אור ברסלב

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

ברכות

דף ב.

ואלו הם החדושים בגמפ"ת שמ ה"ה הרב המאור הגדול הגאון מוהר"ר אברהם הכהן נר"ו אב"ד דק"ק באהסלאב יצ"ו נקרא בשם ירח האיתנים כאשר מבואר בהקדמה של הספר טעמו ונימוקו והוא נכד של הגאון מוה"רר אברהם הכהן זצ"ל רפאפורט בעל המחבר שאלות ותשובות איתן האזרחי וקונטרס אחרון הנ"ל:

מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתם כו' ובגמרא תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דתנא ערבית ברישא כו' תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים וכו' ואבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כו'. מקשין העולם הא להך אבע"א לא מתרצה רק קשיא שניה אבל קושיא ראשונה לא מתרצה בהך אבע"א וא"כ ע"כ צריך לבא לתירוץ הראשון כו' עיי"ש ותו קשא דהאי והכי קתני הוא אך למותר דלא ה"לל רק אקרא קאי דכתיב בשכבך כו'. ונלע"ד הקלושה אגב שיטפא דגירסא בלימוד השיעור דהנה יש לדקדק לכאורה דהא הך קושיא ראשונה לא אזלא רק השתא דלא אייר' בשום מקום דיש חיוב על האדם לקרות ק"ש מקשה שפיר היכא קאי דקתני מאימתי אבל אי הוה מיירי מקודם מדינא דק"ש לא הוי מקשה מידי הך קושיא ראשונה.,. אבל קושיא שניה דמ"ש דתני ערבית ברישא כו' מצי אזלא אפילו אי הוה איירי בשום מקום שיש חיוב על אדם לקרות ק"ש מצי למפרך אהך מתניתין דהכא מ"ש דתני ערבית ברישא כו' וא"כ ה"ל למפרך קושיא שניה בראשונה דהיא קושיא אלימתא. והך קושיא ראשונה דהיכא קאי וכו' בלשון ותו כו':

אך י"ל דקושיא שניה תליא בחברתה. דאי' בתוס' שם ד"ה ליתני בשחרית ברישא פירוש דמקשה משום דאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחלה.

נמצא דוקא אם נאמר דמתניתין קאי אקרא דכתיב בשכבך ובקומך א"כ פריך שפיר כיון דאקרא קאית ובתורה חזינן בתמיד דכתיב של בוקר תתלה וא"כ מקשה נמי שפי' ליתני דשחרית ברישא אבל אי הוה איירי בשום מקום במתניתין דיש חיוב על האדם לקרות ק"ש ולא הוי קאי אקרא רק מתקנות חכמים לא הוי מצי להקשות כלום מ"ש דתני ערבית ברישא כו' כדאשכחן בתמיד דהיה אפשר לומר דדוקא בקרא כתב של בוקר תחלה אבל בתקנות חכמים איזה שרוצה תנא ברישא ולא הוי מקשה מידי רק אי אקרא קאי פריך שפיר כנ"ל וא"כ אפשר לומר דהנך שני קושיות דבגמ' הם קושיא אחת הא לא איירי בשום מקום במתניתן דיש חיוב על אדם לקרות ק"ש. ואכ"ק תנא היכא קאי דקתני מאימתי וא"כ ע"כ צ"ל דהתנא סמיך אקרא ודברת בם בשכבך ובקומך ולז"א מאימתי קורין כו' וא"כ לפז"ק כיון דסמיך אקרא ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן בתמיד וקושיא ראשונה אתי לפרושי לשניה ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך דבתחלה נמי הוי ידע דאקרא קאי רק דבתחלה לא אסיק אדעתיה דמשמעותא דבשכבך ובקומך יהיה פירושו זמן שכיבה רק היה במשמעותא דקרא שיקר' ק"ש בכל עת כדכתי' בקרא בשכבך וכו' וכדמשמע ברש"י ותוס' וז"ל אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם התפלה כמו שאנו רגילין לומר אשרי ואותו קריאת שמע אינו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כו'. ולכך הוי פריך שפיר מ"ש כו' כיון דאקרא קאי ובקרא ליכא שום משמעות ואנן חזינן דבתמיד אקדמי' דשחרית וא"כ ה"נ לקדמיה אבל התרצן תירץ דתנא אקרא קאי דכתיב בשכבך וכו' והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהני' וכו' וע"כ משמעותא דבשכבך וכו' אזמן שכיבה קאי והאי דכתיב בקרא בשבתך וכו' פי' כדאמר בגמרא לפטור העוסק במצוה וא"כ ליתא רק שני זמנים לקרות ק"ש כדכתיב בשכבך וכו' ולכך פירש דערבית ברישא דבשכבך כתיב ברישא דקרא:

ולכך צריך להביא הך והכי קתני דבלא"ה לא. הוי משני כלום דמה לי דכתיב בשכבך קודם כיון דלא אתי לפרושי אזמן שכיבה. ואמר אבע"א יליף מברייתו ש"ע דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וא"כ אף לפי ה"א דבשכבך לא הוי משמעותי' זמן שכיב' כנ"ל רק יהיה פירושו שבכל עת יקרא כנ"ל כמ"ש ואף דתני אקרא קאי דהא לא איירי בשום מלקום במתניתן שיש חיוב ק"ש וע"כ אקרא קאי אפ"ה לק"מ דליתני דשחרי' ברישא דכיון דקאי אקרא ובתמיד אשכחן דכתיב את הכבש האחד תעשה בבוקר כו' דאפשר דכיון דיש לנו איזה סברא לכתוב דערבית ברישא כדאשכחן בקרא דברייתו של עולם דכתיב דערבית ברישא לק"מ דאיזה שפתח תחלה או דערבית או דשחרית לא אשתבש דיש קרא להכי ולהכי וא"כ מיתרצו הנך קושיות דלעיל וק"ל: ואגב זה אמינא דה"פ דאי הכי דפריך לקמן אי הכי אדקתני סיפא בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך ב' לפני' וב' לאחרי' ליתני דערבית ברישא תנא פתח בערבית והדר תנא בשחרית עד דקאי בשחרית. פירש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית עכ"ל. ופי' תוס' ד"ה אי הכי וז"ל אי אמרת בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך כו' א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש אא"א דסמיך אברייתו של עולם א"כ קפיד אכל מילי. ולכאורה לענ"ד אין לו שחר אא"ב דסמוך אקרא דבשכבך לא מקפיד אלא אקריאת שמע הא הברכות הם מעין ק"ש דהא אם קרא ק"ש בלא ברכות לאו כלום היא וא"כ כיון דקפיד על הק"ש ה"ל למתני ג"כ בברכות כך ותו מאי קאמר אא"א דסמיך אבריתו ש"ע א"כ קפיד אכל מילי קשה למה הוא פשוט כ"כ לסברתו דהואיל וכתיב בברייתו ש"ע ערבית ברישא צריך לשנות בכ"מ ערבי' תחלה הא בתמיד לא קאמר הכי אע"ג דיש לתרץ גבי תמיד מכח אחד מיוחד. כדדרשינן בגמרא ולכך כתיב בתמיד שחרית ברישא מ"מ מנא לי' הא דכל מילי תליא בברייתו ש"ע. אך י"ל דה"פ דאי הכי הנ"ל דבאמת אפילו אי סמיך אקרא דבשכבך לא קפיד אקרא דוקא וגם אי הוי סמיך אברייתו ש"ע לחוד נמי לא הוי קפיד אכל מילי רק דהפי' דאי הכי דבשלמא אי לא הוי משני הך אבע"א מברייתו ש"ע לק"מ מסיפא דקתני שחרית ברישא דליתני דערבית ברישא דהייתי אומר כיון דיש לנו סברא לכאן ולכאן כדמשמע מהפסוקים דתמיד ודק"ש באיזה שפתח שפיר עביד אבל השתא דמשני מברייתו ש"ע א"כ יש לנו יותר לומר שצריך לפתוח דוקא בערבי' דהכא תרי קראי והכא חדא בתמיד וק"ל כי פשוט הוא. ובאופן אחר יש לתרץ קושיות העולם הנ"ל וגם יתורץ דקדוק שמקשין העולם דלשון ותו מ"ש דתני כו' משמע אע"פ שיש איזה תירץ בקושי' ראשונה מקשה ותו ונלע"ד פשוט דאי' בגמרא דף י"ב ע"ב בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש כו' מאי טעמא כו' ומסיק דכתיב בו כרע שכב כארי וכלבי'. מי יקימנו פירש"י דדמי לבשכבך וכו'. וכתב המהרש"א שהוא מגומגם דכלביא מי יקימנו לא משמע קימה של שחרית ויותר נראה להגיה קרא קמא הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף דמהאי קרא דרשינן שפיר ק"ש דשחרי' ודערבית וכן הוא בתנחומא בהדיא ע"ש ומצאנו ג"כ ברש"י בחומש פ' בלק שפי' ג"כ כך וז"ל הן עם וגו' כשהן עומדין משינתן שחרית מתגברין כלביא וכארי לחטוף מצות ללבוש טלית ולקרות ק"ש ולהניח תפילין לא ישכב בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטורפו כיצד קורא ק"ש על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום וכו' עיי"ש. הרי לפנינו קרא מפורש דקורא ק"ש שחרית וערבי' והוא מפורש במשמעותיה יותר מקרא דבשכבך וגו' וגם מוקדם הוא בתורה מקרא דבשכבך וגו' והוי לי' לתנא להביא ברישא והוא תמוה מאוד דאטו בי רב לא ידע בתמי'. אבל לענ"ד דבאמת ה"פ דגם המקשן הוי ידע מהקרא והכי פריך תנא היכי קאי דתני מאימתי ואת"ל דהתנא סמיך אקרא דבלק דהן עם כלביא כו' שקורין ק"ש שחרית וערבית ולכך פירש לן התנא במתניתין מאימתי קורין ומורה לנו הזמן דק"ש א"כ יקשה כיון דאקרא דהן עם כלביא קאי קשה ותו מ"ש דתני דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא. דהא בקרא דהן עם כלביא יקום מפורש ק"ש דשחרי' והדר של ערבית וא"כ ליתני ג"כ במתניתין הכי דשחרית ברישא והתוס' דכתבו דהקושי' דליתני שחרית ברישא משום דאשכחן בתמיד כך דכתי' את הכבש א' תעשה בבוקר וכו' אפשר דכ"כ לרווחא דמלתא דאם לחשך אדם לומר על קושיא זו הא קחזינן דכתיב שכיבה ברישא והדר קימה דכתיב קרא אחרינ' ג"כ שכב כארי וכלבי' מי יקימנו דכתיב שכיבה ברישא והדר קימה וכדמייתי בגמ' מהך קרא לקמן דף הנ"ל ואע"ג דכתבו המפרשים דהוא מגומגם כנ"ל מ"מ היה לבע"ד לטעות ולהקשות דמאי פריך ליתני שחרית ברישא כיון דיש קרא להכי ולהכי איזה שרוצה להקדים מקדים לכך כתבו התוס' דליתני שחרית בריש' כדאשכחן עוד בתמיד דכתיב של בוקר תחלה וא"כ הכא תרי קראי והכא חד קרא והל"ל דשחרית ברישא והדר של ערבית. ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק כלומר דהכי פירושו כיון דאשכחן עוד בק"ש מפורש בקרא דערבית ברישא והדר דשחרית א"כ מתורצת קושיא דותו ליתני דשחרי' חדא דהשתא הכא תרי קראי והכא תרי קראי ועוד כיון דקפיד בק"ש לפרש מקרא דערבית ברישא לכך ג"כ התנא תני ברישא דערבי' והדר דשחרית ואפשר לומר דהכי פירושא דוהכי קתני דדוקא גבי ק"ש קפיד למתני דערבית ברישא כנ"ל בתוס' ד"ה אי הכי ע"ש דלכאור' הך וה"ק הוא מיותר ולדברינו אתי שפיר ואבע"א יליף מבריית' ש"ע דכתי' ויהי ערב ויהי בוקר דלעול' תנא אקרא דהן עם כלביא יקום קאי ולא אקרא דבשכבך ואי משום קושיא דליתני שחרית ברישא וכנ"ל כדאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחלה לז"א יליף מברייתו ש"ע דכתיב ויהי ערב וגו' לכך תני דערבית ברישא במתניתין וכנ"ל חדא כיון דאית לן תרי קראי להכי ולהכי איזה שרוצה התנא להקדים מקדים ותו כיון דקפי' בברייתו ש"ע להקדי' דערבית ברישא א"כ צריך להקפיד בכ"מ לומר דערבית ברישא. והשתא נמי מדויק בתוס' ד"ה אי הכי בשלמא כו' אבל אי יליף מברייתו ש"ע א"כ קפיד אכל אילי א"כ ה"ל לתנא להקדים ג"כ בברכות של ק"ש דערבית ברישא ולמה קתני בשחר מברך וכו' והדר דערבית וכו' כנלע"ד פשוט ודברים נכונים הם:

בתוספות ד"ה מאימתי פירוש ר"ת ואנן היכי קרינן מבע"י ואין אנו ממתינים לצאת הכוכבים ע"כ פי' כו' דק"ש שעל המטה עיקר וא"כ כו' תימא לפ"ז והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה וא"כ ג' פרשיות ה"ל לקרות כו' ועוד קשה דא"כ פסקינן כר' יהושוע בן לוי דאמר תפלות באמצע כו' ואנן קי"ל כר' יוחנן דאמר איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית כו' עיי"ש תירוצו של ר"ת ומה שמקשה תוס' עליו ומסקי שם ע"ב אומר ר"י דודאי ק"ש של בהכ"נ עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבע"י ס"ל כהני תנאי דבומ' דאמרי משעה שקידש היום כו' וגם ראיה דרב הוי מצלי דשבת בע"ש ומסתמא גם היה קורא ק"ש כו' עיי"ש והך ראיה הוא תמוה מאוד במ"ש ומסתמא היה קורא ק"ש מנ"ל הא ואחר השיעור ראיתי ברבנו אשר ומצאתי ראיתי שהרא"ש ג"כ הקשה קושיא זו וז"ל ומרב שמצלי של שבת בע"ש אינו ראיה דלמ' כריב"ל ס"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ושמא היה קורא אחר צה"כ כו' ע"ש ואכ"ק מה ראיה הביא מרב כו': ונלע"ד לתרץ אחר שנדקדק דקשה מאי ראיה הוא זה שהביא מרב דהוי מצלי של שבת בע"ש הא התם אמר דרב לא היה מצלי רק של שבת בע"ש משמע שבחול היה מתפלל בערב גמור ואכ"ק למה הבי' ראי' משב' לסייע מן המנהג שנהג רב בחול דהא ע"כ צ"ל דהאי דנהג רב בשבת בענין אחר ממה שנהג בחול ע"כ דהיה לו לרב איזה טעם למנהג הזה:

וא"כ ראיה זו היא תמוה אך י"ל דחדא מתורץ בחברתה לכי נסביר למה שינה רב בשבת ממנהג שבחול דהא א"א לומר דרב היה סבור דדינא כמנהג בחול דהיינו צה"כ רק בשבת הקדים עצמו קודם הזמן חיובא:

צריך ליתן טעם למה עשה כן אלא די"ל משום דבשבת שכיח שכרות להכי הקדים כדאיתא בגמ' חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא כו' ויאמר אוכל קימעה כו' ונמצא שינה חוטפתו כו' וא"כ היה אפשר לומר האי טעמא וא"כ לפי האי טעמא ע"כ ג"כ קרא ק"ש או משום הוספה הקדים זה א"א לומר דכיון דמן הדין זמן ק"ש אחר צה"כ לרב וכדריב"ל א"כ איך יעשה רב דבר זה ויעשה שלא כדין ויקרא קודם זמן חיובא משום הנך טעמים הנ"ל או משום טעם אחר ויעקר דבר מדינו. אעכצ"ל דמדינא ס"ל לרב כמנהגו שנהג בשבת שצלי של שב' בע"ש מבע"י. רק בחול החמיר על עצמו ועשה אליבא דכ"ע ולצאת כל הדעות דבזה לא עביד אסורא במאי שקורא אחר צה"כ דאחר זמן ההתחלה מותר לעשו' כל חד לפי סברתו או עד אשמורה ראשונה לר"א או לשאר תנאי כדסבירא להו רק קודם הזמנים אסור לקרות ק"ש דלא מטי זמן חיובא וא"כ אפשר לומר אע"ג דס"ל לרב מדינא דמותר להתפלל ערב שבת מבע"י אעפ"כ החמיר על עצמו לקרות ולהתפלל אחר צה"כ רק דבשבת אוקמיה אדינא לקרות קודם הלילה מבע"י משום הטעמי' שכתבתי או משו' שאר טעמי וא"כ בודאי ג"כ קרא ק"ש כנ"ל וא"כ לפ"ז מתורצים הקושיות שפיר ובודאי ראיה נכונה היא ואין לומר דלמא ס"ל כריב"ל דאמר תפלות באמצע תקנום ואפשר שקרא ק"ש כדינו אחר צה"כ דא"א לומר כן כמש"ל דמדאמר רב צלי של שבת בע"ש דוקא אבל לא בחול מוכח דס"ל לרב לדינא דמותר להתפלל מבע"י כמו שנהג בע"ש ולא כריב"ל וכמש"ל ודו"ק:

שם בגמרא אמר מר משעה שהכהנים נכנסי' כו' מכדי כהנים אימת אכלי בתרומה מצה"כ ליתני משעת צה"כ ומשני מלתא אגב אורחיה קמ"ל כו' והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי כו' תוס' ד"ה והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי וא"ת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים ומייתי לה בהערל העריב שמשו אוכל בתרומ' וי"ל דרגילות של משניות לאשמעינן בקוצר למה שמפורש כבר עכ"ל: ויש לדקדק למה מציין התוס' על הא קמ"ל ומקשה האי קושיא הוי להו לתוס' להקשות תיכף כדקאמר מלתא אגב אורחיה קמ"ל דכהנים אימת קאכלי בצה"כ הוה להו להקשות תנינא הערב שמשו אוכל בתרומה ונ"ל לתרץ דרך פשוט דאמר בגמר' שם האי ובא השמש ביאת אורו הוא פירש"י שיאור השמש ביום שמונה או ביאת שמשו הוא של שביעי ופשטוהו מברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים מקשין תוס' תפשוט ממתניתן הערב שמשו אוכל בתרומה אלמא ביאת שמשו הוא. וי"ל דהכי פירושו ממאי דובא השמש ביאת שמש ממש דהיינו צה"כ דלמא ביאת אורו דהיינו תחלתה של שקיעת החמה והוא תחלת הכנסתו ברקיע ועדיין יש שהות ביו' חמשה מילין עד צה"כ והשתא למתניתין דיבמות דהערב שמשו כו' לק"מ די"ל דהערב שמשו דהתם היינו ביאת אורו והא"ש בל"ז לא היו התוס' יכולין להקשות תנינא כו' דהייתי אומר דטובא אתא לאשמעינן דממתני' דהערב שמשו משמע דתיכף בביאת אורו דהיינו חמשה מילין קודם צה"כ מותרים כהנים לאכול בתרומתן כנ"ל לכך אשמעינן הכא דאימת קאכלי בתרומה מצה"כ דוקא. אבל על הך והא קמ"ל דכפרה לא מעכבי פ"ש תנינא דהאי דכפרה לא מעכבי מוכח שפיר ממתניתן דהתם אפילו אימא דביאת אורו הוא דמכ"ש לא מעכבי כפרה ודו"ק:

בריש פרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות כו' פירש"י פטור מלקרות ק"ש מפני שהוא טרוד במחשבת קבורתו והוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה כו' תוס' ד"ה פטור מק"ש כו' בירושלמי מפרש טעמא אמר ר' בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך הימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים הכי גרסינן פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין עכ"ל התו' רבים מקשים על התו' על ההמשך דהאי הכי גרסינן פטור מק"ש וכו' להך שהביאו מפורש בירושלמי הטעם הנ"ל ונלע"ד הקלושה לתרץ מה שאמרתי בלימוד השיעור דהנה יש לדקדק למה לי' לרש"י לפרש הטעם דפטור דמתניתין משום דהוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא כו' עדיפא ה"ל להביא הטעם דהירושלמי דהוא מפורש בקרא למען תזכור וכו' כנ"ל. אך אפשר לומר דלכך הביא רש"י הטעם משום דהוי דומיא דחתן משום דאף שיאמר הטעם דהירושלמי אפ"ה צריך ע"כ לבא להטעם דרש"י דמטעם דהירושלמי אין מוכח לפטור הך דמי שמתו מוטל לפניו רק מק"ש דהא הך קרא דלמען תזכור כו' אינו קאי רק על ק"ש דמפורש בי' יציאת מצרים ע"ש וגם בירושלמי גופ' בהדיא לא כתב רק פטור מק"ש לבד ע"ש ובמתניתין דהכא כתב דפטור מכל מצות האמורות בתורה לכך הוצרך רש"י להביא טעם מספיק לכל המצות ומשום דהוי דומיא דחתן וא"ל הא גם גבי חתן אינו מפורש דפטור רק מק"ש כמ"ש במתניתן חתן פטור מק"ש עד מוצאי שבת כו' ולא מפורש בי' שפטור מכל המצות כו'. אבל כשתעיין בהרמב"ם איתא שם מפורש וז"ל מי שלבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא כו'. ופירש הכ"מ וגם הגהות מיימוני דסובר רבינו דה"ה דפטור חתן מכל המצות ע"ש וכ"מ בתו' פ' הישן כו' עיי"ש וא"כ שפיר הביא רש"י ז"ל טעמא דמספיק בכל המצות לפטורא וא"כ אפשר לומר דזה הוא כוונת התו' במה שהביאו הכי גרסינן לאחר הטעם דירושלמי דכוונתם לתרץ הקושיא שהקשתי דל"ל לרש"י להביא הטעם ה"ל להביא הטעם דהירושלמי דמפורש בקרא. התוס' הכי גרסינן פטור מק"ש וכו' ומכל המצות רש"י טעם מספיק לפטור מכל המצות כנ"ל. על הירושלמי למה טרח להביא קרא אפטורא כ צריך לבא לטעם של רש"י כנ"ל משום שאר ה"ל להביא טעמא דרש"י ויכלול ק"ש עם שאר המצות ואפשר לומר דהירושלמי לקבוע חובה הוא דאתי דאי מטעמא דרש"י דהוי דומיא דחתן הוי אמינא דאם רצה להחמיר על עצמו ורוצה לקרות רשאי דהא מעיקרא דדינא הכי משמע דהרי בחתן מפורש בהדיא במתניתן חתן אם רצה לקרות ק"ש בלילה ראשונה קורא וא"כ ה"א שגם במי שמתו מוטל לפניו ג"כ אם רצה לקרות קורא כנ"ל אע"ג דהא דאמרינן במתניתן דאם רוצה לקרות קורא הוא אליבא דחכמים אבל רשב"ג פליג עלייהו ואמר לא כל הרוצה ליטול השם יטול ואינו רשאי להחמי' ע"ע לקרות ואנן קיי"ל דהלכה כרשב"ג כדאי' כ"ת ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' וא"כ אף אם נאמר הטעם דומיא דחתן אפ"ה נפסוק דאין רשאי להחמיר ע"ע כרשב"ג מ"מ אפשר לומר דע"כ הוצרך להביא מקרא דאי משום הא דהלכה כרשב"ג לא מוכח מידי חדא דבמסקנא רמי דרשב"ג אדרשב"ג ודרבנן אדרבנן וז"ל למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בט"ב עושין כו', ובכ"מ ת"ח בטלין רשבג"א לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח וקשיא דרבנן אדרבנן. אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה וא"כ הוי הך דאם רצה חתן לקרות קורא אליבא דרשב"ג דהלכתא כוותי' וא"כ ה"א דגם בנידון דידן נמי מותר לקרות ק"ש לכך הוצרך לטעמא דקרא לעכובא כנ"ל: ואע"ג דלאידך שינויי דמשני שם אליבא דרב שישא ברי' דרב אדא אינה מוחלפת השיטה ומשני שם אליבא דרשב"ג דלא קשיא התם בכוונה תליא מלתא ואנן סהדי דלא מצי לכוונא דעתיה אבל התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית לי' ולא מחזי כיהורא ע"ש ותוספו' פסקו הלכתא כוותי' דרב שישא וה"ל הלכה כרשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כו' ע"ש:

מ"מ איתא שם בתוספות במסקנא וז"ל ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם חתן יש לקרות דאדרבא נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוין בכל שעה כו' וז"ש רשב"ג לא כל הרוצה כו' הוא בדורות הראשונים אבל לא לדידן והובא סברא זו בכל הפוסקים לדינא וא"כ לפ"ז הייתי אומר כיון דמדמינן הך דמי שמתו כו' לדחתן א"כ גם בזה דינא דיש לו לקרות ק"ש דמחזי כיוהרא אם לא יקרא דמשמע בכל שעה מכוין כסברת התו' דתנן במתניתין דפטור הוא אליבא דדורות הראשונים כנ"ל. לכך הוצרך הירושלמי טעמא אחרינא דאף בדורותינו פטור מק"ש כנ"ל. אבל לרש"י ז"ל הוא באמת שוה לחתן דאם רוצה להחמיר ע"ט ולקרות וגם בכל המצות רשאי כמו שאכתוב לקמן ובהא פליגי הירושלמי עם רש"י ז"ל דאיתא בדף הנ"ל באותו עמוד מוטל לפניו אין כו' ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו כו' עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו כו' מחזיר פניו ואינו אוכל בשר כו' ואינו מברך ואינו מזמן כו' ופירש"י ואינו מברך כלומר א"צ לברך ברכת המוציא וכן אינו מזמן א"צ לברך ברכת המזון.תו' ד"ה ואינו משמע מפירש"י שאם רוצה לברך רשאי מיהו בירושלמי קאמר אם רצה להחמיר אין שומעין לו. לכך נראה לומר אינו מברך אינו רשאי לברך ומפרש בירושלמי למה מפני כבודו של מת כו' ע"ש. נמצא אפשר דזה הוא כוונתם במה שמביאים כל אחד טעמא אחרינא ותליא בפלוגתייהו הנ"ל נמצא לפ"ז צדקו יחדיו הירושלמי ורש"י ז"ל דכל א' אזיל לפי שיטתו וגם מתורץ הקושיא דהכי גרסינן דלעיל והנלע"ד כתבתי. ואגב דעסקינן באותו ענין במה שמדמה הך מלתא לחתן ולא פירש סתם דעוסק במצוה כו' וזו נמי הוא מצו' להתעסק בקבורת המת לקבור אותו ואפשר לומר דרש"י ז"ל בצחות לשונו שכתב לפי שטרוד במחשבת קבורתו דלכאורה אין לו שחר ולמה לא כתב שטרוד בקבורתו סתם. אך צ"ל דהגמ' פריך מתו אין משמר לא והתניא המשמר את המת,. אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפיליןן ומכל מצות האמורות בתורה:

ומשני מתו אע"פ שורת ומשמרו אע"פ שאינו מתו. א"כ הא דתניא הכ מי שמתו מוטל לפניו ע"כ איירי שאינו משמרו כלל ולא עסיק בקבורתו כלל דגם החופר או שעושה שאר דברים לקבורתו ג"כ פטור מכל המצות בעידנא דעסיק בה א"כ ע"כ במה שאמר מי שמתו דוקא בא להשמיענו אפילו אינו משמרו ואינו עושה שום דבר כלל אפ"ה פטור וא"כ לא הוה רק טריד במחשב' קבורתו דהוי דהוי מחשבת מצוה וא"כ הוה ממש דומיא לחתן דהוה ג"כ טרוד במחשבת מצוה כנ"ל ולא איכללא בכלל העוסק במצוה כו' כנלע"ד:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה