. והנה משה בדברו השירה הזאת והוא לרוב ענותנותו חשב שהמלאכים וצבא השמים גדולים בערכם ממנו ביקש מהם שיטו אזן לשמוע דבריו להיותן מלאכי מעלה והמה יתבוננו בשירה הזאת כל דברים הנעלמים מעין כל אשר עיני בשר לו ואמר ותשמע הארץ היינו שוכני ארץ ממילא ישמעו דבריו להיותו גדול מהם וגם הוא מלך ומצד שהם אמרי פיו שמעו לקול דבריו משא"כ ישעיה שאמר נבואתו בשם ה' ומלאכי מעלה אשר יודעים כי פי ה' דבר בודאי ישמעו אבל ישראל בעת ההיא בפחזותם כמו שראה אותן ישעיה לא האמינו ע"כ אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר והבן:

יערוף כמטר לקחי וגו'. נראה לי ביאור הענין דבאמת מצינו בלשון הזכרה שאומרים בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם ובשאלה ותן טל ומטר ולא אמר מוריד המטר בהזכרה או בשאלה ותן טל וגשם. וביאור הענין הוא דמטר אינו על ירידת גשם מן השמים אלא שמוריד אותו לכוונת הברכה לשון מטרת כוונתו שנאמר על הכוונה בכל מקום כמטרה לחץ והיינו שהקב"ה מוריד הגשם בכל עת אמנם הגשם לברכה הוא לפי מעשה בני אדם וע"כ בהזכרה שאנו מזכירין שבחו של מקום אנו מזכירין גשם ובשאלה אנו שואלין שהיה לברכה לכך בכ"מ שנא' בתורה מטר נאמר בעתו והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו השמרו לכם פן יפתה לבבכם ולא יהיה מטר וכמוהו יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר אלא שמטרת הכוונה בנתינת הגשם יהיה כמו שירד מן השמים אבק שלא יהיה לברכה. והנה בחג נידונין על המים והקב"ה גוזר כמה גשמים שיהיה ושיהיה לברכה ולא לקללה. ומצינו כי כל מה שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר לכך צריך להיות רק שאם ח"ו לא ישמעו בקול ה' ולא יקיימו מצותיו לא יהיו הגשמים לברכה וירדו במקום ובזמן שאין צורך להם וזה שאמר יערוף כמטר לקחי שיבא ע"י התכלית הנרצה כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב שהם באים בעתם ובזמנם לברכה ולמטרת הכוונה והבן זה:

אני אמית ואחיה. בש"ס רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא מחיה מרפא לא כ"ש. ומשני מה שאני אמית אני אחיה כמו מה שאני מחצתי אני ארפא. הל' תמוה דקאמר רבא רמי משמע דיש סתירה מהך אני אמית להך דמחצתי והדר קאמר השתא מחיה מרפא לא כ"ש. גם מה דמשני אינו מובן לכאורה. ונלענ"ד ביאור הדבר על דרך זה דבאמת כיון דענין מיתה ומחצתי היא ענין אחד ואחיה ומרפא הוא ענין אחד א"כ קשה מדוע נקט לשון אני אמית ואחיה דבענין מיתה נקט לשון אני על המיתה ולא על החיים ובענין הרפואה נקט לשון אני ארפא ולא אני מחצתי והיא באמת תמוה. ונ"ל דבמדרש רבה בראשית ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה קרא אלקים לילה אין כתיב כאן לפי שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה. והנה ענין המיתה באמת היא טובה כמבואר במדרש והנה טוב מאד זה המות דבאמת היא טובה גדולה לפי שבעת שהנפש מקושר בגוף לא יזכה האדם להשיג כבוד ה' ורוב גדלו כמ"ש כי לא יראני האדם וחי ואחר הפרד הנפש מן הגוף הוא משיג דברים הנעלמים ולזה ענין המיתה טובה. רק לענין הגוף והרוח בעת אשר יתפרדו מן הנשמה ואין בידם לזכות עוד הוא נחשב כרעה ואך בשרו עליו יכאב שנסתלק ממנו התחברות היקר והנה בענין התחי' שלעתיד באמת נחלקו הרמב"ם והרמב"ן שלפי דעת הרמב"ם מתים שעתיד הקב"ה להחיותן בגוף ונשמה יהיו במדרגת החיים כעת ויזכו לראות ימי המשיח. ואמנם קטנים מאד במדרגתן הצדיקים שהם זוכין לעוה"ב עין לא ראתה אלקים יעשה למחכה לו כמאמר חז"ל כל הנביאים לא התנבאו רק לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה. ודעת הרמב"ן שצדיקים שיעמדו בעת התחי' הם גדולים מצדיקים בעוה"ב. וזה נ"ל טעם מחלוקת הש"ס צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אין חוזרים לעפרן דבאמת ענין המיתה להשיג גדולת השם לדעת הרמב"ן בצדיקים שיעמדו בעת התחי' לא שייך דהם ישיגו בעת ההוא יותר מן מה שישיגו הצדיקים בעוה"ב וכמו שפירש הר"י בי רב על פסוק הן הראנו ה' את כבודו ואת גדלו ועתה למה נמות כיון שאין ענין המיתה מוסיף לנו השגה יותר מן מה שאנו משיגים כעת. אבל לדעת הרמב"ם שבעת היותו בגוף לא ישיגו כמו אחר העדרם ע"כ ס"ל דחוזרין לעפרן. והנה לדעת הרמב"ן התחי' יהיה תועלת גם לנפש שישיגו יותר אחר שיקומו. ואמנם לדברי הרמב"ם באמת הנפש ישיג חסרון בתחיה ואמנם הגוף יעלה מעלה בעת התחיה. והנה אנו רו ין שהקב"ה מייחד שמו על מיתת האדם באמרו אני אמית לפי שהיא טובה לנפש שתזכה לעלות לראות פני השכינה. אולם על החיים לא ייחד שמו כחו שמייחד על הרפואה וע"ז משני רבא דהך ואחיה קאי על התחי' אחר המות בעת התחי' וזה אינו טוב בהחלט שאין בזה תועלת לנפש אשר בעת הפרדס מן הגוף היתה במעלה עליונה מזו וכדעת הרמב"ם ז"ל ולכך לא נאמר אני אחיה וכמובן ודו"ק:

ויבא משה הוא והושע בן נון. בש"ס דסוטה אמרו שבעת ההיא ניטלה רשות מן משה וניתנה ליהושע. אמרתי ביאור הדבר שבאמת בכל פעם שנאמר בפסוק נקרא יהושע וכאן נאמר הושע וכבר דקדקו המפרשים למה נאמר כאן הושע. ואמרתי דמצינו במרגלים ויקרא משה להושע בן נון יהושוע ופירש"י שהתפלל עליו משה שהשם יושיעהו מעצת מרגלים ולמה לא התפלל על כלם או עכ"פ היה לו להתפלל על כלב ובתרגום יונתן מבואר כד חמי משה ענותנותיה דהושע קרא לו יהושע והדבר צריך ביאור. ואמרתי דבאמת יש ספק אי שייך תפלה שהשם יעזור לחברו שלא יבא לידי חטא כי הבחירה חפשית והכל ביד"ש חוץ מיראת שמים. ואמנם מצינו בכמה מקומות תפלה כזו וכמו שהתפלל והתועי' על דעתך ישפטו וכמו שאמרו יתמו חטאים חוטאים לא כתיב אלא חטאים ובהא דקאמר הש"ס במס' ברכות בעי רחמי דיהדרו בתשובה הרגיש הרב מוהרש"א בח"א דאיך התפלל ע"ז הא הכל בידי שמים וזה ימים עלה על לבי ואח"ז מצאתי כדברי בס' מעיל צדקה החסיד מ' יונה לאנד סופר בתשובה שמצינו לפעמים איש אחד נולד בטבעו עלול לאיזה מדה רעה יותר משאר בני אדם נוכל להתפלל עליו שיעזרהו ה' להעמידו על דרך המיצוע כמו כל אדם ואז יהיה הבחיר' חפשית וע"כ בהני בריוני דהיו פרוצים ועזי פנים ביותר וע"כ התפלל עליהם שיעזרם ה' להעמיד אותם דרך מיצוע ואז יהיו בעלי בחירה כשאר אנשים והנה משה ראה ברוה"ק כי המרגלים יעמיקו עצה למעט בשבח א"י ולהיות כי המה אנשי שם ראשי שבטי ישראל ומהראוי לקטן לשמוע בקול הגדול ממנו ומעתה אף כי יהושע גדול בערכו אך חשש משה אולי לרב ענותנותיה יחשוב בעצמו כי הוא קטן מהם וישמע לקול דבריהם כי כן דרך הענוים לשמוע בקול דברי זולתם. וע"כ התפלל, משה עליו שלא ישמע לעצת מרגלים ואין זה לבטל הבחירה רק להעמידו על דרך מיצוע ואז ממילא לא ישמע לקול דברי המרגלים וכן נשאר בשמו כי הוא צריך העמדה על דרך מיצוע שלא יפתוהו אחרים כנ"ל. ואמנם ידוע כי מי שנתמנה מלך על הציבור הקב"ה עצמו מחזק את לבו לבלתי יהיה נשמע לדברי זולתו ומהפך לבבו להיות קשה כברזל כי זולת זה חסיד מן הארץ ארץ אומרת וישר באדם אין מלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ויהושע אומר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. נבאר דיש כמה דרכים על סליקת הצדיק מן העולם. האחד כשהדור נתחייבו הרבה לוקח הקב"ה את נפש הצדיק כמאמר חז"ל טול הרב שבהם שיש לי ליפרע מהן כמה חובות. ואמנם כשהצדיק הי' מגין בחייו על הדור ואף כשהדור נתחייבו כמה פעמים הוא הגין בעדם צדיק כזה אינו נפטר בשביל זה. הטעם השני כשנולד צדיק שני כמותו והוא ראוי להנהיג את הדור כמותו כמאמר חז"ל אין מלכות נוגעת בחבירתה כמלא נימא. אמנם אי נימא כמו שדרשו רז"ל במדרש משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן. אלו היה משה חי לא היית כדאי ולא קם עוד כמשה. אבל מאחר שמת קום אתה א"כ לא יתכן לומר שבשביל זה מת מאחר שאין הצדיק כשבא אחריו כדאי לזה. עוד דרך יש בזה בטעם מיתת הצדיק שהן בקדושיו לא יאמין כמו שדרשו בחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקים. וגם טעם זה לא שייך במי שמזכה רבים דקי"ל אין חטא בא על ידו ורגלי חסידיו ישמור. עוד דרך יש בטעם סילוק הצדיק לפעמים למען יראו ויקחו מוסר כמאמר חז"ל עד האידנא הוי ר"ז דזכותי' מגין וכו' אמנם בזה כבר כתבנו במקום אחר כיון שיש שני מינים צדיק וחסיד כשהקב"ה רוצה לעשות זאת למען יקחו מוסר לוקח נפש הצדיק מתחלה וכשלא יספיק אז לוקח נפשות חסידים כי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אבל כשאנו רואים שאבד חסיד מן הארץ לא מן השם הוא זה למען יקחו מוסר וע"כ אינו רק משום שלא יראה ברע שימצא את עמו דבזה מחמת חסידות ויקרות נפשות חסידיו לוקח נפשו למען לא יראה ברעת עמו. ובזה לשון המדרש מבואר מאד ודוק היטב:

עוד מבואר במ"ר היה מסיח עם נשמתו שמא אתה מתיירא שלא ישלוט עליך מלאך המות אמרה כי חלצת נפשי ממות אמר שמא ראית אותם בוכים ובכית עמהן אמרה את עיני מן דמעה שמא אתה מתיירא מגיהנם אמרה את רגלי מדחי אמר לה א"כ שובי נפשי. נלענ"ד ביאור הדבר דבאמת הסכימו המקובלים והרבה מבעלי המחקר שנפש האדם מתגלגלת הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר האחד שאם נשמתו קבלה איזה העדר בעת היותה בגוף צריך היא להתגלגל עד אשר תזכה לתקן העוות וההעדר שבנשמה ואמנם לפעמים ע"י הגלגול יקבל חסרון יותר מן התיקון ולזה תמיד נשמת האדם פלצות אוחזת שלא תהא בגלגול הג' ולפעמים נפש האדם מתאוה לזכות נשמת אנשי הדור ולזה הנפש מתיירא פן תבא בגוף אחר ותקבל חסרון ע"כ הנפש אוותה להיות עוד בנשמת הצדיק עד אשר תזכה את נשמת אנשי הדור. עוד יש דרך אחר שלפעמים נשמת הצדיק הולך דרך הגיהנם וכמו שפירשו ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי ואף שאינו בר גיהנם חלילה והולכות לגן עדן מ"מ מוליכין אותו דרך גיהנם ומאותן ג' דברים היה נפש משה מתיירא עד שהבטיח לו שינצל מכל זה לכך אמר כי חלצת נפשי ממות שלא ישלוט שום מות בנפש רק בגוף וגם א"צ לבא בגלגול מחמת צערן של ישראל דנשמת משה קשור עם כל ישראל בכל דור ודור כמו שפרשתי במ"א ואף רגלי מדחי שלא יצטרך לילך דרך גיהנם להציל את הרשעים כי במיתתו יתכפרו כלם א"כ שובי נפשי למנוחיכי באופן שלא תצטרך לבא בסוד הגלגול ודו"ק: ולא קם עוד נביא כמשה. נחלקו רב ושמואל ח"א בנביאים אינו קם אבל במלכים קם וח"א אף במלכים אינו קם. נרא' לי טעם פלוגתתן דבאמת מדרגת משה בקדושה הוא גדולה ממדרגת יצלח למלוכה וכמו שאמרו בשאול מלך ישראל. ולכך עתה שניתנה הרשות ליהושע כתיב הושע וזה נכון:

תוכן העניינים

ישועות יעקב עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה